בית המשפט העליון מאפשר אפליה לרעה של זוגות נשואים העובדים יחד
פסק הדין מלכיאלי נוגע ופוגע לא רק בבני הזוג מלכיאלי, שקורי וכהן, שעמדו על זכותם לשוויון בנטל המס לעומת בני זוג אחרים אשר אינם עובדים יחד לפרנסתם.
פסק הדין מלכיאלי אשר ניתן ביום 1.2.2012 (ע"א 1177/10) נוגע ופוגע לא רק בבני הזוג מלכיאלי, שקורי וכהן, שעמדו על זכותם לשוויון בנטל המס לעומת בני זוג אחרים אשר אינם עובדים יחד לפרנסתם. דינם של עשרות אלפי זוגות נשואים העובדים יחד בעסק שבבעלותם - נחרץ בפסק הדין. מדובר בזוגות נשואים העובדים יחד כגון זוג עורכי דין, זוג בעלי חברה, בעלי חנות בקניון, אדריכלים, סוכני ביטוח, בעל מוסך ואשתו העובדת איתו כמנהלת החשבונות של המוסך ורבים אחרים, אשר כל עוונם הוא בכך שבחרו להינשא, לחיות ולעבוד יחד. לפסק הדין השלכות רחבות היקף על מיסוי זוגות אלו, והוא יביא לפגיעה בהכנסתם נטו בהיקף של עד כ-50,000 ש"ח לשנה, זאת לעומת זוגות נשואים שאינם עובדים יחד לפרנסתם בעסק אשר בבעלותם, אלא במקומות עבודה נפרדים - לא בצדק ולא בדין.
הקביעות בפסק הדין מלכיאלי סותרות חזיתית את הלכת קלס (ע"א 900/01) שניתנה בשנת 2003 על ידי בית המשפט העליון. בהלכת קלס כבר נדונה סוגיית שיטת חישוב המס לבני זוג, ונקבע כי סעיף 66(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") מכיל חזקות ניתנות לסתירה. החלוקה המלאכותית שיוצר בית המשפט העליון בפסק הדין מלכיאלי בין שני חלקי הסעיף תמוהה, בעיקר לנוכח העובדה שלא חל כל שינוי בסעיף 66(ד) לפקודה מימי הלכת קלס לפני שמונה שנים ועד היום, ובכלל בעשרות השנים האחרונות.
לא סביר ולא נכון להניח, כפי שמשתמע מפסק הדין מלכיאלי, כי בית המשפט בעניין קלס לא ידע לחלק את סעיף 66(ד) לפקודה לשני חלקים שונים. החלוקה המלאכותית של הסעיף לשני חלקים יוצרת פתרון לכאורה לסתירת הלכת קלס הקודמת לה, ללא כל הסבר היכן נפלה טעות בפסיקת בית המשפט בעניין קלס.
לפסק הדין מלכיאלי תוצאות קשות לא רק לעניין הסוגיה הספציפית של שיטת חישוב המס לזוגות העובדים יחד - הקביעות שבו סותרות חזיתית קביעות שניתנו בפסקי דין קודמים בבית המשפט העליון, הן באופן ישיר בסוגיית חישוב מס מאוחד או נפרד לבני זוג העובדים יחד בעסק/בחברה שבבעלותם והן בסוגיות רבות נוספות, שלפיהן קבע בית המשפט העליון בעבר - בעשרות פסקי דין שונים - כי הוראות חקיקה אנטי תכנוניות בפקודה ובתקנותיה הן חזקות ניתנות לסתירה, כגון הלכת אינטרבילדינג (ע"א 1527/97), הלכת פלם (ע"א 3185/03), הלכת דבורה ורה שכטר (ע"א 5359/92), הלכת בנק קונטיננטל (ע"א 2343/05), ועוד הלכות רבות נוספות מבית היוצר של בית המשפט העליון אשר נסתרו ונפסלו.
