רשות ניירות ערך הורתה לחברות הציבוריות להתייחס להסכמי ניהול בלתי מוגבלים בזמן עם בעל השליטה ככאלה הכוללים רכיב של דיבידנד מפלה המשולם בתשלומים לבעל השליטה לכל אורך הסכם הניהול.

המשמעות המעשית של החלטה זו היא שיתכן וחברה הקשורה בהסכם כזה עם בעל השליטה בה תידרש לרשום חלק מן הסכומים המשולמים לבעל השליטה במסגרת ההסכם כהתחייבות המקטינה את הונה העצמי במועד חתימת ההסכם.

את ההחלטה (SAB 7-4) פרסמה הרשות באתר האינטרנט שלה לפני מספר ימים. ההחלטה תחול מעתה והלאה ואינה חלה על הסכמים מסוג זה שנעשו עד מועד פרסומה.

בהחלטה, נמסר מהרשות לני"ע, ניתחו אנשי הסגל את הנושא לעומקו. בין היתר, נעשתה בהחלטה הבחנה בין מרכיב השכר לבין מרכיב הדיבידנד, שהסגל רואה בו דיבידנד מפלה. "הסכם ניהול עם בעל שליטה שהינו לתקופה לא קצובה כובל את החברה במחויבות לתשלום דמי ניהול שבמהותה הינה נצחית, אלא אם בעל השליטה יקבל החלטה חד צדדית לסיימו, שכן למרות שלשני הצדדים להסכם זכות להפסיקו, הרי שהחברה נשלטת על ידי בעל השליטה ולפיכך לא תקבל החלטה להפסיק את ההסכם בניגוד לדעתו", נאמר בהחלטה.

"סגל הרשות סבור כי הסכמים בלתי מוגבלים בזמן מסוג זה (מעבר לכך שאינם רצויים מבחינת טובת הציבור) מגלמים בתוכם מרכיב מהותי של דיבידנד מפלה לבעל השליטה. זאת מכיוון שהחברה כבולה בהתחייבות נצחית לתשלום סכומים, אשר אינם מתעדכנים ונבחנים מחדש מעת לעת, כפי שנהוג לעשות בהסכמי ניהול עם נושאי משרה שאינם בעלי שליטה. חוסר היכולת לבחון מחדש ולעדכן את הסכומים מעת לעת, כמו חוסר היכולת המעשית 'לפטר' את בעל השליטה, מייצגים את מרכיב הדיבידנד המפלה הגלום בהסכם הניהול".

לפיכך, החליט סגל הרשות להורות על מתן ביטוי חשבונאי נאות בדוחות הכספיים למהות הכלכלית של הסכמי ניהול עם בעלי שליטה. לשם כך, יש להבחין בין מרכיב הדיבידנד המפלה לבין מרכיב השכר. מרכיב הדיבידנד המפלה צריך לקבל ביטוי כפעולה של הכרזת דיבידנד לבעל השליטה המשולם בתשלומים לאורך תקופת הסכם הניהול. על כן, יש לחשב את הערך הנוכחי של סך תשלומי הדיבידנד העתידיים לבעל השליטה ולהציג במאזן את הסכום שהחברה התחייבה לשלם כהתחייבות אל מול הקטנה של ההון העצמי. במקרים בהם מרכיב הדיבידנד המפלה בהסכם הניהול הוא מהותי, אך אינו ניתן למדידה באופן מהימן, יש לשקול את הצגת מלוא תשלומי דמי הניהול על-פי ההסכם, בערכם הנוכחי, כדיבידנד שהוכרז לבעל השליטה. סגל הרשות סבור כי טענות חברה בדבר חוסר יכולת למדוד במהימנות את מרכיבי דמי הניהול, אינן יכולות לשמש נימוק לאי הכרה בהתחייבות לתשלום דיבידנד מפלה, וזאת אף אם משמעות הדבר הכרה בהתחייבות בגובה הערך הנוכחי של מלוא דמי הניהול (בגין מרכיב הדיבידנד המפלה ומרכיב השכר יחדיו)."

הנחיית הסגל מתייחסת גם להסכמי ניהול המוגבלים בזמן, וקובעת כי הסכמים אלה "צריכים להיבחן תחת אותם קריטריונים, תוך התחשבות, בין היתר, בתקופת ההסכם, אופן חידושו ועדכונו והיכולת לבטלו על-ידי הצדדים. כך למשל, ככל שתקופת ההסכם קצרה יותר, עדכונו או חידושו דורשים אישור אסיפה כללית (כאשר במניין הרוב ייכלל שליש מבין אלה שאין להם עניין אישי בהחלטה), ותנאיו (לרבות התמורה הניתנת על ידי בעל השליטה) דומים לתנאי הסכמים שנחתמו עם נושאי משרה שאינם בעלי שליטה, הרי שמרכיב הדיבידנד המפלה בהסכם (אם בכלל) פחות מהותי. לעומת זאת, ככל שתקופת ההסכם ארוכה יותר, יש בהסכם מנגנוני עדכון מסוימים שאינם דורשים אישור אסיפה כללית כאמור, ויש להסכם מאפיינים ייחודיים אל מול הסכמי ניהול למתן שירותים דומים עם צדדים שלישיים, הרי שסביר כי מרכיב הדיבידנד המפלה יותר מהותי, ויש להכיר בו (או במלוא תשלומי דמי הניהול אם אינו ניתן למדידה במהימנות), כאמור לעיל, במאזן".