תקציר פר"ק 13800/10

זיו האפט חברה לנאמנויות בע"מ נ'

1. סיביל יורופ פאבליק קו. לימטד; 2. עו"ד גיא גיסין; 3. כונס נכסים רשמי תל אביב

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי במקרה דנן, שעניינו חברה הרשומה בקפריסין ואין לה נכסים מוחשיים בארץ, ישנה סמכות לפרקה על פי דיני מדינת ישראל.

הרקע העובדתי והשאלה המשפטית

מדובר בבקשה לצו פירוק קבוע לשתי חברות קשורות מתשלובת סיביל, הרשומות באורח פורמלי בקפריסין. במסגרת תיק הפירוק הזמני, בית המשפט החליט בכל הנוגע לסמכות לפירוקה הזמני של אחת החברות. בית המשפט המחוזי קבע, לעניין הסעד הזמני, כי במקרה דנן ישנה סמכות לדיני מדינת ישראל. בהחלטתו לצו זמני, בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בחברת אחזקות שאין לה נכסים או פעילות ממשית (במובנם "הקלאסי") אף לא בקפריסין שבה היא רשומה. הנכסים המהותיים מצויים בשרשור סבוך של חברות בנות, הרשומות ופעילות במדינות שאינן קפריסין.

לפיכך נקבע כי בבחינת העסקים, הדגש עובר לעסקים במובן הרחב יותר של פעילות והתקשרויות חוזיות. בחינה מהותית של הזיקות, כך נקבע, מבהירה באורח חד משמעי כי הקשר בין החברה לישראל הדוק ומכסה את הרוב המוחלט של פעילות חברת האחזקות. משקלה של פעילות זו רב ממשקלה של הפעילות ב"כף הקפריסאית": מנהליה ורוב חברי הדירקטוריון של החברה ישראלים, היא מנהלת משרדים והתקשרויות בישראל וסוחרת בבורסה בישראל, ואינה קשורה בקשר מהותי אמיתי לקפריסין מלבד רישומה הטכני והחזקת שני דירקטורים קפריסאים (דבר הנדרש, ככל הנראה, לשם רישום חברה באותה מדינה). במצב דברים זה נקבע כי הרישום גובל בפיקציה, קרי, בעלי עניין ואנשי עסקים ישראלים סוחרים ומתקשרים בישראל אך רשומים בקפריסין. זאת ועוד, בית המשפט ציין בהחלטתו בצו הפירוק הזמני כי ספק אם היה בית דין קפריסאי המוצא את עצמו פורום נאות ונוח לדיון בתובענה.

לאור האמור, הסוגיה השנויה במחלוקת בבקשה הנוכחית היא שאלת הסמכות לפירוק (קבוע) של החברה הרשומה בקפריסין, כאשר לטענת המבקשות יש לפרש את המונח "נכסים" שבסעיף 380(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה"), המאפשר לפרק חברה זרה שיש לה נכסים בישראל באופן מצמצם ודווקני, באורח שיוציא מכלל זה את המונח "ניהול עסקים".

החלטה

בית המשפט קבע כי יש לאמץ את המסקנה שהתקבלה בהליך הפירוק הזמני, זאת נוכח העובדה כי עסקינן בחברת אחזקות המנוהלת על ידי ישראלים, הוקמה כדי לנהל עסקים בישראל באורח חד משמעי, ולא הוכח כי יש לה פעילות משמעותית בקפריסין מעבר למילוי הדרישות הפורמליות של הדין הקפריסאי.

כיום, נוכח האפשרויות הטכנולוגיות הקיימות והגלובליזציה, נכסים (מהם רבי ערך) הופכים וירטואליים וחמקמקים יותר ויותר, וניתנים להעברה אל מעבר לגבול בלחיצת מקש. למערכת המשפט אסור לעצום את עיניה נוכח העובדה כי אזרח, שמרכז חייו בישראל, יכול להקים עסק שתכליתו סחר עם ישראלים אחרים, אולם באורח פורמלי "לשרשר" אותו, בעזרת סיוע משפטי ובעלויות הולכות ופוחתות, דרך שורת חברות היוצרות קו דמיוני העובר לאורכו ולרוחבו של הגלובוס. מערכת האכיפה המדינתית, ובמקרה הנוכחי מערכת האכיפה הישראלית, אינה יכולה להתעלם מגופים "חסיני דין": גופים אשר אינם מהססים לנהל עסקים בישראל, אולם ברגע שבו הם לא עומדים בהתחייבויותיהם, הם כופרים בסמכותה של המדינה ומשלחים את התובעים למדינה אחרת אשר בה התבצע הרישום הפורמלי.

לפיכך, מן הראוי להפעיל את דין מדינת ישראל, בעיקר מפני שבעלי השליטה בשרשור הנכסים הם ישראליים, וכן המקום שבו נוהלו עסקיהם הוא בישראל. הברירה הנכונה של הדין והמדינה המתאימים להליך צריכה להיעשות על ידי בחינת מיקום "מרכז הכובד היחסי" - מבחן גמיש ומהותי הבוחן את זהות בעלי השליטה ומרכז הכובד של חייהם ועסקיהם הלכה למעשה, ולא באופן פורמלי בלבד. ודאי שאין להתעלם מקיומם של נכסים פיזיים, אם חברה משופעת בהם, אולם בנסיבות אלו מדובר בחברת אחזקות אשר אין לה נכסים מוחשיים מלבד אחזקותיה המפוזרות במדינות רבות ושונות, וזאת דרך מגוון שרשורים של חברות. לאור האמור, נקבע כי החברה שלעיל תפורק בידי בית משפט על פי הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999 והפקודה.

תוצאה

הבקשה התקבלה.

בבית הדין המחוזי בתל אביב

לפני כב' השופטת ורדה אלשיך

ניתן ב-23.2.2011