הקביעה בפסק הדין מלכיאלי כי יש לתת עדיפות לעקרונות היציבות, הוודאות והפשטות בהוראות המס - עקב העובדה שהיא סותרת פסיקות רבות קודמות של בית המשפט העליון, מביאה למערבולת של אי ודאות באשר ליישומם של דיני המס. תוצאת פסק הדין במשמעותה הרחבה היא כי פסקי דין רבים שניתנו בעבר הלא רחוק על ידי בית המשפט העליון - בטלים ומחוקים, ומכאן קצרה מאוד הדרך לאי ודאות באשר לתוצאות פרשנות של דיני המס בעניינים שכבר ניתנה בהם פסיקה בעבר. מעתה לא נוכל לדעת אם פסיקה שקבעה פרשנות תכליתית עדיין רלוונטית, אם קיימת עדיפות ל"מס אמת" ואם האפשרות להרמת נטל הוכחה לסתירת הוראות אנטי תכנוניות בדיני המס עדיין בתוקף, או שמא היא בטלה מעיקרה.
עיון בפסק הדין מלכיאלי מעלה תהיות ונקודות רבות נוספות לא מובנות, כגון מה נשתנה מאז הלכת קלס שניתנה לפני שמונה שנים ואפשרה חישוב מס נפרד לבני זוג ועד היום? מדוע כעת יוצר בית המשפט חלוקה לשני חלקים של סעיף 66(ד) לפקודה, אף על פי שלשון הסעיף זהה ללשונו בעת שניתנה הלכת קלס? מדוע מתיר בית המשפט העליון אפליה לרעה של בני זוג העובדים יחד בעסק משותף לעומת בני זוג שאינם עובדים יחד?
מדוע הפרשנות להגדרת "תלות" או "אי תלות" או הגדרת "מקור הכנסה", אינה כפי שפירש כבוד השופט מגן אלטוביה בפסק הדין שקורי אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב? מדוע זיהוי של הוראות אנטי תכנוניות ספציפיות יוצר פרשנות כי מדובר ב"חזקות חלוטות"? מדוע הפרשנות שהחזקות הללו הן דווקא "חזקות ניתנות לסתירה" אינה הרצויה והנכונה בדין?
מדוע נמנעת חירותם של בני זוג לעבוד יחדיו או להתחתן, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" ולחוק יסוד: חופש העיסוק? מדוע נדחה עקרון "מס אמת" על הכנסות בני זוג העובדים ביחד בעסק משותף, ונסוג לעומת פרשנות של יצירת "מיטת סדום" מוחלטת כביכול של המחוקק?
כיצד הפרשנות הלשונית הפכה לחזות הכול והפרשנות התכליתית רק שולית לה, בניגוד להלכת סגנון שירותי תקשוב (דנ"א 6983/11) ופסקי דין רבים אחרים, שקידשו את תכלית החקיקה ואת עקרונות היסוד של המשפט בישראל על פני לשון החוק, או לפחות אפשרו פרשנות מרחיבה וגמישה במקרי גבול - בדיוק כפי שנקבע בעבר בהלכת קלס?
מדוע משאיר בית המשפט העליון את שאלת האפליה והקיפוח של זוגות נשואים העובדים יחד לפתרון המחוקק, כאשר ידוע כי למחוקק אינטרסים אחרים שאינם תמיד עולים בקנה אחד עם הצדק והדין, ואף לא עם חוקי היסוד שהוא עצמו יצר?
שאלות ונקודות אלו ואחרות יועלו על ידינו כמייצגים של בני הזוג שקורי וכהן, בבקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב בערעוריהם שאנו עומדים להגיש לבית המשפט העליון. אנו נבקש ונדרוש כי בית המשפט העליון יישאר עקבי להחלטותיו בעניין סוגיית חישוב המס הנפרד לבני זוג העובדים יחדיו, ויימנע ממתן פרשנות המפלה אותם לרעה ויוצרת דין הפוסל ומונע עבודה משותפת מבני זוג, בניגוד לכל היגיון כלכלי וצדק חברתי, משפחתי וקנייני.
הכותב - מומחה לדיני מיסוי ומנהל מקצועי של אתר האינטרנט מסים ועסקים www.ralc.co.il
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
