לכאורה, הרעיון פשוט ונכון. לאחר המשבר ב-2008, כשהחלה ההתאוששות, בנקים ובתי השקעות ניצלו את העליות בשווקים והחלו לחלק דיבידנדים בהיקפים גבוהים. הפד האמריקני חושש מכך מאד. לא בטוח שלבנקים ולבתי ההשקעות יש מספיק כריות הון בכדי להתמודד עם משבר נוסף. הוא ניסה תחילה להגביל את חלוקת הדיבידנדים, אבל כעת החליט לטפל בשורש הבעיה - לחייב 31 בנקים ומוסדות פיננסים גדולים בארה"ב לקיים מבחני לחץ, אשר יבדקו את עמידות ההון שלהם במצבי שוק קיצוניים. בהתאם לתוצאות המבחנים, כל אחד מהמוסדות הפיננסיים יצטרך לגייס הון.

אז מה הבעיה? שוב בתי השקעות...

מבחני הלחץ בוחנים את יתרות ההון במספר תרחישים. אולם כלל לא בטוח שהבנקים ובתי ההשקעות עצמם ידעו מהי ההשפעה האמיתית של התרחיש על הונם. ניקח לדוגמא את שני בתי ההשקעות, גולדמן זאקס ומורגן סטנלי. בסוף הרבעון השלישי החשיפה נטו של גולדמן זאקס לחוב ריבוני במדינות אירופה הפריפריליות עומדת על 2.5 מיליארד דולר, של מורגן סטנלי על 2.1 מיליארד דולר. זוהי החשיפה בניכוי הגנות שונות, כגון אופציות ו-CDS הקיימים כנגד החשיפה. ללא אותן הגנות החשיפה שלהם כמעט כפולה.

אבל שני בתי ההשקעות אינם מפרטים את ההגנות המלאות כנגד החשיפות. מה קורה למשל, אם הבנק עצמו שמכר עבורם את ההגנות, קורס בשל חשיפתו לשווקים הללו? מהו המנגנון שמפעיל את מכשיר ההגנה? האם בכל תרחיש קיצון המנגנון הזה יפעל ויגן על החשיפה של מורגן סטנלי וגולדמן זאקס? האם להנהלות של שני הגופים הללו יש אפשרות לענות בעצמם על השאלות הללו? האם הן ידעו להיערך למצבי הקיצון בזמן, או שהם יקבלו את המידע על קריסת ההגנות שלהם רק כשהיא תקרה?

שני הגופים המדוברים לא התייחסו לשאלות המוזכרות במסגרת הדוחות הכספיים ושיחות הועידה שלאחריהם. אם גם להנהלות עצמן אין תשובה ברורה, ייתכן כי לא יהיה לכך מענה גם במסגרת מבחני הלחץ, ואז המבחנים לא יגלו תרחיש קיצון מאד משמעותי עבור בתי ההשקעות.

האם תרחישי הקיצון הפסימיים יהפכו לנבואה שמגשימה את עצמה?

הפסימיים אומרים שמי שמנסה לדמיין תרחיש קיצון פסימי ביותר, ייווכח שהמציאות תמיד יותר גרועה (האופטימיים עשויים להגיד את ההיפך). מניסיון העבר, כשבוצעו מבחני הלחץ ב-2009, התברר שהנחות היסוד שלהם היו אופטימיות מדי. למוד ניסיון החליט הפד, כי לא יפרסם כעת את כל הנחות היסוד למבחנים, על מנת לעדכן אותם למציאות בסמוך למבחנים עצמם.

בינתיים ההנחות נראות באמת קשות. בארה"ב האבטלה תגיע לשיאה במהלך 2013 ותעמוד ברמה של 13%, התוצר יירד במהלך התקופה שבין הרבעון האחרון של 2011 לרבעון השלישי של 2012, כמוהו ירדו גם מחירי הדיור באופן חד ואירופה תיכנס לתקופה של מיתון עמוק.

עבור ששת הבנקים הגדולים נדרש תרחיש קיצון נוסף של משבר גלובלי ותיבחן חשיפת תיקי המסחר שלהם לאירופה, תחת הנחות התרחישים הללו. הבנקים עלולים להחליט, שאם אלו הנחות היסוד של הפד, אולי כדאי להאיץ תכניות קיצוצים, לפטר יותר עובדים, להשהות חלוקת דיבידנדים ורכישה עצמית של מניות. כל אלו עלולים להביא להאטה במשק האמריקני ולהפוך בסופו של דבר לנבואה שמגשימה את עצמה.

האם מטרת הבדיקה נכונה?

בכל אחד מתרחישי הקיצון נבחנת יכולתם של הבנקים לעמוד בסף מינימאלי של יחס הון ראשוני לנכסי סיכון של 5%. נזכיר, שהיחס הזה עומד כיום ברוב המוסדות הפיננסים מעל 7%. יכול להיות שהסף שקבע הפד נמוך מדי וכולם יעברו בקלות את מבחני הקיצון, על אף ההנחות הקשות שלהן מבלי להידרש לגיוס הון משמעותי.

מה המבחנים אינם בודקים?

את הנזילות כמובן! זהו אחד מהפרמטרים החשובים במאזני הבנקים שנשכח ע"י כמה מההנהלות הבכירות של הגופים הפיננסים בארה"ב טרם המשבר. הוא הביא, בין השאר, לקריסת ליהמן ברזרס ולכמעט קריסת AIG. יכול להיות שבכמה תרחישי קיצון, הורדות דירוג של כמה מדינות יחויבו המוסדות הפיננסים להגדיל ביטחונות בשל חשיפתם. זה יאלץ אותם להזרים הון באופן מיידי ולהסתכן במשבר נזילות מחודש. בדיוק כפי שקרה ב-2008 בשל נפילת שוק המשכנתאות. הסיבות שונות, אבל הבעיות זהות. האם הנהלות המוסדות הפיננסים ערוכות לכך?

הפד האמריקני מתכנן בחינה מקיפה ושקופה של המערכת הפיננסים בארה"ב, אבל כמו שנאמר, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.