תקציר עמ 5335/10

ישראל עפר נ' פקיד שומה אשקלון

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק כי סכומים שקיבל המערער עם פרישתו מהחברה שבה עבד הם הכנסת עבודה, ואינם נחשבים הכנסה הונית בגין ויתור על זכות התחרות בחברה ושמירת סודיות כנטען על ידי המערער. בית המשפט קבע כי הסכום ששולם במסגרת הסכם הגישור בין הצדדים (בהיקף של כ-1.2 מיליון ש"ח), הוא פשרה בין דרישות המערער המקוריות בגין תקופת עבודתו בחברה (בהיקף של כחמישה מיליון ש"ח) לבין הכחשתה של החברה לעניין חבויות נטענות אלה, דרישות שרובן מתמקדות בתחום יחסי העבודה בגין תקופת עבודתו של המערער בחברה.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

המערער, רואה חשבון בהכשרתו, עבד בין השנים 2008-1996 בחברת טי.טי.אי.טים טלקום אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "החברה"). בתפקידו האחרון בחברה כיהן המערער כסמנכ"ל הכספים שלה. במהלך 2008 פרץ סכסוך בינו לבין בעל המניות והשליטה בחברה, מר ליפשס, אשר דרש את פיטורי המערער כבר ביולי 2008.

ביום 27.11.2008 פנה המערער במכתב לחברה ולמר ליפשס ובו ביקש את "מיצוי זכויותיו" לפי הפירוט כלהלן: "שנת הודעה מוקדמת" - 1,080,000 ש"ח; ששה חודשי "מענק מיוחד" - 540,000 ש"ח; "בונוס לשנת 2007" - 280,000 ש"ח; "בונוס לשנת 2008" - 210,000 ש"ח; הפרשי שכר - 1,080,000 ש"ח; "פיצויים בגין לשון הרע" - 1,800,000 ש"ח. סך כל הסכום - 4,990,000 ש"ח. לאחר התכתבויות נוספות בין המערער לבין החברה הסכימו לבסוף הצדדים ב-30.12.2008 על "הסכם גישור", המסכם את תנאי סיום עבודתו של המערער בחברה. על פי הסכם הגישור ישולם למערער סכום של 12 משכורות חודשיות החל מיום 15.7.2008, לרבות כל התנאים הנלווים, וכן מענק חד פעמי בסך 100,000 ש"ח. בסעיף 3 להסכם הגישור התחייב המערער לשמירת סודיות כלפי החברה כתנאי לקבלת הפיצוי, וכן להתחייבות כי למשך 18 חודשים לא יפנה בהצעה עסקית או מסחרית ללקוחות החברה, ספקיה או עובדיה.

במכתב נלווה שצירף המערער לדוח השנתי אשר הגיש לשנת 2008, כתב המערער לפקיד השומה כי מלוא הסכום האמור (1,248,972 ש"ח) הוא לשיטתו בבחינת הכנסות הפטורות ממס כלשהו "...מאחר והן אינן נובעות ממקור הכנסה פירותי או הוני כלשהו". המשיב לא קיבל את עמדתו זו של המערער, ובשומה שהוצאה לו קבע כי מלוא הסכום האמור הוא בבחינת תקבול של הכנסה כמובנו בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ולפיכך הוא חייב בגינו במס הכנסה מלא. בסיכום טענותיו בערעור חזר בו המערער מטענתו המקורית, ומיקד טענותיו בכך כי מדובר בהכנסה הונית - דהיינו ויתורו על זכות התחרות בחברה. לטענתו, אין מדובר בתשלום שאפשר לסווגו "הכנסת עבודה" על פי אחת החלופות שבסעיף 2 לפקודה - הואיל והתשלום שבנידון ניתן לו לאחר סיום העסקתו בחברה, ביום 15.7.2008.

מנגד, המשיב רואה בפיצוי האמור הכנסת עבודה כמובנה בסעיף 2(2) לפקודה. לטענתו, חלק הארי של הסכום (כ-800,000 ש"ח) שולם למערער על ידי החברה מדי חודש בחודשו עד למועד חתימת הסכם הגישור ביום 30.12.2008, וזאת במסגרת העברת תשלומי משכורות חודשיים - תשלומים שאף נכללו והוגדרו ככאלה בטופס 106 אשר הגישה החברה בעניין המערער לשנת 2008. יתר הסכום (413,000 ש"ח) הורכב מסכום של כארבע משכורות חודשיות נוספות. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית של הצדדים ובטרם שלב החקירות הנגדיות, ביקש המשיב להוסיף טענה משפטית חלופית שלפיה גם אם ייקבע כי סכום הפיצוי אינו הכנסת עבודה כמובנה בסעיף 2(2) לפקודה, הרי מדובר ב"הכנסה פירותית" על פי סעיף 9(7א) לפקודה.

