דירת נופש ששימשה למגורים אינה זכאית למס רכישה מופחת בשל אי עמידה בהוראות תוכנית המתאר

עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

ו"ע 7060/11 גיא אניש ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה

תקציר ו"ע 7060/11 גיא אניש ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי מרכז פסקה כי דירות שנרכשו במתחם המרינה בהרצליה ושימשו למגורים, על אף האמור בהוראות תוכנית המתאר ופסק דינו של בית המשפט העליון בעניין אי התכלת (עע"ם 2273/03), אינן זכאיות להטבת מס רכישה מופחת מהטעם שלא ייצא החוטא נשכר. הוועדה בחנה את המבחן האובייקטיבי להיותה של הדירה דירת מגורים גם בהתאם לייעודו התכנוני של הנכס - האם זה מאפשר לו לשמש למגורים במשך מרבית ימות השנה. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים --------------------------------------------------------------- עררים מאוחדים אלה עניינם רכישת דירות נופש במתחם המרינה בהרצליה, אשר לגביו חלה תוכנית המתאר הארצית לחופים - תמ"א 13, האוסרת בנייה במרחק של 100 מטר לפחות מקו המים. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הדירות שרכשו העוררים הן "דירות נופש" ולכן אינן מהוות "דירות מגורים", ובשל כך האם העוררים זכאים למס רכישה מופחת בשל דירת מגורים יחידה. העוררים סבורים כי מדובר בדירות מגורים ואילו המשיב סבור כי מדובר ב"דירות נופש" שאינן "דירות מגורים" כהגדרתן בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"). לשיטת העוררים הדירות הן דירות למגורים, הן בקשר למבחן האובייקטיבי - קרי האם הדירות מתאימות למגורים, והן לפי המבחן הסובייקטיבי היות שהדירות שימשו למגורים, זכותם למגורים מעולם לא הוגבלה והדירות מעולם לא שימשו למלונאות. לשיטתם, הטענה שפסק הדין אי התכלת קבע שמבחינה תכנונית השימוש למגורים כל ימות השנה לא חוקי - אינה רלוונטית לעניין חוק מיסוי מקרקעין. מנגד, לשיטת המשיב במקרה זה צריך לחול הכלל "לא ייצא חוטא נשכר" שחל על מקרים שבהם עוברים על חוק ברור (חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965) ובאים לבקש הקלה בחוק מיסוי מקרקעין. דיון ------ דעת הרוב - אין מחלוקת כי עמידתם של העוררים במבחן הסובייקטיבי נובעת במישרין מהפרת החוק שביצעו, דהיינו - מהעובדה שהם התגוררו בדירותיהם במשך כל ימות השנה בניגוד לייעודן התכנוני של דירות אלה ובניגוד להתחייבויותיהם החוזיות. הבעייתיות במתן הטבת מס לעוררים נובעת משני נימוקים: ראשית, מתן ההקלה במס רכישה קשורה קשר בל ינותק להפרת חוק שביצעו העוררים, שהרי הפרת החוק (השימוש בדירות הנופש למגורי קבע) היא שאפשרה לעוררים לעמוד במבחן הסובייקטיבי הנדרש להוכחת מהותה וסיווגה של הדירה כ"דירת מגורים", ובכך נוצרה לגרסתם זכאותם (הנטענת) לקבלת הקלה במס רכישה. שנית, הכרה בדירותיהם של העוררים כ"דירות מגורים" תיצור מצב אבסורדי של הפליה לרעה של ציבור שומרי חוק אל מול מפרי חוק, שהרי מפרי החוק אשר השתמשו בדירות הנופש שבבעלותם למגורים מעבר לתקופה המותרת - יהיו זכאים לכאורה ליהנות מהקלה במס רכישה; ואילו המצייתים לחוק אשר הקפידו להשתמש בדירותיהם על פי ייעודן התכנוני - לא יהיו זכאים לקבל הקלה זו. מדובר בתוצאה אבסורדית ובלתי מתקבלת על הדעת, אשר עלולה לעודד בעלי דירות נופש להפר את החוק שהרי בכך ייצאו "נשכרים". משכך, נקבע כי הכרה בדירות הנופש של העוררים כ"דירות מגורים" לעניין מס רכישה עלולה לפגוע בתקנת הציבור ובערך העליון של שמירה וכיבוד שלטון החוק. לפיכך, מן הראוי להחיל לעניין העוררים את הכלל שלפיו "אין חוטא יוצא נשכר", ולהימנע מתוצאה בלתי סבירה בעליל. לאור האמור יש לפרש את המבחן האובייקטיבי, נוסף על המישור הפיזי (המתקנים הפיזיים של דירת מגורים) גם במישור התכנוני - האם ייעודו התכנוני של הנכס מאפשר לו לשמש למגורים במשך מרבית ימות השנה. פרשנות זו עולה בקנה אחד הן עם העיקרון שלפיו "אין חוטא יוצא נשכר"; הן עם ההלכה הפסוקה בנוגע למבחן האובייקטיבי, והן עם לשונו של סעיף 9(ג)(3) בחוק מיסוי מקרקעין המגדיר את המונח "דירת מגורים". תוצאה ---------- הערר נדחה. העוררים חויבו בהוצאות בסך 30,000 ש"ח. בוועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי מרכז לפני כב' השופט ב' ארנון והחברים ד' מרגליות וד' שמואלביץ' ניתן ב-11.5.2014

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)

עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?

בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס

עמית בר |

קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה. 

חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק. 

חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.

 לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.

בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.