פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

מתי ניתן לחלט נכסי חברה שבעל השליטה בה הורשע בעבירות פליליות?

שופט העליון יוסף אלרון מתווה עקרונות בסוגיה זו במסגרת פסק דין בתיק שנוגע לבעל שליטה בחברת תרופות שהואשם בעבירות הלבנת הון. מה קורה כשהעבירות לא מיוחסות לחברה עצמה, ומתי ניתן לקבוע כי מבצע העבירה הרחיק ממנו נכסים לחברה בשליטתו?
תומר אמן |

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם מנהלים חברה וביצעתם עבירה פלילית. על פי חוק איסור להלבנת הון בית המשפט ראשי להורות על "תפיסת" נכסיכם הפרטיים לצורך חילוט עתידי, וזאת במידה ותורשעו. אך מה יקרה במידה ואין לכם מספיק נכסים פרטיים? או שקיים חשש שהשתמשתם בחברה שלכם על מנת להרחיק מכם את הנכסים אשר הושגו באופן לא חוקי? בבית המשפט העליון דנו בסוגיה זו בדיוק.

השופט יוסף אלרון בחן האם יש אפשר את "תפיסתם" של נכסי חברות בע"מ לצורך הבטחת מימושו של חילוט עתידי לו יורשע בעל השליטה בחברות אלו בעבירות המיוחסות לו, כאשר החברות אינן מעורבות בעבירות מושא כתב האישום, ונכסים אלו לא הושגו כתוצאה מהפעילות העבריינית המתוארת בכתב האישום.

השופט קבע, כי לא בכל מקרה בו נידון (או נאשם) הוא בעל שליטה בחברה במובן התאגידי, רכושו ייחשב כרכוש "בשליטתו" אשר ניתן לתפסו באופן זמני או לחלטו בסופו של הליך. אמת המידה אותה נדרש בית המשפט לבחון לשם הכרעה בעניין זה היא האם מידת שליטתו של בעל השליטה בחברה היא כזו המעוררת חשש כי נעשה שימוש בחברה

כדי להרחיק את נכסיו ממנו.

כמו כן קבע השופט, כי היעדר מעורבותן של החברות בפעילות העבריינית היא בעלת משקל של ממש בבחינת מידתיות הצו הזמני שניתן, כך שנדרש לבחון האם לא קיים אמצעי אשר פגיעתו פחותה, בשני היבטים: הן בבחירה לבקש את תפיסת קניינן של החברות והן בבקשה לתפוס דווקא כסף המופקד בחשבונן.

בפסק דין בתיק ספציפי שהובא לפתחו של בית המשפט, השופט אלרון מביע גם אמירה עקרונית בסוגיה וכותב כי המדינה צריכה להראות שתפיסת מניות בעל השליטה בחברות אינה מספיקה ושאכן אין בידי בעל השליטה או החברות נכסים חלופיים אשר ניתן לחלט. כלומר, יש להראות כי תפיסת כספיהן של החברות נעשית כ"מוצא אחרון".

התיק עצמו נגע לבעל שליטה בחברת תרופות שהואשם בעבירות הלבנת הון וערער לבית המשפט העליון, לאחר שזה "תפס" את נכסיו. בנסיבות האירוע, סבר השופט יוסף אלרון אשר היה אמון על העתירה כי לאור היקף החזקותיו הרב של בעל השליטה בחברות, היותן חברות פרטיות בסדר גודל קטן, העובדה כי יתר המשקיעים בחברות הם אזרחים זרים וחברות זרות אשר כלל לא התייצבו בהליכים, ומאחר שבעל השליטה מכהן כדירקטור בכל החברות - אשר הדירקטוריון שלהם מונה לכל היותר 2-3 דירקטורים, נקבע כי יש לראות בנכסי החברות כנכסים בשליטתו של בעל השליטה, כלומר שלו - ולא של החברה, אזי שניתן לחלטם. 

כמו כן נקבע כי מאחר שבית המשפט המחוזי הורה כי ייתפס רק סכום הרווח הישיר המיוחס לבעל השליטה בכתב האישום, ומפי שלא הוצעה ערובה חלופית על ידי החברות או בעל השליטה בהן, תוצאת החלטת בית המשפט המחוזי - מידתית, והערעור נדחה.

קיראו עוד ב"בארץ"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
לוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשותלוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשות

יד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס

מאתר מודעות צנוע ליד שנייה ודרושים לעסק דיגיטלי שנמכר בכ-950 מיליון דולר לקרן אייפקס, אחרי מסלול בעלים שנע בין וואלה, אקסל שפרינגר ו-KKR

ליאור דנקנר |

מה שהתחיל כפלטפורמה פשוטה לפרסום מודעות דרושים ומכירת יד שנייה, הפך לאחד האתרים המרכזיים בישראל ששווה 950 מיליון דולר (3.07 מיליארד שקל). יד2, אחד המותגים החזקים באינטרנט הישראלי, נמכר היום לאייפקס. המוכרת KKR קיבלה את האתר כחלק מרכישת אקסל שפרינגר שהחזיקה בו, אחרי שרכשה אותו מוואלה ב-2014 ב-820 מיליון שקל.


יד2 - כך נבנתה הדרך לאקזיט

2005 - ההתחלה הצנועה

שני יזמים, שמעון וינר ויאיר גולן, משיקים את yad2.co.il כפלטפורמה לפרסום מודעות קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים - בעיקר רכבים, נדל"ן, דרושים ויד שנייה. תוך זמן קצר האתר הופך לכתובת מוכרת למודעות חינם באינטרנט.

2009 - רכישה על ידי וואלה תקשורת

רובה ארבל  נשק
צילום: אנצו גוש IWI מקבוצת SK

מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל

דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות

רן קידר |
נושאים בכתבה תעשייה ביטחונית

דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.

לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.

המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.

המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.

החשש: פתח לשחיתות

ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.