מצפצפים על החוקים

בפתיחת דבריי הרשו לי לכתוב משהו אישי. היום הגעתי לעבודה במונית. מרחק הליכה של רבע שעה הפך לנסיעה של 25 דקות, וכל זאת משום שאיש אינו מכבד את החוק - הכוונה היא לנסיעה בנתיב התחבורה הציבורית.

כעסתי במיוחד על רכב מהודר, נהוג בידי מנהל בכיר כלשהו שנסע לפנינו תוך התעלמות בוטה מהחוק צלצלתי למוקד המשטרה. נעניתי כי אם ברצוני להגיש תלונה, כל מה שעליי לעשות הוא לרשום את מספר הרכב ואת שעת הנסיעה ולבוא להגיש תלונה במשטרת התנועה.

שאלתי - ואיפה משטרת התנועה? מדוע לא רואים אותם? נעניתי שהם דווקא מסתובבים באזור. ואכן ברחוב סמוך עמדה ניידת, במסלול לא-ציבורי. בדרכי הביתה דיברתי עם שוטר תנועה בניידת, שסיפר לי שגם אם הייתי מתלוננת זה לא היה עוזר - הקנס למי שתופס נתיב ציבורי הוא 250 ש"ח וסכום זהה לאופנוענים שנוסעים על המדרכה כדי לקצר את הדרך ולקבל את הבונוס היומי בסך 400 ש"ח.

כבר זמן רב אני כועסת על חקיקות שאינן נאכפות, אינן מבוצעות, נדחות בהוראת שעה ועל כך שעל היעדר המעש מחפים תירוצים שונים. כך למשל הסבירו בסוף השבוע כמה עיתונאים מדוע אי אפשר לבצע את הוראות חוק חינוך חינם לילדים מגיל שלוש. "לא יספיקו להכשיר גננות ולבנות גנים חדשים" קראתי.

ואולם הילדים בני השלוש נמצאים ברובם במסגרות חינוכיות קיימות העולות להורים הון תועפות (כ-2,500 שקל לילד). כלומר, יש מבנים והם מאוישים, אז מדוע לבנות הכול מחדש? כל מה שצריך זה לסבסד. פרופ' זאב דגני, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה, סבור כי אפשר למצוא פתרון משמעותי למחאת הקיץ, שהתמקדה בעיקרה בדיור בר-השגה ובמחיר החינוך של הפעוטות. לדבריו, ניתן לעשות כן באמצעות הפניית 1.8% מתקציב המדינה, שהם 6.2 מיליארד שקלים בשנה, לסבסוד ישיר של גורמי הטיפול (מטפלות, גנים פרטיים, מעונות יום ומוסדות). חלק מהסבסוד יוחזר לאוצר המדינה מהעוסקים המורשים. לעומת זאת המהלך יחסוך למדינה הקמת תשתיות חינוך נוספות, מכיוון שכאמור, הן בנמצא והמשק ייצר אותן בעתיד לפי הצור

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"