פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

מתי ניתן לחלט נכסי חברה שבעל השליטה בה הורשע בעבירות פליליות?

שופט העליון יוסף אלרון מתווה עקרונות בסוגיה זו במסגרת פסק דין בתיק שנוגע לבעל שליטה בחברת תרופות שהואשם בעבירות הלבנת הון. מה קורה כשהעבירות לא מיוחסות לחברה עצמה, ומתי ניתן לקבוע כי מבצע העבירה הרחיק ממנו נכסים לחברה בשליטתו?
תומר אמן |

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם מנהלים חברה וביצעתם עבירה פלילית. על פי חוק איסור להלבנת הון בית המשפט ראשי להורות על "תפיסת" נכסיכם הפרטיים לצורך חילוט עתידי, וזאת במידה ותורשעו. אך מה יקרה במידה ואין לכם מספיק נכסים פרטיים? או שקיים חשש שהשתמשתם בחברה שלכם על מנת להרחיק מכם את הנכסים אשר הושגו באופן לא חוקי? בבית המשפט העליון דנו בסוגיה זו בדיוק.

השופט יוסף אלרון בחן האם יש אפשר את "תפיסתם" של נכסי חברות בע"מ לצורך הבטחת מימושו של חילוט עתידי לו יורשע בעל השליטה בחברות אלו בעבירות המיוחסות לו, כאשר החברות אינן מעורבות בעבירות מושא כתב האישום, ונכסים אלו לא הושגו כתוצאה מהפעילות העבריינית המתוארת בכתב האישום.

השופט קבע, כי לא בכל מקרה בו נידון (או נאשם) הוא בעל שליטה בחברה במובן התאגידי, רכושו ייחשב כרכוש "בשליטתו" אשר ניתן לתפסו באופן זמני או לחלטו בסופו של הליך. אמת המידה אותה נדרש בית המשפט לבחון לשם הכרעה בעניין זה היא האם מידת שליטתו של בעל השליטה בחברה היא כזו המעוררת חשש כי נעשה שימוש בחברה

כדי להרחיק את נכסיו ממנו.

כמו כן קבע השופט, כי היעדר מעורבותן של החברות בפעילות העבריינית היא בעלת משקל של ממש בבחינת מידתיות הצו הזמני שניתן, כך שנדרש לבחון האם לא קיים אמצעי אשר פגיעתו פחותה, בשני היבטים: הן בבחירה לבקש את תפיסת קניינן של החברות והן בבקשה לתפוס דווקא כסף המופקד בחשבונן.

בפסק דין בתיק ספציפי שהובא לפתחו של בית המשפט, השופט אלרון מביע גם אמירה עקרונית בסוגיה וכותב כי המדינה צריכה להראות שתפיסת מניות בעל השליטה בחברות אינה מספיקה ושאכן אין בידי בעל השליטה או החברות נכסים חלופיים אשר ניתן לחלט. כלומר, יש להראות כי תפיסת כספיהן של החברות נעשית כ"מוצא אחרון".

התיק עצמו נגע לבעל שליטה בחברת תרופות שהואשם בעבירות הלבנת הון וערער לבית המשפט העליון, לאחר שזה "תפס" את נכסיו. בנסיבות האירוע, סבר השופט יוסף אלרון אשר היה אמון על העתירה כי לאור היקף החזקותיו הרב של בעל השליטה בחברות, היותן חברות פרטיות בסדר גודל קטן, העובדה כי יתר המשקיעים בחברות הם אזרחים זרים וחברות זרות אשר כלל לא התייצבו בהליכים, ומאחר שבעל השליטה מכהן כדירקטור בכל החברות - אשר הדירקטוריון שלהם מונה לכל היותר 2-3 דירקטורים, נקבע כי יש לראות בנכסי החברות כנכסים בשליטתו של בעל השליטה, כלומר שלו - ולא של החברה, אזי שניתן לחלטם. 

כמו כן נקבע כי מאחר שבית המשפט המחוזי הורה כי ייתפס רק סכום הרווח הישיר המיוחס לבעל השליטה בכתב האישום, ומפי שלא הוצעה ערובה חלופית על ידי החברות או בעל השליטה בהן, תוצאת החלטת בית המשפט המחוזי - מידתית, והערעור נדחה.

קיראו עוד ב"בארץ"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

ניהול הוצאות
צילום: pixabay.com

ההוצאה הממוצעת של משקי הבית בישראל: 18 אלף שקל לחודש

סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ-41% בלבד בעשירון התחתון

הדס ברטל |

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023.  מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקל, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקל לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.

לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב-14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.

הרכב ההוצאה החודשית למשק בית, קרדיט: הלמ



הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ-94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ-97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ-52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.