כשמחממי הפוזיציות חוזרים להופיע - מותר לכם לצחוק

זוכרים את פוזי הדב מהחבובות? מה אם נספר לכם שהוא לא ממש התפטר מתפקיד המצחיקן. מה אם נוסיף ונגלה לכם שעשרות דובים שכמותו מסתובבים לכם על המרקע, ושאולי אתם אמורים קצת לגחך?
חזי שטרנליכט |

מי לא אהב את מופע החבובות? גם בשווקים הפיננסים אהבו את אחת הדמויות הליצניות מהמופע ההוא. פוזי הדב. קצת מגושם, מאוד ליצני, עם קול צפצפני, פוזי הבטיח שעות ושעות של צחקוקים מצד הקהל. כמה קל היה לאהוב את פוזי הדב. רק שבשוק ההון, פוזי הדב מצחיק בעיקר את הברנז'ה. הומור פנימי שכזה ליודע חוכמת הנסתר.

פוזי הדב, הוא בשפת העם "מי שמדבר מהפוזיציה". קשה שלא להזכר בו בימים האחרונים, יש הרבה חקיינים שלו שמתעוררים לחיים. לפתע הם מסבירים למה כדאי לצאת משוק המניות, לפתע ברור להם שהדולר עומד לנסוק לרקיע. רק שהם שכחו מהיכן הם מדברים, הישר מעומק ממלכתו של הדב - מהפוזיציה.

ביומיים האחרונים התחזק הדולר בשיעור נאה. חודשים הוא היה קבור בין חדרי העסקאות במטבעות ואין דורש. לעיתים נדמה היה שהוא מכין לנו "הפתעה", איזה פיחותון שייתן מעט חיל ורעדה בשווקים. אך שום דבר. ניץ' נאדה. והנה, סופסוף הוא מתחזק קצת, ואיזו חגיגה. פוזי הדב יצא לרחוב, ונתקל בעוד - אלפי דובים. והם כולם מצחקקים ומתנועעים.

הנבואה מגשימה את עצמה כשזה נוגע לשוק השקל/דולר ולשוק המניות. אבל לא לאורך זמן. מה שמעניין את האנשים עם האינטרסים בשוק המטבעות, שלרוב לא מסתירים זאת ממש, היא התנודתיות בשוק הזה. כשהכל רגוע ושקט - אין עסקאות. כשאין הרבה עסקאות, אין לחץ. כשאין לחץ, אין "טעויות" שכרוכות בהפסדים, אין צורך בעומס של גידורים, אין יוקר בחוזים עתידיים מיוחדים.

אז כשהדולר מרים קצת את הראש, אנחנו מקבלים מבול של כותרות שמטרתו העיקרית היא כזאת: להבהיל את הציבור שיקנה דולרים. בניגוד לבורסה, ששם הציבור לא לגמרי בפנים, בשוק המט"ח - אין חסמי כניסה. אפשר להשקיע דרך קרנות נאמנות ודרך חלפנים ברחוב. מאוד מהיר ומאוד נגיש.

כך שכשאתם רואים קורולציה מדהימה בין ההפחדות להתרוממות שער הדולר, והכותרות בעיתונים שמאיימות על "שוכרי הדירות", רוכשי הרכב, ושאר קישואים. כל זאת לאחר שהדולר עלה ב-1.1% תוך שבוע, אך עדיין הניב תשואה שלילית של 1.1%- ב-12 חודשים, הרגעו וצננו את מוחכם הקודח. ואם אתם רואים את פוזי בטלויזיה, לא יזיק קצת לצחוק בטיפה של ציניות, כמו צמד הזקנים ההם - מהחבובות. אחרי הכל, זאת היתה תוכנית טלויזיה מעולה.

מאת: חזי שטרנליכט.

הערה: אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולת השקעה כלשהי. המבצע פעולה שכזאת, פועל על סמך שיקול דעתו הבלעדי והמלא, וכל האחריות מוטלת עליו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ביטוח לאומי
צילום: Shutterstock

קיבלתם חוב מהביטוח הלאומי? ייתכן שהוא בכלל לא שלכם - כך תיפטרו ממנו בקלות

מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם פרילנסרים, מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם שכירים?  

