הוצאת עובדת הרה לחופשה בתשלום סמוך למועד הלידה מהווה הפרה של חוק עבודת נשים
העובדות
---------------
סנדרה שפיץ (להלן: "העובדת") הועסקה בקרמיקה סנטר- ש.בן יעקב בע"מ (להלן: "המעבידה"), בתפקיד מנהלת קשרי לקוחות. כחודשיים לאחר שהודיעה העובדת למעבידה על הריונה החלה המעבידה להעלות בפני העובדת תלונות על תפקודה המקצועי. המעבידה טענה בפני בית הדין, כי העובדת עשתה מהריונה מנוף לבטלה ותפקודה היה לקוי. העובדת טענה, כי התלונות אינן אמת, ונבעו מרצון המעבידה לסיים את העסקתה בשל הריונה. במהלך ההריון חלו שינויים בתנאי עבודת העובדת ובכלל זה, היא חדלה לצאת לשטח ושונה מקום ישיבתה אצל המעבידה.
בהוראת המעבידה, העובדת שהתה בביתה בסוף ההריון מספר שבועות עד הלידה, תוך שהמשיכה לקבל שכר מלא והפרשות סוציאליות. העובדת לא שבה לעבודתה בפועל לאחר חופשת הלידה ושולמו לה פיצויי פיטורים.
טענתה המרכזית של העובדת הנה, כי הופלתה לרעה עקב היותה בהריון, בשל כך שונה תפקידה והיא אולצה לצאת לחופשה כפויה עוד לפני מועד הלידה לאחר שסירבה להצעת המעבידה להתפטר.
פסק הדין
------------
בפסיקה נקבע, כי מטרת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "החוק") הנה "להגן על האישה העובדת בתקופת הריונה בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, יתכן שהמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודה בגלל מצבה" (בדב"ע מח/ 3 8, קופל סוכנות לביטוח נגד עדי וייס ארלוביץ).
מכאן, קבע בית הדין, כי אף אילו הוכחו טענות המעבידה, כי העובדת ניצלה את עובדת הריונה, לא ביצעה עבודתה כראוי ותפוקותיה ירדו, עדיין, לאור הוראותיו של חוק עבודת נשים, לא מוסמכת היתה המעבידה לפטרה ללא היתר כמו גם אסור היה לה למנוע מהעובדת אפשרות לעבודה בפועל ולהוציאה לחופשה כפויה במהלך הריונה ללא היתר, אף אם מדובר בחופשה בתשלום. בעשותה כן, הפרה המעבידה את הוראות החוק וסיכלה מטרתו כאמור לעיל.
האם הפרה המעבידה את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן:"חוק השיוויון")?
הוכח בפני בית הדין, כי המעבידה ביקשה להפסיק העסקתה של העובדת בשל הירידה הנטענת בתפוקתה עקב ההריון. משסירבה העובדת, הוצאה לחופשה בתשלום עד הלידה, שגם לאחריה לא גילתה המעבידה כוונתה להחזיר העובדת לעבודה ולא יצרה עמה קשר עד לפנייתה של העובדת למעבידה. פעולותיה אלה של המעבידה מלמדות, כי פעלה בניגוד לחוק ולחוק השוויון ועל רקע הריונה של העובדת.
נקבע, כי סירובה של העובדת לצאת לשטח עם רכבה לאור הבלאי שנגרם לרכב ואשר אין היא מקבלת עבורו תשלום, בניגוד למוסכם, הוא לגיטימי ואינו מעיד כלל ועיקר על ניצול לרעה של מצב הריונה כפי שניסתה המעבידה לטעון.
מהעדויות והראיות שוכנע בית הדין, כי אכן היתה ירידה בעבודתה של העובדת.
יחד עם זאת, מכאן ועד למסקנה, כי הדבר נעשה בכוונת מכוון לנצל לרעה את ההיריון המרחק רב. לו אכן ביקשה העובדת לנצל את המצב ולא לעבוד, מן הסתם מקבלת הייתה את הצעת המעבידה לשבת בביתה ולהמשיך לקבל שכר. העובדה שסירבה לכך מלמדת על רצונה וכוונתה של העובדת לעבוד ואינה מתיישבת עם טענות המעבידה. לכן נדחתה טענת המעבידה, כי העובדת ניצלה לרעה את עובדת הריונה ובכך הביאה לירידה בהכנסות המעבידה.
מהתנהלותה של המעבידה כפי שהוכחה בפני בית הדין, עלתה המסקנה, כי ההיריון והירידה בתפוקת העובדת בעקבות כך הוו את הסיבה העיקרית לשינוי תנאי העבודה של העובדת והוצאתה לחופשה בניגוד לרצונה. לפיכך נקבע, כי העובדת הופלתה לרעה בתנאי עבודה בשל הריונה בניגוד להוראות חוק השוויון.
לעניין גובה הפיצוי, בית הדין פסק לטובת העובדת פיצוי בסך 35,000 ש"ח זאת תוך שנלקחו בחשבון הן הפרות הוראות החוק על ידי המעבידה כפי שפורטו לעיל והן התנהלות העובדת שכללה מחיקת זיכרונות טלפון, הפרת נהלי עבודה, העברת המסמכים לביתה, כמו גם חוסר רצונה לחזור לעבודה.
(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
