תנודה חריפה הבוקר בבורסה בסין - הנפילות כמעט נמחקו, אך השוק עדיין 'דובי'

הבורסה בשנחאי שלא מפסיקה לספק לסוחרים בה דרמות, הגיבה בחדות להתערבות הממשלה הסינית
גיא ארז |
נושאים בכתבה סין

בוקר עצבני בבורסה בסין: מדד שנחאי שכבר נסחר בנפילה של מעל 4%, קיזז לקראת הסגירה את מרבית הירידות. הנפילה הגיעה בשל ספקות של המשקיעים בדבר יעילותן של פעולות הממשלה למנוע את המשך הנפילות בבורסה (שנפלה קרוב ל-30% מאז אמצע חודש יוני). בשיא הנפילות הבוקר, לפי סוכנות הידיעות הסינית Xinhua, החליטה הממשלה בסין  להגביל את המסחר היומי במדד CSI 500 הסיני, והירידות אכן נבלמו מעט. ההגבלה נכנסה לתוקף כבר מהיום, וכעת יוכל כל סוחר למכור או לקנות מקסימום 1,200 חוזים עתידיים על המדד. 

מחיקה של 3.2 טריליון דולר

נזכיר כי המדד הסיני, שזינק בפחות משנה ביותר מ-150%, נכנס לשוק דובי ונפל כ-30% מאז אמצע חודש יוני. ההתרסקות הזו הביאה למחיקת 3.2 טריליון דולר. כדי לקבל קצת פרופורציות, סכום זה גבוה פי 6 מהחוב של יוון, וכפול משווי הבורסה השכנה בבומביי, הודו. ביום שישי האחרון התרסקה שנחאי בכמעט 6%. הנפילה הגיעה כנראה בשל נתוני הצמיחה שהציגה הכלכלה הסינית, שצמחה ב־5.6% ברבעון הראשון של השנה, ואכזבו את המשקיעים. 

במדינה קומוניסטית כמו סין, הממשלה לא ששה לתת לבורסה לרדת, והחלה בצעדים אמורים להעלות את המדדים: הממשל נלחץ מעוצמת המימוש והבנק המרכזי הוריד את הריבית. בנוסף, עצר הממשל את האפשרות להנפקות חדשות בבורסה, כדי שכסף לא יעבור ממניות קיימות לחדשות, ויוריד את השוק. כתוצאה מכך, מעל 20 חברות שהיו אמורות להיות מונפקות בבורסה המקומית, הקפיאו את התהליך. יותר מכך, בשבועיים האחרונים עצר הממשל הסיני את האפשרות לקנות מניות במינוף. זאת ועוד, ברוקרים מובילים במדינה הצהירו בסוף השבוע האחרון כי יזרימו כ-20 מיליארד דולר לבורסה, והתחייבו לא למכור מניות עד שהמדד יגיע ל-4500 נק'. היום נסגר המדד בשער 3775. 

איך התחיל הראלי

נציין כי עד חודש נובמבר האחרון הבורסה בסין הייתה סגורה בפני משקיעים זרים. בנובמבר התבצעה רפורמה במדינה כך שמשקיעים זרים יוכלו לקנות מניות - והטירוף החל: המניות תומחרו בזול ביחס לשאר העולם, וזרימת כסף משמעותית החלה. הסוחרים שנכנסו מוקדם למדד נהנו מראלי אדיר של 150%. זאת ועוד, בועת נדל"ן בסין הסיטה את המשקיעים המקומיים לשוק ההון, דבר שתרם אף גם כן לעליות. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רפי עמית קמטק
צילום: רענן טל

המניה שתזנק מחר ב-5% למרות דילול המשקיעים

רן קידר |
נושאים בכתבה קמטק

שבוע אחרי ש נובה 4.45%  גייסה אג"ח להמרה בקופון אפס (ריבית אפס), גייסה קמטק 0.8%  425 מיליון דולר בקופון אפס. שתי החברות הן שחקניות בשוק השבבים, כשקמטק מפתחת מערכות לבדיקת תהליכי הייצור בשבבים. השאלה הראשונה שאמורה לעלות היא - איך אפשר לגייס אג"ח בריבית אפס? והתשובה היא שמדובר באג"ח להמרה למניות. אג"ח שיש לה סוכרייה - אפשרות להפוך למניה. המשקיעים מוותרים על ריבית ומקבלים אפשרות המרה למניות. זה יכול להיות משתלם להם כי יש להם אפסייד (אם כי פחות ממניה) ומצד שני - יש להם דאונסייד: רצפה כי האג"ח תיאורטית לא יכולה ליפול (להבדיל ממחיר המניה), אלא אם החברה נכנסת למצוקה תזרימית ופיננסית, וזה לא המצב. 

ומעבר לרצפה, יש להם אפסייד. אם המניה תעלה - ותעקוף את פרמיית ההמרה, הם ירוויחו. במקרה של קמטק, המניה נסחרה בכ-84 דולר (לפני העלייה בשישי) והמחיר שמבטאות האג"ח להמרה הוא כ-109 דולר. כלומר, מי שקונה את האג"ח רוכש בפרמיה של קרוב ל-30%. אם המניה תצנח, המשקיע עדיין מקבל את קרן האג"ח בסוף התקופה, אבל אם המניה נניח תעלה נניח פי 2 לאורך תקופת חיי האג"ח (עד שנת 2030) הוא מרוויח כ-65%, כי המניה סגרה את הפרמיה של ה-30% והוסיפה משם עוד 65%. עלייה מעבר למחיר ההמרה הופכת את האג"ח למניה - ההתנהגות זהה.

