פירוק חברה זרה על פי דיני מדינת ישראל
בי"המש קבע כי חברה הרשומה בקפריסין ואין לה נכסים מוחשיים בארץ, ניתן לפרקה ע"פ דיני ישראל.
תקציר פר"ק 13800/10
זיו האפט חברה לנאמנויות בע"מ נ'
1. סיביל יורופ פאבליק קו. לימטד; 2. עו"ד גיא גיסין; 3. כונס נכסים רשמי תל אביב
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי במקרה דנן, שעניינו חברה הרשומה בקפריסין ואין לה נכסים מוחשיים בארץ, ישנה סמכות לפרקה על פי דיני מדינת ישראל.
הרקע העובדתי והשאלה המשפטית
מדובר בבקשה לצו פירוק קבוע לשתי חברות קשורות מתשלובת סיביל, הרשומות באורח פורמלי בקפריסין. במסגרת תיק הפירוק הזמני, בית המשפט החליט בכל הנוגע לסמכות לפירוקה הזמני של אחת החברות. בית המשפט המחוזי קבע, לעניין הסעד הזמני, כי במקרה דנן ישנה סמכות לדיני מדינת ישראל. בהחלטתו לצו זמני, בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בחברת אחזקות שאין לה נכסים או פעילות ממשית (במובנם "הקלאסי") אף לא בקפריסין שבה היא רשומה. הנכסים המהותיים מצויים בשרשור סבוך של חברות בנות, הרשומות ופעילות במדינות שאינן קפריסין.
לפיכך נקבע כי בבחינת העסקים, הדגש עובר לעסקים במובן הרחב יותר של פעילות והתקשרויות חוזיות. בחינה מהותית של הזיקות, כך נקבע, מבהירה באורח חד משמעי כי הקשר בין החברה לישראל הדוק ומכסה את הרוב המוחלט של פעילות חברת האחזקות. משקלה של פעילות זו רב ממשקלה של הפעילות ב"כף הקפריסאית": מנהליה ורוב חברי הדירקטוריון של החברה ישראלים, היא מנהלת משרדים והתקשרויות בישראל וסוחרת בבורסה בישראל, ואינה קשורה בקשר מהותי אמיתי לקפריסין מלבד רישומה הטכני והחזקת שני דירקטורים קפריסאים (דבר הנדרש, ככל הנראה, לשם רישום חברה באותה מדינה). במצב דברים זה נקבע כי הרישום גובל בפיקציה, קרי, בעלי עניין ואנשי עסקים ישראלים סוחרים ומתקשרים בישראל אך רשומים בקפריסין. זאת ועוד, בית המשפט ציין בהחלטתו בצו הפירוק הזמני כי ספק אם היה בית דין קפריסאי המוצא את עצמו פורום נאות ונוח לדיון בתובענה.
לאור האמור, הסוגיה השנויה במחלוקת בבקשה הנוכחית היא שאלת הסמכות לפירוק (קבוע) של החברה הרשומה בקפריסין, כאשר לטענת המבקשות יש לפרש את המונח "נכסים" שבסעיף 380(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה"), המאפשר לפרק חברה זרה שיש לה נכסים בישראל באופן מצמצם ודווקני, באורח שיוציא מכלל זה את המונח "ניהול עסקים".
החלטה
בית המשפט קבע כי יש לאמץ את המסקנה שהתקבלה בהליך הפירוק הזמני, זאת נוכח העובדה כי עסקינן בחברת אחזקות המנוהלת על ידי ישראלים, הוקמה כדי לנהל עסקים בישראל באורח חד משמעי, ולא הוכח כי יש לה פעילות משמעותית בקפריסין מעבר למילוי הדרישות הפורמליות של הדין הקפריסאי.
כיום, נוכח האפשרויות הטכנולוגיות הקיימות והגלובליזציה, נכסים (מהם רבי ערך) הופכים וירטואליים וחמקמקים יותר ויותר, וניתנים להעברה אל מעבר לגבול בלחיצת מקש. למערכת המשפט אסור לעצום את עיניה נוכח העובדה כי אזרח, שמרכז חייו בישראל, יכול להקים עסק שתכליתו סחר עם ישראלים אחרים, אולם באורח פורמלי "לשרשר" אותו, בעזרת סיוע משפטי ובעלויות הולכות ופוחתות, דרך שורת חברות היוצרות קו דמיוני העובר לאורכו ולרוחבו של הגלובוס. מערכת האכיפה המדינתית, ובמקרה הנוכחי מערכת האכיפה הישראלית, אינה יכולה להתעלם מגופים "חסיני דין": גופים אשר אינם מהססים לנהל עסקים בישראל, אולם ברגע שבו הם לא עומדים בהתחייבויותיהם, הם כופרים בסמכותה של המדינה ומשלחים את התובעים למדינה אחרת אשר בה התבצע הרישום הפורמלי.
לפיכך, מן הראוי להפעיל את דין מדינת ישראל, בעיקר מפני שבעלי השליטה בשרשור הנכסים הם ישראליים, וכן המקום שבו נוהלו עסקיהם הוא בישראל. הברירה הנכונה של הדין והמדינה המתאימים להליך צריכה להיעשות על ידי בחינת מיקום "מרכז הכובד היחסי" - מבחן גמיש ומהותי הבוחן את זהות בעלי השליטה ומרכז הכובד של חייהם ועסקיהם הלכה למעשה, ולא באופן פורמלי בלבד. ודאי שאין להתעלם מקיומם של נכסים פיזיים, אם חברה משופעת בהם, אולם בנסיבות אלו מדובר בחברת אחזקות אשר אין לה נכסים מוחשיים מלבד אחזקותיה המפוזרות במדינות רבות ושונות, וזאת דרך מגוון שרשורים של חברות. לאור האמור, נקבע כי החברה שלעיל תפורק בידי בית משפט על פי הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999 והפקודה.
תוצאה
הבקשה התקבלה.
בבית הדין המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופטת ורדה אלשיך
ניתן ב-23.2.2011

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?
גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.
תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה. קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.
המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך
המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. .
בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.