בעקבות הורדת הריבית האחרונה - אינדיקטורים חשובים להמשך
כמנהלי השקעות בתחום האג"ח הממשלתיות, אנו נדרשים לעיתים תכופות להניח הנחות לגבי תוואי הריבית הקצרה הצפוי הנקבע ע"י בנק ישראל. לאחר שביססנו את ציפיותנו, ננסה להעריך את שיפוע עקום התשואות, המבטא את הפיצוי שדורשים המשקיעים בגין לקיחת סיכון המח"מ. בשלב האחרון יהיה ניסיון לגזור את מבנה עקום התשואות העתידי. כלומר, איזו תשואה לפדיון תניב ההשקעה בכל טווח זמן (מח"מ).
כעת נותר להחליט היכן להיות "על" העקום, כלומר היכן הסיכון והסיכוי נמצאים לטובתנו, והיכן ייתכן ונשיג רווחי הון מרביים - משימה לא פשוטה בהתחשב באי הוודאות בעולם ההשקעות. ראוי לציין שההתייחסות במאמר הינה לעקום הנומינלי (שקלי לא צמוד) בלבד, אשר אינו מבטא את ציפיות המשקיעים לאינפלציה בעתיד.
השוק נותן לנו שתי אינדיקציות חזקות לגבי כיוון הריבית, אחת סחירה והשנייה בשוק ה-OTC - over the counter. מדד אג"ח ממשלתי 0-2 מכיל את כל הניירות הממשלתיים שמועדן פדיונן עד שנתיים, המח"מ המשוקלל הוא כ-1.2 שנים. מדד זה מהווה את הקירוב הטוב ביותר לתשואה לשנה. כמובן שניתן לבדוק גם את תשואת המק"מ לשנה, אולם זה אינו מדד גנרי, אלא נתון התלוי בנייר שמשתנה פעם בחודש (עם הנפקת מק"מ חדש). כידוע, חוכמת השוק חזקה מכולנו. השוק טומן בחובו מחזורי מסחר עצומים, ע"כ מהווה אינדיקציה טובה מאוד להערכתו של השוק את כיוון הריבית.
אינדיקטור נוסף זו ריבית התלבור (הבין-בנקאית) לשנה - שקלול הריבית בה מלווים הבנקים כסף זה לזה. נתון זה מגלם את ציפיות הבנקים המקומיים לריבית לשנה. חשוב לציין שכאן נמצא ה"כסף הגדול", והבנקים נחשבים לשחקן משמעותי ביותר בתחום הריביות הקצרות. לעיתים הרבה מעבר למחזורי המסחר בשוק הסחיר (שגבוהים אף הם).
להזכירכם הצענו בעבר אסטרטגיית מסחר מתוחכמת להפקת רווחים על המרווח בין שני האחרונים, כעת נדון בנושא מזווית הציפיות.
ניתן לראות בגרף כי באופן די עקבי במהלך השנה האחרונה, השוק מצפה לירידת ריבית ומתמחר את הסיכוי העתידי להתגשמותו. ע"פ הגרף, בנק ישראל "הצליח" פעמיים בלבד להפתיע את השוק בהורדת ריבית - הפעם הראשונה באוקטובר אשתקד, ובשניה בשבוע שעבר, עת הוריד הנגיד במפתיע, שלא במסגרת הודעת הריבית הרשמית. יש לציין כי הגרפים בחודש האחרון כבר אותתו על סיכוי גדול לירידת ריבית.
מעבר לכך מעקב אחר שלושת הנתונים, הריבית בפועל, ריבית התלבור ותשואת מדד האג"ח הסחיר, מגלה שלאורך הזמן שני הנתונים האחרונים הם אינדיקטור מקדים מצוין לחיזוי הריבית העתידית. ניתן להבחין כי כמעט לאורך כל התקופה השוק צפה בצורה טובה את המשך המגמה וניסה "להקדים" אותה.
עכשיו כשהרגלנו מסקנות לעתיד - איך מרוויחים מזה כסף?
הפתעות תמיד יהיו. בעולם השקעות נטול וודאות לא נכון יהיה לייחס להן הסתברות גבוהה להתממשות, ויש להתייחס אליהן כאל רעשים. הנתונים מול עינינו בדר"כ נכונים ויש לפעול לפיהם.
