עובדות וטענות: המשיב הגיש את מועמדותו ללימודי דוקטורט בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (להלן: "המערער"). ועדת לימודי מוסמכים בארכיטקטורה ובינוי ערים החליטה לדחות את הצעת המחקר של המשיב. בעקבות זאת הוגשה עתירה ע"י המשיב לבית המשפט לעניינים מינהליים במסגרתה ביקש צו אשר יורה למערער לאפשר עיון והעתקה של כל המידע הקשור ללימודיו בטכניון. לטענתו, לאור הגדרת המונח "רשות ציבורית" בסעיף (8) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, כ"תאגיד שהוקם בחוק", יש לראות את המערער כ "רשות ציבורית" המחויבת במסירת המידע המבוקש. בתגובה לעתירה טען המערער, כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בעתירת המשיב בהסתמכו על שניים: ראשית, הטכניון אינו רשות הממלאת תפקיד ציבורי על פי דין, כאמור בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס- 2000. שנית, חוק חופש המידע אינו חל על המערער. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע, כי עניינה של העתירה נוגע למשפט המנהלי, ולפיכך היא מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. מכאן הערעור נשוא הדיון.

דיון משפטי:

כב' הנ' א' ברק:

האם המערער הינו גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין? בבג"ץ 474/73 פודים נ' המוסדות להשכלה גבוהה נפסק, כי מוסד להשכלה גבוהה, דוגמת אוניברסיטה, אינו ממלא תפקיד ציבורי על פי דין. אמנם, הלכה זו נפסקה בנוגע לסמכותו של בית הדין הגבוה לצדק, אולם יפה היא גם לשאלת סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, עתירת המשיב אינה נכנסת לגדר חוק בתי משפט לעניינים מנהליים. האם המערער הינו "רשות ציבורית" כמשמעותה בחוק חופש המידע? המשיב טוען, כי יש לראות במערער "רשות ציבורית" מאחר שהוא תאגיד שהוקם בחוק (סעיף 2(8) לחוק חופש המידע). טעות בידיו. המערער לא הוקם בחוק, הוא אינו גוף סטאטוטורי וסמכויותיו לא הוקנו לו בחוק. מכיוון שכך, המערער אינו נכנס להגדרת "רשות ציבורית" לצורך חוק חופש המידע. נמצא, כי עתירת המשיב כנגד המערער אינה נופלת לגדר העתירות בהן מוסמך לדון בית המשפט לעניינים מינהליים ולפיכך חרג לכאורה בית המשפט לעניינים מינהליים מסמכותו ופסק הדין צריך להתבטל. אולם, הדברים אינם כה פשוטים וחדים. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט אזרחי, היה מוסמך לדון בתובענה של המשיב כנגד המערער לגילוי המידע המבוקש. בית המשפט לעניינים מנהליים מהווה מחלקה בתוך בית המשפט המחוזי. היושב בדין בבית המשפט לעניינים מנהליים הוא היושב בדין בבית המשפט המחוזי. כישוריו, ניסיונו ומקצועיותו כשופט חד הם. אין למצוא בעצם חריגתו של השופט מסמכותו כשופט בית המשפט לעניינים מנהליים טעם מהותי המצדיק, כשלעצמו, את בטלותו של פסק דין אותו מוסמך היה לכתוב ביושבו בדין, כשופט בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, אופי הדיון והבירור העובדתי בערכאה המינהלית אינו זהה למתכונת הדיון הנערך בערכאה האזרחית. על השופט היושב בדין בבית המשפט לעניינים מינהליים מוטלות מגבלות הנובעות מכללי הדיון בעתירות מינהליות. מגבלות אלה עשויות לשלול את האפשרות לטפל כנדרש בעתירה הנושאת אופי "אזרחי" ומביאות לכך שמבחינה "פונקציונלית" ההליך בערכאה אזרחית רגילה מתאים יותר לבחינתן של שאלות עובדתיות מהליך הדיון בעתירות מינהליות. הוא מקנה לבית המשפט את האמצעים הדרושים לקביעתה של תשתית ראייתית אמינה ודבר זה עשוי לשמש, במצבים מסוימים, נימוק לבטל פסק דין שניתן בעתירה מינהלית, כאשר היה מקום להגישה כתובענה אזרחית. בענייננו, השאלה המהותית לה נדרש בית המשפט קמא, היא האם חייב הטכניון בחובת גילוי של חוות דעת אקדמיות שנכתבו לגבי המשיב בנסיבות המקרה הנדון. שאלה זו הייתה טעונה בירור עובדתי ומשפטי. בירור זה לא התקיים כראוי בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, נוכח העובדה כי הדיון התנהל בהתאם לסדרי הדין המייחדים את בית המשפט לעניינים מינהליים. במצב דברים זה, אין מנוס מלבטל את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים.

הערעור מתקבל