דחיית ערעור על שומת מע"מ לחנות לממכר פלאפל

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורה של המערערת העוסקת בממכר פלאפל בירושלים, בגין שומה שהוציא לה המשיב. בית המשפט אימץ את מסקנות המשיב שהצביעו על אי סבירות ברישומיה של המערערת בספרים, הן לעניין היות המחזור נמוך באופן לא סביר והן בכך שהערך המוסף נמוך מעלות המשכורות. בית המשפט פסק כי דרך בניית השומה על בסיס כמות הפיתות שרכש העסק סבירה, והולמת את העובדה שמדובר בעסק אשר עיקר פעולתו מכירת מנות פלאפל. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים למערערת חנות לממכר פלאפל ברחוב אגריפס בירושלים, ופעילותה העסקית מתרכזת בחנות זו. המשיב קבע כי סכום המס המגיע ממנה בגין המע"מ הקשור לפעילות בחנות בשנים 2005-2001 מגיע ל-209,850 ש"ח. לטענת המערערת יש לבטל את השומה, מאחר שהדוחות התקופתיים שנמסרו על ידי המערערת לרשות המסים (מע"מ) - מדויקים ותואמים את המסמכים שעל פיהם נערכה הנהלת החשבונות של המערערת. המערערת הדגישה כי ספרי החשבונות שלה כלל לא נפסלו, וכן תחשיביה מוכיחים שהתוצאות העסקיות שלה סבירות. לעניין פסילת הספרים יצוין כי לשיטת המשיב בדיקת המערערת לימדה כי ספריה אינם נכונים, ורק בשל טעות של המשיב לא נפסלו. טענתה העיקרית של המערערת היא כי לאור אי פסילת ספריה, מוטל על המשיב הנטל להוכיח את היסוד לשומה. דיון הלכה היא כי חובת ההצדקה החלה על פקיד השומה במקרה שבו הנישום ניהל פנקסים תקינים - אינה מגיעה לכדי נטל השכנוע אלא די בביסוסה של מסקנה לכאורית, ואילו נטל השכנוע ממשיך לחול על הנישום. הראיות שהובאו לפני בית המשפט מלמדות כי השומה נערכה לאחר ביקורת שביצע המשיב ביום 7.7.2005, בחנות לממכר הפלאפל של המערערת. במועד זה התברר כי רישום התקבולים בעסק אינו מתבצע כדין. במהלך הביקור בעסק התברר כי לעסק לקוחות רבים, אולם התקבולים לא נרשמו בקופה הרושמת. הכספים הונחו על הדלפק והסתכמו לסך 1,150 ש"ח. נמצא כי לא הייתה התאמה בין הסכומים הרשומים בקופה לבין סכום זה. בעקבות הביקור נערכה בדיקה מקיפה יותר בעסק, והתברר כי הדוחות מצביעים על מחזור נמוך מאוד ועל ערך מוסף הנמוך מעלות המשכורות, דהיינו התוצאה העסקית מהדוחות היא כי לאורך כל השנים יש הפסדים בלבד בעסק - אין זה סביר שעסק יפעל במתכונת זו לאורך שנים. כמו כן, על פי כמות הפיתות שרכש העסק והיקף רכישת החומוס והשתייה עלתה המסקנה שהמחזור אינו סביר. השומה נבנתה על יסוד כמות הפיתות שרכש העסק, דבר ההולם את העובדה שמדובר בעסק אשר עיקר פעולתו הוא מכירת מנות פלאפל. על פי הראיות המשיב טוען כי המערערת רוכשת פיתות מידי יום, כמה פעמים ביום, ובאופן המותאם לצרכיה, ועל כן מדובר בנתון אמין שאפשר לבסס עליו את חישוב הפדיון אשר ממנו הופחתה צריכה עצמית. כמו כן עלה בבדיקה מדגמית כי בשנת 2005 רכש העסק 90,500 שקיות נייר. נתון זה תואם את כמות הפיתות שנרכשו באותה שנה - 88,392 פיתות, וזאת גם אם חלק מהמכירות היו בחצי פיתה. עוד הדגיש המשיב כי מהעדויות עולה שהפיתות נרכשו פעמיים או שלוש פעמים ביום ולא נרכשו מראש בכמויות גדולות, וזאת כדי שיהיו טריות. לפיכך, על פי הנטען אין זה סביר שעבודות פיתוח/שיפוצים בשוק או מכת עכברים בעקבותיהן - פגעו בהן, כנטען על ידי המערערת. השליטה על כמות הרכישה והשימוש לפי הצורך באותו יום אינם מותירים מקום למסקנה שהפיתות ניזוקו כנטען, ושנפגעה מכירת הפיתות אשר נרכשו בפועל. לאור האמור פסק בית המשפט כי טענת המערערת שלפיה הערכות המשיב מבוססות על ביקורת אחת - אינה מדויקת. אכן הממצאים באותה ביקורת הביאו להחלטה לבצע את בדיקת הספרים, ובדיקת הספרים היא שהביאה למסקנת אי הסבירות בהיבטים שונים - הן לעניין היות המחזור נמוך באופן שאינו סביר והן בכך שהערך המוסף נמוך מעלות המשכורות. מכאן כי התוצאה העסקית מצביעה על כך שקיימים הפסדים לאורך כל השנים אשר לעניינן נעשתה הבדיקה. מסקנות אלו סבירות לכאורה. כמו כן פסק בית המשפט כי נקודת המוצא שנבחרה - מספר הפיתות שנרכשו - היא ראויה וטובה. כאמור, מדובר בחנות המוכרת פלאפל, ואם היא גם מוכרת מידי פעם כדורי פלאפל או משקאות ללא פיתה אזי הפדיון המחושב מוטה כלפי מטה, ואין סיבה שהמערערת תתלונן על כך. מספר הפיתות הנרכשות נלקח מחשבוניות המערערת עצמה, ולפיכך מדובר במספר שאינו בגדר "הערכה" בלבד כטענת המערערת. זאת ועוד, הנתון של קניית הפיתות - יש בו מעצם טיבו כדי לנטרל השפעות חיצונית כגון מכת עכברים או שיפוצים ברחוב, שאף לא הוכחו על ידי המערערת. כפי שהובהר, הפיתות נרכשו באופן שוטף כמה פעמים ביום כדי שיהיו טריות. במצב דברים זה נראה כי נתון זה משקף תמונת אמת, מאחר שהפיתות נרכשו לצורך מכירת פלאפל באופן שוטף ומדוד. תוצאה הערעור נדחה.

בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני כב' השופטת מרים מזרחי ניתן ב-20.12.2011