יש כאן סוכרייה גדולה, מול חיסרון של ויתור על הריבית, אבל משקיעים רבים אוהבים ומעדיפים השקעה כזו. לכן, לרוב, הנפקה של אג"ח להמרה, נחשבת לסוג של דילול ומפילה את המניה. זה מה שקרה לנובה. היא נפלה ב-10% ביום ההנפקה. הסברנו שזו יכולה להיות הזדמנות כי מדובר בירידה טכנית, אך אין דבר כזה בטוח, יש סיכון. המניה תיקנה מאז ועלתה ב-12%. 

אולי זו הסיבה שהשוק לא הפיל את קמטק אתמול. הדילול לא השפיע על המניה. אולי זו ההערכה שיהיה תיקון לאחר הירידה, ועדיין זה לא מסביר עלייה של 3.5% שתוביל מחר בבורסה בת"א לעלייה של 5%. 

אין לנו הסבר מוצק. גורמים שהיו מעורבים בהנפקה מסבירים שהביקושים היו גבוהים והחברה עשתה רושם חזק בשיחות עם הגופים הרוכשים. אולי "מעז יצא מתוק". אולי השיחות עם השוק, יצרו עניין שתורגם לביקושים למניה. כנראה גם לא היו כאלו שעשו החלפה - במקרים רבים, יש גופים מוסדיים שמחליטים למכור את המניה ולקנות אג"ח להמרה במקום, הפעם כנראה זה היה בשוליים.

כמו כן, הסיבה היא גם פרמיית ההמרה שרחוקה "מהכסף", אם כי אחרי העלייה במניה מדובר בפרמיית המרה שירדה ל-26%, זאת לא פרמייה גבוהה.  

פיטר לינץ
צילום: PAT greenhouse - GLOBE STAFF
דבר הגורו

פיטר לינץ' - "המניות הטובות ביותר לקנות הן אלה שאף אחד לא שמע עליהן עדיין"

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. לדבריו, "הדבר החשוב ביותר הוא לא כמה אתה צודק אלא כמה אתה מרוויח כשאתה צודק"

עמית בר |

הוא נולד ב-19 בינואר 1944 בניוטון שבמסצ'וסטס. פיטר לינץ' גדל במשפחה אירית-אמריקאית ממעמד הביניים. אביו, תומאס לינץ', היה פרופסור למתמטיקה בבוסטון קולג' ונפטר מסרטן כשפיטר היה רק בן 10. המוות המוקדם של האב אילץ את המשפחה להתמודד עם קשיים כלכליים, ופיטר החל לעבוד כנער סבל במועדון גולף יוקרתי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. דווקא שם, במועדון הגולף, הוא נחשף לראשונה לעולם ההשקעות דרך שיחות ששמע בין אנשי עסקים עשירים.

לינץ' למד היסטוריה בבוסטון קולג' ואחר כך עשה MBA בוורטון. הוא שירת שנתיים בצבא כקצין ארטילריה בקוריאה ובווייטנאם. ב-1966, בזמן שעדיין היה סטודנט, הוא התמחה בפידליטי כאנליסט קיץ. המנהלים בחברה התרשמו ממנו והציעו לו משרה קבועה אחרי הצבא. הוא התחיל כאנליסט מתכות וכימיקלים, ובהדרגה התקדם בחברה.

במהלך לימודיו, לינץ' השקיע את כל חסכונותיו, בסכום כולל של 1,000 דולר, במניית חברת תעופה בשם קטנה. המניה עלתה מ-7 דולרים ל-33 דולר בתוך שנה וחצי בזכות מלחמת וייטנאם שהגבירה את הביקוש להובלת מטענים צבאיים. הרווח הזה מימן את כל לימודי התואר השני שלו. באופן  אירוני, הוא הרוויח מהמלחמה שבה נלחם מאוחר יותר כחייל.

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. התשואה השנתית הממוצעת שלו היתה 29.2% - כמעט כפול מהתשואה של מדד S&P 500. מי שהשקיע 1,000 דולר בקרן ביום שלינץ' קיבל אותה היה מחזיק 28 אלף דולר ביום שבו פרש.

החיים האישיים שלו סבלו מההצלחה המקצועית. לינץ' עבד 90-80 שעות בשבוע, ביקר במאות חברות בשנה וקרא אינספור דו"חות. אשתו קרולין, שעמה התחתן ב-1968 ויש להם שלוש בנות, כמעט שלא ראתה אותו. ב-1990, בשיא הצלחתו ובגיל 46 בלבד, הוא הודיע על פרישה. הסיבה הרשמית היתה רצון לבלות יותר זמן עם המשפחה, אבל היו גם שמועות על בעיות בריאות מהלחץ הכבד. "כשהילדים שלי היו קטנות, פספסתי יותר מדי רגעים חשובים. לא רציתי לפספס את שנות הנעורים שלהן", הוא אמר.