בן ברננקי, יו"ר הפד האמריקני, נהג באלגנטיות ובחוכמה, עת אותת בנאומו ביום שישי שעבר, כי יחליט על צעדיו המשמעותיים הבאים בהתכנסות ועדת השווקים הפתוחים ב-20-21 בספטמבר. זאת כהכנה להחלטת הריבית הבאה, שכשלעצמה ידועה מראש.

הריבית לא תשתנה, כך כבר התחייב, עד אמצע 2013 לפחות. לדעתי בחוכמה, משום שבכך קנה זמן, בתקווה כי בינתיים יגיעו בשורות חיוביות יותר מהכלכלה. באלגנטיות, כי שמר על הקלפים קרובים לחזה ועל אף שלא הכריז על תוכנית רכישות אג"ח חדשה, הצליח להותיר רושם חיובי בשווקים.

תחילה נראה היה כי ההמתנה תשתלם. ההזמנות מבתי החרושת זנקו במפתיע בחודש שעבר, ההוצאות של משקי הבית זנקו ומדד Case-Shiller הצביע על התאוששות במחירי הבתים ברבעון השני של השנה. שוקי הדיור והתעסוקה הם נקודות התורפה של הכלכלה האמריקנית ואם לא יצאו מהמשבר - המשק לא יתאושש ויתבסס.

אך בעוד צד אחד - שוק הדיור - החל להראות סימנים טנטטיביים להתאוששות, הצד האחר - שוק העבודה, הלם בשנית. לא נוסף ולו מקום עבודה אחד חדש למשק האמריקני בחודש שעבר. אפס עגול - כמה סמלי לתיאור הקיפאון התעסוקתי בכלכלה הגדולה בעולם.

אין ספק, כלכלת ארה"ב נמצאת בפרשת דרכים. התמריצים הפיסיקליים מוצו, ובאוגוסט הוחלט על צמצום בגירעון ובחוב הציבורי התופח. הפד מצדו שלף את כל השפנים מהכובע ובראשם - שתי תכניות לרכישת ני"ע. בכל זאת, שוק העבודה לא יוצא מהמשבר. יתרה מכך, החברות ומשקי הבית חוששים כי המצב התעסוקתי עוד יגרע בחודשים הבאים. המצב בחו"ל חלש לא פחות. עיין ערך משבר החובות ביבשת אירופה והצמצום המוניטארי בסין - כך שגם "עזרה מבחוץ" לא באה בחשבון.

דוח התעסוקה הפתיע לרעה. הסיכוי שהפד יודיע על תכנית רכישות חדשה (QE3) בהודעת הריבית הבאה או במועד מוקדם יותר, גדל. בין השאר, עשוי הפד להודיע על רכישת אג"ח במח"מ גבוה יותר. שתי התכניות הקודמות, QE1 ו-QE2, הצליחו להפוך את הקערה על פיה. איגרות החוב הממשלתיות עלו לקראתן ושוקי המניות עלו בעקבותיהן. האם גם תכנית שלישית תעשה זאת?

לא בטוח.

בשווקים ערים לאזלת ידן (עד כה) של שתי התכניות הקודמות. לכן שהזרוע הפיסיקלית משותקת (למרות שבנאום ג'קסון הול הבהיר ברננקי כי הפד מוגבל ביכולותיו והכדור נמצא במגרשה של הממשלה). הם גם מבינים שהבעיה אינה נזילות , אין בה מחסור. אלא בכך שהן הצרכנים והןהבמגזר העסקי לא ששים לעשות בה שימוש. זאת משום שהם חוששים מהאטה חוזרת, או לפחות אינם רואים הטבה של ממש באופק.

הפד מזכיר לי קבוצת כדורגל ותיקה ורבת מוניטין, שספגה שער מפתיע, הצליחה להשוות את התוצאה, אך בניגוד להערכות המוקדמות, לא עולה בידה להבקיע את שער הניצחון. לקראת הדקה ה-90 היא אף נלחצת שנית לשערה.

ברננקי נמצא כעת במצב מסובך. לא זו בלבד שהמדיניות הרגילה שלו משותקת (הריבית אפסית), גם הצעדים היצירתיים של פעם הפכו דבר שבשגרה. לראיה, עומדת כעת על הפרק עוד תוכנית רכישות. אם יסתפק בכך, יכול להיות כי הפעם לא ימהרו שוקי המניות לעלות ואיגרות החוב הממשלתיות לא יזדרזו לרדת לאחר ההודעה.

בעקבות כך, הפד יצטרך להפליג לקצה מחוזות הדמיון שלו ולחשוב כיצד לשקם את הביטחון והאמון של הפירמות, הצרכנים והמשקיעים בכלכלת ארה"ב. זה לא קל, מה עוד שמדיניות מוניטארית מרחיבה כל כך, תחייב מדיניות פיסיקאלית מצמצמת, שתמנע מצב בו הכלכלה מקרטעת, ובו זמנית נוצרים לחצים אינפלציוניים.

הדבר לא קל, אך אפשרי. חלק מהנתונים הכלכליים האחרונים חיוביים, והנזילות כאמור, קיימת. כלומר, יש בסיס שאפשר לעבוד אתו. השאלה כעת היא, באיזו מידה יהפוך המבוגר האחראי של ארצות הברית והעולם - הביטוי הכל כך שגור בפינו בחודשים האחרונים - למבוגר היצירתי. סימנים ראשונים לכך נקבל כאמור בהודעת הריבית הקרובה. לפי תוספת יום הדיונים עליה הכריז ברננקי - יש מקום לקוות כי מעז יצא מתוק.