השביתה הכללית במשק

אז מה היה לנו? חמישה ימי שביתה כללית שהפכו את רחובותינו למצבור אשפה אחד גדול, את ארנקינו לצמוקים בהיעדר שירותים בנקאיים ואת תנועתנו למוגבלת בשל שביתת הרכבות (אבל בכך אין חדש). המשחק היה מכור מראש. היה ברור שעובדי הקבלן לא ייקלטו בשירות המדינה וברור שעד שלא יהיה שינוי ערכי בחברה הישראלית, שינוי שיחלחל אל קרבם של קובעי המדיניות, אין סיכוי להפסקת ההעסקה הפוגענית. המגזר העסקי דווקא היה מוכן לשתף פעולה גם לפני השביתה. המדינה היא זו שהטמיעה את הערכים של ההעסקה הפוגענית, והיא זו שנותרה בסרבנותה גם לאחריה. ההישגים הספורים, למשל העלאת שכר המינימום לעובדי הקבלן ל-4,500שקלים, גם הם אינם הישג של ממש, שכן שחיקת השכר מזמן בלעה הטבה זו. הובטחו הפרשות לפנסיה (ואנחנו חשבנו שהדבר כבר הוסדר בעבר), עובדי הקבלן זכו גם לקרן השתלמות, לארוחות מסובסדות ולשי לחג. נוסף על כך יתקבלו כמה מאות עובדי קבלן, מתוך 300 אלף, כעובדים בהעסקה ישירה - במחילה, זהו "כסף קטן". בתמורה התחייבו עובדי הקבלן לשקט תעשייתי בן שלוש שנים, לעניין השכר בלבד. המחאה הציבורית של הקיץ פרצה מקרב מעמד הביניים. הקושי של מעמד זה היה שכרו שמוקפא כבר עשר שנים, ובד בבד נשחק ב-30% בשל היעדר תוספת יוקר. עדכון תוספת היוקר, שהצריך פתיחת הסכם עם ארגון המעסיקים היה מענה הולם יותר למחאת הקיץ, אבל מן הסתם לא היה זוכה להד תקשורתי כמו השביתה, וכך יוצא הציבור 'פראייר' פעמיים. זאת ועוד. מדוח קרן המטבע הבין-לאומית עולה כי העוני בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. דוח זה נחשב לאחד הדוחות הכלכליים החשובים העוסקים בכלכלת ישראל. הוא מופץ בין כל הגופים הפיננסיים והכלכליים בעולם ומשפיע על החלטותיהם של כל הגופים שרוכשים אגרות חוב של ממשלת ישראל.

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"