דיון

נקודת המוצא בבחינת הסיווג הנדרש לתשלום הפיצוי שבנדון היא כי מדובר בסכום ששילמה מעבידתו לשעבר של המערער למערער "...לתשלום מלא סופי ומוחלט של כל תביעות מי מהצדדים בגין העסקתו והפסקת העסקתו של המערער בחברה..." (סעיף 1 להסכם הגישור). דרישותיו של המערער מהחברה בתקופת שיא הסכסוך ביניהם, התמקדו רובן ככולן בדרישותיו לתשלומים המגיעים לו לטענתו בגין תקופת עבודתו בחברה, כאמור - שנת הודעה מוקדמת, ששה חודשי מענק מיוחד, בונוסים לשנת 2007 ולשנת 2008 והפרשי שכר.

סכום הפיצוי כולו שהוסכם בהסכם הגישור כולל כלהלן: "...12 משכורות חודשיות החל מיום 15.7.2008...". חלק הארי של סכום זה שולם על ידי החברה למערער בהעברות תשלומי משכורות רצופות ומתמשכות, עד ליום חתימת ההסכם (30.12.2008). עוד עולה כי עד סוף שנת 2008 נותר המערער מחובר לרשת המידע של החברה, וכי הרכב הצמוד שניתן לו על ידי החברה היה בחזקתו עד ינואר 2009.

תמונת הדברים המתבקשת מהתפתחות הסכסוך, והמצב שבו ממשיכה החברה לשלם למערער תשלום חודשי עד ליום חתימת הסכם הגישור - מעלים כי התקופה שמפרוץ הסכסוך (יולי או ספטמבר 2008) ועד ליום חתימת ההסכם הייתה מעין תקופת "דמדומים", שבמהלכה התעצבו והתקבעו פרישת המערער מעבודתו בחברה וסיום יחסי העבודה ביניהם.

סעיף 3 להסכם הגישור שעניינו שמירת סודיות ואי תחרות, אינו מסווג ואינו מגדיר את טיב התשלום נשוא אותו ההסכם. מנגד, סיווג והגדרה זו מצויים מפורשות בסעיף 1 להסכם הגישור, שלפיו מלוא התשלום נשוא ההסכם הוא כלהלן: "לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעות מי מהצדדים בגין העסקתו והפסקת העסקתו של המערער בחברה...". ההתחייבות לסודיות ולאי תחרות - אינה "הנכס" אשר בגינו משלמת החברה למערער את סכום ההסכם. חובת הסודיות היא חובתו של המערער לחברה בהיותו עובד בכיר בה, לשמירה על סודותיה המסחריים. מדובר באשרור חובתו על פי דין ועל פי נוהג ולא במכירת זכות. התחייבויות אלה אינן עילת תשלום סכום הפשרה המוסכם בגין דרישות השכר שהעלה המערער ערב פרישתו - אלא תנאי שהתנתה עמו החברה בגין הסכמתה לשלם, בפשרה, את הסכום שהוסכם בגין דרישות שכר ותנאי העבודה שלו ערב פרישתו.

מדובר בתשלום סכומים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים, ואשר עילת תביעתם על ידי המערער מהחברה הייתה בהסכמות כאלה ואחרות שנטענו על ידו, לעניין סכומים אשר החברה אמורה הייתה לשלם לו בגין עבודתו - עקב התחייבויות נטענות של החברה במסגרת עבודתו בה.

בהנחה - ולו לצורך הטיעון בלבד - שקיים אלמנט של התחייבות מעין הונית במרכיב התחייבות אי התחרות שבסעיף 3 להסכם הגישור - גם אז בטל היה אלמנט חלקי ביותר זה מפני אופיו הדומיננטי של התשלום שבנדון כסכום פשרה שהוסכם בין עובד למעבידו, ערב פרישתו או במהלך פרישתו, בנוגע לתשלומים נדרשים על ידי העובד בגין שכר עבודתו ערב הפרישה. הדברים מתבקשים מעצם סיווג הדרישות, המחלוקות והתשלום.

גם אם הייתה מתקבלת טענת המערער שלפיה הסתיימו יחסי העובד מעביד ב-15.7.2008, הרי גם אז הסיווג הראוי לתשלום האמור - שבמובהק אינו הוני - היה במהותו "מענק פרישה" כמובנו בסעיף 9(7א)(א)(1) לפקודה - הכנסה שבפסיקה ענפה סווגה "פירותית" לעניין מיסויה (ע"א 506/71 חפץ; ע"א 128/06 כבלי ציון).

תוצאה

הערעור נדחה.

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע

לפני כב' הנשיא יוסף אלון

ניתן ב-9.1.2012