משקיע שהיה מתבונן על הגרף בחודש האחרון, היה לבטח מסיק כי כיוון הריבית הוא מטה, פועל בכיוון (כל משקיע ורמת הסיכון שלו, כל קרן והתשקיף הרלוונטי לה) ומרוויח מהערכתו. לעתיד, התבוננות באינדיקטורים היום מביאה למסקנה, שה"כסף הגדול" רואה בהסתברות גבוהה מאוד הורדה נוספת בריבית, אולי כבר בהודעה של סוף החודש.
- 2.יוסי 25/05/2013 00:42הגב לתגובה זורונן שלום, מאמר מעניין לכל הדעות, שתי שאלות ברשותך: 1. חיפשתי גרף על המדד הממשלתי 0-2 וראיתי שהמדד עלה בשנה האחרונה בניגוד לגרף שאתה מציג - מה אני מפספס ? 2. כתבת "הצענו בעבר אסטרטגיית מסחר מתוחכמת להפקת רווחים על המרווח בין שני האחרונים" - לא מצאתי את המאמר בנושא. בברכה
- 1.אלפונסו 23/05/2013 08:58הגב לתגובה זוהאם המסקנה היא ממשלתי ארוך טווח עם ריבית קבועה גבוהה? בתודה אלפונסו

מניות קטנות - הזדמנויות גדולות
באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה – S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר.
מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל – IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIהמטוס מספר 1 של מדינת ישראל
מתי עלה הרעיון לראשונה, איזה מטוס נבחר כדי למלא את הצורך, אילו טכנולוגיות הותקנו בו, איך נבחר שמו, וכמה כל זה עלה? כל מה שאפשר לספר על מטוס ה-VIP של מנהיגי המדינה
מעטים הפרויקטים שעוררו בישראל כל כך הרבה סקרנות, ביקורת, שמועות וגם מסתורין כמו "כנף ציון", מטוס המנהיגים הרשמי של מדינת ישראל. למרות שכל ישראלי מכיר את שמו, רוב הסיפורים שמאחורי הפרויקט מעולם לא סופרו במלואם. מי חפץ בו? מי התנגד? אילו טכנולוגיות הותקנו בו? ומדוע המטוס כמעט לא המריא בכלל במשך שנים?
אומנם הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ותדמיתי, אך הפך במהרה לאחת הסאגות הארוכות בתולדות התחבורה האווירית בישראל. מאחורי הדלתות הסגורות, אנשי משרד הביטחון, חיל האוויר, יועצי תקשורת ומהנדסי תעופה ניהלו במשך שנים דיונים שהציבור כמעט ולא שמע עליהם.
הרעיון להצטייד במטוס ממשלתי רשמי עלה כבר בתחילת שנות ה־2000, אך רק ב-2013 הוקמה ועדת גולדברג בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בשיתוף עם מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל.) עידו נחושתן ואישים נוספים במטרה לבחון את ההיתכנות הכלכלית לרכישת מטוס, את הבעיות במצב הקיים ואת הדרכים לתיקונן. לאחר שהוועדה שמעה חוות דעת של אישים מהמוסד, שב״כ והמטה לביטחון לאומי, המליצה והצדיקה את הצורך ברכישת מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה.
מאחורי הקלעים, הסיבה לא נולדה רק מהפן הביטחוני אלא גם משורה של תקריות מביכות. למשל, בביקור מדיני בדרום אמריקה, מטוס אל על החכור למטרת הביקור כמעט ולא הורשה להמריא עקב מחלוקת בירוקרטית בין חברות שירותי הקרקע. המשלחת הישראלית נתקעה במשך שעות בטרמינל צדדי.
- נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין באוויר
- בואינג מזנקת ב-10%: מצפה לעלייה במסירות מטוסים ב-2026 ולתזרים חיובי של מיליארדים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באירוע אחר, בעת ביקור באירופה, סודרה במטוס מסחרי “סוויטה” עבור ראש הממשלה, אך גודל המיטה ששלחו לא התאים לרוחב הדלת, והצוות נאלץ לפרק אותה במקום ולהרכיבה מחדש בתוך המטוס.
