על רקע מדיניות הריבית היציבה של הפדרל ריזרב במהלך השנה האחרונה, הולך ומתעצב בוושינגטון ויכוח פוליטי סביב המשך כהונתו של יו"ר הפד, ג'רום פאוול, עד מאי הקרוב. שר האוצר סקוט בסנט הביע את תמיכתו בפאוול, תוך הדגשת עמדתו שלפיה אין כל סיבה להתפטרות מוקדמת. בסנט ציין כי אם פאוול יבחר להשלים את כהונתו – ראוי שיעשה כן, ואם יחליט לעזוב מוקדם – זו גם זכותו.

תמיכתו של בסנט נובעת מהכרה בחשיבות היציבות המוסדית. בסנט מבין את החשיבות הרבה שבשמירה על אמון השווקים במוסדות הכלכליים המרכזיים ובהנהגתם. מניסיונו כמנהל קרנות, כל פגיעה באמינות או ביציבות מוסדית עלולה להוביל לתגובות שליליות בשווקים ולפגיעה באמון המשקיעים.

הריבית ופרויקט השיפוץ

הביקורת נגד פאוול מתמקדת בשני נושאים עיקריים. הראשון הוא החלטת הפד לעכב הפחתות ריבית נוספות בחודשים האחרונים, בשל חשש מעליית אינפלציה עקב מדיניות המכסים החדשה של הממשל. השני, והמעורר יותר מחלוקת, הוא פרויקט שיפוץ נרחב במבני הבנק המרכזי, שעלותו מוערכת ב-2.5 מיליארד דולר. חברי קונגרס רפובליקנים האשימו את פאוול בחוסר שקיפות ובבזבוז כספי ציבור בפרויקט זה.

עלות השיפוץ הגבוהה הציתה דיון פוליטי סוער בנוגע להוצאות הפד ולתחום אחריותו. אף שהסכום נמוך יחסית לתקציב הפדרלי, הוא הפך לנושא רגיש במיוחד על רקע הביקורת התקציבית והקריאות לקיצוץ בהוצאות ציבוריות. הנשיא דונלד טראמפ אף העלה טענות בדבר אפשרות להונאה בפרויקט, למרות שלא הוצגו ראיות קונקרטיות. בתגובה, פאוול שלח מכתב מפורט לבית הלבן, בו הסביר את הצורך בשיפוץ ואת אופן השימוש בכספים.

• ליסה קוק תובעת את טראמפ - קרב על עצמאות הפד
• פגישת ספטמבר של הפד: הפחתת ריבית כמעט בטוחה – אך ההמשך לא ברור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפדרל ריזרב פועל במסגרת ייחודית של עצמאות תקציבית, בניגוד לרוב משרדי הממשלה התלויים בהקצאות מהקונגרס. הבנק מממן את פעילותו מהכנסות בשוק הפיננסי ומהלוואות לבנקים, דבר שמאפשר לו לשמור על קבלת החלטות מקצועיות נטולות שיקולים פוליטיים. אולם, עצמאות זו גם חושפת את הפד לביקורת על חוסר פיקוח, בעיקר בתחומים שאינם מוניטריים ישירים.

התרחיש בו פאוול בוחר להתפטר

מוחמד אל-אריאן, כלכלן בולט ומנכ"ל PIMCO לשעבר, הציע תרחיש שבו פאוול יתפטר מרצונו כדי לשמור על עצמאות הבנק. לדבריו, התפטרות כזו תעביר מסר ברור על החשיבות שבהגנה על מוסדות עצמאיים מפני התערבות פוליטית.

לצדו, לורנס סאמרס – לשעבר שר האוצר בממשל קלינטון – דוחה את הרעיון נחרצות. הוא טוען כי התפטרות פאוול תחת לחץ פוליטי תיצור תקדים מסוכן ותערער את יסודות העצמאות של המדיניות המוניטרית. לשיטתו, יו"ר הפד לא יכול להפוך ל"חותמת גומי" של הממשל, אחרת ייפגע האיזון הדמוקרטי בין מוסדות השלטון.