רן קידר |
נושאים בכתבה ביטוח לאומי

ישראלים רבים מקבלים מכתבים מפתיעים מהביטוח הלאומי, שבהם נרשמים חובות של אלפי שקלים לתקופות עבודה ישנות. אך מה שרבים לא יודעים: אם עבדתם כשכירים באותה תקופה - החוב בכלל לא שלכם.

לפי החוק, כאשר אדם מועסק כשכיר, האחריות לדיווח ותשלום דמי הביטוח הלאומי חלה אך ורק על המעסיק. בפועל, הביטוח הלאומי לא תמיד יודע אם עבדתם כשכירים או לא, ואם המעסיק לא דיווח, החוב פשוט "נדבק" על שמכם. איך זה שביטוח לאומי לא יודע? המערכות לא מסונכרנות, הדטהבייס לא מעודכן. הביטוח הלאומי היה צריך לייצר ממשק מול משרד התעסוקה או רשות המסים ולקבל את המידע הזה בקלות, אבל בפועל זה לא קורה ויש רבבות אנשים שמקבלים הודעה על חוב. 

אם גם אתם בקבוצה הגדולה הזו ואתם הייתם שכירים בתקופה הזו, אז לפחות תוכלו לבטל את רישום החוב בקלות. הביטוח הלאומי מאפשר באופן דיגיטלי לבטל את החוב, ללא בירוקרטיה מסורבלת, בלי להגיע לסניף ואפילו בלי שיחת טלפון אחת.

מה צריך לעשות? לכאורה, פשוט מאוד, בפועל גם זה לא טריוויאלי. אם קיבלתם הודעה על חוב לתקופה שבה הייתם שכירים – גשו לחפש תלושי עבר או את טופס 106 השנתי, והעלו את המסמכים דרך שירות שליחת המסמכים באתר הביטוח הלאומי. המערכת תזהה את העובדה שהייתם שכירים והחוב יבוטל. תוך ימים ספורים, תשוחררו מהחיוב. אבל, למי יש את התלושים לפני 4-5 שנים? 

אם זה המצב תצטרכו לנסות לאתר תלושים כאלו, לדרוש ממקום העבודה הקודם, יש גם אפשרות להצהיר מול ביטוח לאומי. אבל זה תהליך יותר מסורבל. 

אם אתם באמת חייבים, כלומר לא עבדתם במקום עבודה אחר, תנסו להגיע לסוג של פשרה מול ביטוח לאומי. ראשית, נזכיר שכן - גם אנשים שלא עובדים, בין עבודות, סטודנטים ועוד משלמים ביטוח לאומי. גם עצמאיים, פרילנסרים ועוד משלמים ביטוח לאומי. החוב הזה לא צץ מאין. שנית, מדובר על חוב עם הצמדה, ריבית, קנסות ועוד. כדי לבטל את הקנסות צריך להגיש בקשה.  

בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)

הקרטל של תנובה ושטראוס - סמוטריץ' נלחם במחירי החלב

על הפער בין מחירי הגבינה הצהובה של תנובה לגבינה צהובה מיובאת, על השליטה של תנובה ושטראוס בשוק החלב, ועל הרפורמה של סמוטריץ'

רן קידר |

תנובה ושטראוס מתנהלות כמו סוג של קרטל. הן כמעט ושולטות בשוק החלב ומוצריו, ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ' נערך למלחמה מולם לטובת הצרכנים. לא בטוח שזה יצליח, חבל שזה רק עכשיו לקראת סיום הקדנציה שלו. חבל שהוא רק מדבר נגד רווחי הבנקים ועושק הציבור ולא באמת פועל. "אני פותח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו - רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר". אמר סמוטריץ' והמשיך - "בניגוד לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל.

"המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים, יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל.


"כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק , תנובה ושטראוס, שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים.


"התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא, במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם.

ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים, תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.