המהלך עליו החליטה רשות המסים בתחילת השנה להפחתת המס על משיכת רווחים מחברות עסקיות לרמה של 25% הוא אחד המהלכים הנבונים, השקולים והנכונים אותו היא קיבלה לאחרונה. יש הקוראים למהלך זה 'מתנה לעשירים', אך אין דבר שגוי מכך. זו אינה מתנה לעשירים. הבה נבין את המצב לאשורו.

התארגנות עסקית במסגרת של חברה בערבון מוגבל מונהגת מאות שנים במסורת הכלכלה של העולם המערבי. זה היה אחד הרעיונות המשפטיים שהעניקו צמיחה אדירה לכלכלות העולם. מבנה משפטי המאפשר ליחיד להקים עסק שלא בסיכון אישי ישיר שלו אלא במסגרת של תאגיד משפטי כשתחומי האחריות האישית של בעל העסק מוגבלים. כך, יכולים יחידים ליזום עסקים בידיעה שהם לא מסכנים את כלל נכסיהם וגם אלו העושים עמם עסקים יודעים את גבול האחריות.

בישראל, כמו במרבית העולם, המיסוי על רווחי החברות מתחלק לשניים: תחילה מס על רווחי החברה עצמה. בעבר נהגו בישראל שיעורי מס גבוהים של 36% אולם עקב מדיניות כלכלית נכונה אותה הנהיג בזמנו שר האוצר בשנת 2004, בנימין נתניהו, הופחת מס החברות לרמה של 23%. ברור כי לאחר תשלום מס החברות חלק גדול מרווחי החברה עדיין נשארים בקופתה, וכאן, בא השלב השני של המיסוי, שהוא המס על משיכת רווחים.

את הרווחים מקבלים יחידים שהם בעלי החברה. אם מדובר בחברה פרטית - בהתאם לחלוקת הבעלות בעת רישומה של החברה. ואם מדובר בחברה ציבורית הנסחרת בבורסה - בעלי המניות שרכשו את מניותיה.

• עשו אקזיט וניסו להימנע מתשלום מס - וזה עבד
• השכר נטו יעלה - אבל, לא לכולם; התוכנית של האוצר נחשפת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שנים רבות היה מקובל במדינת ישראל שהמס על משיכת רווחים הוא בשיעור של 25%, גם בחברה פרטית וגם בחברה ציבורית. אולם, בעקבות המחאה החברתית של שנת 2011 והרבה פופוליזם בו תקפו ללא צדק את כל רוחב המגזר העסקי, הוחלט לעלות בקפיצה חדה אחת את המס על משיכת רווחים לבעל מניות מהותי בחברה פרטית מ-25% ל-30%, או 33% לבעלי הכנסות גבוהות במיוחד.

זו הייתה העלאת מס בלתי נכונה ובלתי מוצדקת. היא בעצם יצרה מחסום מובן שמנע מבעלי חברות למשוך רווחים על פי שיקול ענייני ומאוזן. המס הגבוה של 30% או 33% היווה חסם אמת פסיכולוגי מובן לחלק את רווחי החברה.

מה שהתפתח היה תהליך של יצירת ביצה נוספת במשק של רווחים כלואים. הרווחים שכבו בקופות החברות, לא הוזרמו מחדש לכלכלה ובעלי המניות היו אמורים לתמרן כיצד להפיק תועלת מרווחים אלה מבלי לחלקם בדרך הפשוטה והישרה. כך גם נפגע אוצר מדינה שהמס על משיכת רווחים אלה לא הגיע במלואו לקופתו.

• נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין באוויר
• מהו הסיכון הגדול למשקיעים ב-2026 ואיך הוא יכול להיות דווקא הזדמנות בשבילכם?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין...

מה שעשתה רשות המסים היה לאמיתו של דבר תיקון זמני של מצב אבסורדי ולא רצוי זה – היא אפשרה בהוראת שעה משיכת רווחים בשיעור המס המקובל לתקופה זמנית עד 30.09.17. היא בעצם חזרה לתקופת ביניים, למצב ששרר קודם ההעלאה החדה של המס על משיכת רווחים מ-25% ל-30% או 33%. שימו לב, קפיצת מיסוי בשיעור של לפחות 20%.

במקום שהכסף ימשיך לשכב בקופות החברות ובעלי החברות יוגיעו את מוחם כיצד לנצל רווחים אלה מבלי למשוך אותם - שחרור לתקופה זמנית של האפשרות לבעל החברה המהותי, זה שנוטל על עצמו את האחריות והסיכון בניהול החברה, למשוך את הרווחים בשיעור המס המקובל שהיה קיים בעבר.

אוסיף כי בתוקף תפקידי, מיום שהועלה המס על משיכת רווחים בצורה כה חדה הזהרתי את רשות המסים ואת משרד האוצר שאנו ניצור ביצה חדשה של רווחים כלואים שאינם שבים לכלכלה. אין לערבב בין חברה עסקית רגילה לחברות ארנק – יש לדון בשני אלה באופן מובהק בנפרד.

בישראל למעלה מחצי מיליון עסקים. חצי מהעסקים מנוהלים במסגרת התארגנות משפטית של חברה בערבון מוגבל. מרביתן אינן חברות ארנק מלאכותיות אלא חברות רגילות המבצעות עסקים של אמת במדינה – הן מנוע הצמיחה האמיתי. המהלך של רשות המסים היה  מהלך של הגינות כלפי בעלי החברות הפרטיות וגם מהלך המאפשר להזרים כסף אל קופת האוצר ואף אל הכלכלה.