• "האויב הגדול ביותר של המשקיע הוא ככל הנראה הוא עצמו"
• טראמפ פותח חזית חדשה: האם קנס ענק של האיחוד האירופי על גוגל יצית מלחמת מכסים?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הציבור הסיני צפוי להזניק שוק שורי בשווי 23 טריליון דולר

השאלה המרכזית כעת היא האם פאוול יישאר בתפקידו עד מאי, או שיתפטר מוקדם. אף שמדובר לכאורה בשאלה פרסונלית, יש לה השלכות רוחביות: ההחלטה תקבע תקדים משמעותי להתנהלות יו"רי פד עתידיים מול לחץ פוליטי. יש לזכור כי כהונתו כחבר במועצה נמשכת עד ינואר 2028, כך שגם אם יתפטר מהתפקיד הבכיר, הוא עשוי להישאר כחבר מן המניין.

כלכלנים, אנליסטים ומנהלי השקעות מדגישים את הצורך הבוער ביציבות ובהירות במנהיגות הפד, במיוחד בעידן של לחצים אינפלציוניים, מתיחויות סחר עולמיות ושינויים טכנולוגיים מואצים. כל סימן לכך שהחלטות מתקבלות משיקולים פוליטיים ולא מקצועיים, עלול להטיל צל כבד על הכלכלה.

מדיניות סחר תחת לחץ

הממשל האמריקאי מגביר את הקצב בעשרת הימים האחרונים שלפני כניסת מכסים חדשים לתוקף כלפי מדינות רבות ברחבי העולם. שר האוצר, סקוט בסנט, מבטיח כי בימים הקרובים יוכרזו סדרת הסכמים מסחריים שיביאו עימם השקעות זרות משמעותיות בארצות הברית – בעיקר בתחומי הרכב, הטכנולוגיה והתרופות. האסטרטגיה מבוססת על יצירת לחץ זמן על שותפות הסחר, במטרה להחתים אותן על הסכמים בטרם ייכנסו המכסים לתוקף במלוא עוצמתם.

המהלך החד-צדדי של הנשיא דונלד טראמפ מעורר תהיות בקרב הקהילה הכלכלית הבינלאומית. טראמפ מגדיר כ"הסכם" גם מסמך חד-צדדי בו הוא עצמו קובע את שיעורי המכס – גישה הסוטה מהנורמות המקובלות בניהול משא ומתן מסחרי. עד כה הכריז טראמפ על למעלה מ-20 "הסכמים" כאלו, הכוללים שיעורי מכס הנעים בין 20% ל-50% מערך הסחורה. מדינות קטנות יותר זכו ליחס מועדף של מכס בשיעור נמוך יותר, סביב 10% בלבד.

הפוליטיקה הבינלאומית משפיעה באופן ישיר על שיעורי המכס שמכתיבה וושינגטון. אינדונזיה, למשל, נהנתה ממכס מתון של 19% בלבד לאחר פגישה אישית בין טראמפ לנשיא המדינה. לעומתה, ברזיל חטפה מכה קשה עם מכס של 50% – הגבוה ביותר – שנקבע, לטענת גורמים דיפלומטיים, כעונש על העמדתו לדין של נשיא ברזיל לשעבר, שהיה מקורב פוליטית לטראמפ. מקרים אלה מדגימים כיצד מתיחות גיאופוליטית עשויה לתורגם למדיניות מסחרית קונקרטית.

בסנט מדגיש כי המועד הקבוע אינו גמיש, אך מדינות יוכלו להמשיך ולנהל משא ומתן גם לאחר שהמכסים ייכנסו לתוקף. לדבריו, מעבר למטרות כלכליות, מדובר גם בכלי דיפלומטי שנועד לקדם שלום עולמי. דוגמה לכך היא האיום להטיל מכס של 100% על מדינות שימשיכו לסחור עם רוסיה – במידה ולא ייחתם הסכם שלום באוקראינה עד ספטמבר.