זה הייטק, תפרגן קצת. ראבאק.

חברות הייטק עדיין חיות במרחב התודעתי של ימי הדוטקום. הן שכחו שהציבור התפכח והעיתונאים לא יתנו להם את הקרדיט הקודם. הן צריכות להפסיק להתבכיין ולהתחיל להוכיח את עצמן, בעיקר בדוחות הכספיים שלהן
חזי שטרנליכט |

היו זמנים במערב שבהם כל שריף חיגר שפסע למרכז העיירה היה מתקבל ביראת כבוד. היו זמנים. היום צריך להיות שרירי, חסון, עם תג מוזהב ואקדח גדול בשביל לקבל את הכבוד שאבד בוול סטריט. ככה זה בהייטק היום. חלק מחברות הטכנולוגיה לא מבינות איך לא מכבדים את השיפורים שהן מציגות ברבעונים. הן מרוויחות בקושי ורושמות רווחים תפעוליים מינוריים, כשהן מוחקות הפסדים על הפסדים, ואחר כך הן רודפות אחרי הפרגון של העתונאים. והוא לא מגיע.

כי מה לעשות, החלום התנפץ, והנאסד"ק מדשדש בקו האלפיים כבר הרבה זמן. וגם זה יכול להיות גבוה מדי בעבורו. לא פשוט להן לחלק מהחברות האלה. לאחר סדרה של טלפונים מאנשים הקשורים לחברות הללו, הגיעה הבכיינות שלהן "עד כאן". בחלק מהחברות הללו מדקדקים היום בכל פרט של ההודעות היחצ"ניות שהם שולחים אחרי פרסום הדוחות. השפה שם מנותקת מקרקע המציאות, כמו שהיה אז בשנת 2000. אבל אנחנו דווקא התחברנו לקרקע.

היום כבר לא מספיק לומר שאתה הייטק בכדי להרשים. תראו דוחות טובים ונתרשם. תראו דוחות בלי המילים "הרווח בניכוי הוצאות חד פעמיות" וניתן לכם צ'אפחה של עידוד על הגב. בכלל ההוצאות ה"חד פעמיות" הן כבר כל כך "רב פעמיות" עד שאנחנו כבר לא זוכרים ממתי. ההייטק איבד מזוהרו, ומלבד כמה הייפים בסגנון של גוגל, ודוט-קומים למיניהם, הוא צריך לעבוד קשה, הרבה יותר קשה מאשר על דלק המזומנים שגויס בזמן הבועה, בכדי להרשים.

אם יצרנית מודמים רוצה להסביר לנו שהיא עומדת לכבוש את העולם, שתכבוש. אם יצרנית שבבים לטלפונים ביתיים מפלסטיק רוצה להסביר לנו שהיא האינטל הבאה, שתהפוך. אם חברת צלחות לווין שהשקיעה מאות מיליוני דולרים במיזמי בועה ראוותניים אי שם בתחילת האלפיים, רוצה לחזור ולזכות באמון המשקיעים והתקשורת, שתחזור ונדבר. אנחנו לא עובדים יותר בשביל תעשיית החלומות.

בכלל, נראה שהשפה העברית החדשה מנסה לפעפע כבר חודשים ארוכים מאמריקנית-שמאלצית עד לדוכן השווארמה המזרח תיכוני שלנו. חברות ההייטק לעולם "מכריזות" על חברות ש"בחרו" ב"פתרונות" שלהן. כשבסך הכל, כולנו יודעים, שהן מכרו מוצר לחברה. זה הכל. לפעמים הן גם מוכרות את המוצר במחירי הפסד ומתביישות לתת תג מחיר לעסקה.

באיזשהו שלב ניסו חברות הדוטקום והתרבות הקרובה אליהן, להשריש מצב תודעתי שבו ההנהלות שלהן מדווחות על ציפיות, עומדות בהן, ואז הכל בסדר. הן רק שכחו שציפיות זה לא מספיק, ולהמשיך ולהתאושש מעולם המונחים של שנות ה-2000, זה עדיין הדבר החשוב והקריטי. אז שוב, נציין בפניכן, חברות הייטק יקרות, אנחנו חזרנו לקרוא את הספרים שלכן, כמו שאנחנו קוראים את מניות התעשייה הכבדה. תתחילו להפנים בבקשה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה