קרוסים על הכוונת:דולר ניו זילנדי פרנק שוויצרי
השבוע בחרנו להתמקד בצמד זה לאור האירועים הפונדמנטליים אשר צפויים להתפרסם במהלך השבוע שלפנינו ובשל העובדה כי הצמד הגיע לרמות טכניות מאוד מעניינות. מבחינה פונדמנטאלית מצפים לדולר הניו זילנדי לא מעט אירועים, אשר עשויים לטלטל אותו באופן משמעותי מול מרבית המטבעות. הפרנק השוויצרי לעומת זאת צפוי להמשיך לשמור על כוחו בכל החזיתות בשל הסבירות הגבוהה לתיקון קרוב בשווקים הפיננסים אשר יבריח את המשקיעים אל חופי המבטחים הפרנק והיין היפני. אם מסתכלים על הביצועים של שתי המדינות, הרי שבניו זילנד המצב הכלכלי לא ממש מעודד. הניו זילנדים עדיין מתמודדים עם הנזקים הכבדים שנגרמו כתוצאה מרעידת האדמה הגדולה שפקדה את המדינה בתחילת חודש ספטמבר 2010 והבנק המרכזי נאלץ לשמור על עמדה ניטראלית על מנת שלא להכביד עוד יותר על הכלכלה המקומית. נתוני המאקרו היו די מאכזבים, ביניהם ניתן היה למצוא את נתון התמ"ג לרבעון ה-3 של 2010, אשר הצביע על נסיגה של הכלכלה. הנתון המאכזב יחד עם הפגיעה הצפויה ביצוא לסין כתוצאה מההידוק המוניטארי של הממשל הסיני במטרה לבלום את האינפלציה המשתוללת העיבו על הדולר הניו זילנדי.
רמות משמעותיות
התנגדות 2 : 0.7610 פיבו 78.6% + גבול עליון של תעלת מסחר
התנגדות 1 : 0.7484 התנגדות + פיבו 61.8%
ספוט : 0.7406
תמיכה 1 : 0.7360 קו מגמה עולה
תמיכה 2 : 0.7035 תחתית משמעותית אחרונה
אסטרטגיה לשבוע זה: סיכוי גבוה למהלך שורט. מכירה בשבירה ונעילה מתחת לקו מגמה בגרף 4 שעות. יעדים:0.72 , 0.7050 יעד אחרון פתוח.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
