קצבת זקנה ותשלום דמי ביטוח לבעל חברה עם הכנסות מדיווידנד וממשכורת

רו"ח יהושע מיניביצקי

זכאותו של בעל החברה לקצבת זקנה בגיל המותנה תישמר כל עוד הכנסותיו נמוכות מהסכומים שמפורטים בשאלה. משיכת כספים גבוהה מסכומים אלו תפגע במקבל קצבת הזקנה ואולי אף תגרום לביטולה, עד שיגיע לגיל 70 - גיל הזכאות לקצבה ללא מגבלה של הכנסה.

שאלה:

-----------------

השאלות:

1. לבעל חברה שטרם מלאו לו 67 שנים משכורת חודשית בסך 30,000 ש"ח. כמו כן הוא מושך דיווידנד חודשי בסך 60,000 ש"ח. האם ההכנסה מהדיווידנד חייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי, והאם התשובה תשתנה אם ימשוך דיווידנד בסך 720,000 ש"ח רק בתום השנה?

2. לבעל חברה שגילו יותר מ-67 שנים ופחות מ-70 שנים משכורת הנמוכה מ-4,735 ש"ח לחודש. הוא מושך דיווידנד חודשי בסכום הנמוך מ-9,470 ש"ח. האם תישלל זכאותו לקצבת זקנה, והאם התשובה תשתנה במקרה שבו סכום הדיווידנד גבוה מ-9,470 ש"ח לחודש?

3. האם קיים הבדל בין משיכת דיווידנד על בסיס חודשי או פעם בשנה, כאשר הסכום הכולל זהה?

תשובה:

-----------------

לשאלה 1

הכנסה מדיווידנד פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי, מיום 1.1.2008.

לשאלה 2

זכאותו של בעל החברה לקצבת זקנה בגיל המותנה תישמר כל עוד הכנסותיו נמוכות מהסכומים שמפורטים בשאלה. משיכת כספים גבוהה מסכומים אלו תפגע במקבל קצבת הזקנה ואולי אף תגרום לביטולה, עד שיגיע לגיל 70 - גיל הזכאות לקצבה ללא מגבלה של הכנסה.

לשאלה 3

לא קיים הבדל בין משיכת דיווידנד על בסיס חודשי או פעם בשנה, מפני שבכל מקרה הדיווידנד פטור מדמי ביטוח לאומי. ואולם, למען הסדר הטוב מומלץ למשוך את הדיווידנד על בסיס רבעוני, כדי למנוע טענה עתידית של המוסד לביטוח לאומי כי משיכה חודשית היא בעצם שכר שעליו צריך לשלם דמי ביטוח.

המשיב - ממשרד שיף הזנפרץ ושות', רואי חשבון

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    יונתן 11/08/2011 12:46
    הגב לתגובה זו
    שאלה, האם גם לבעל שליטה הכנסה מדיבידנד בכל סכום פטורה מביטוח לאומי?
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: