הליכי שומה של דוח החזר מס לשכיר

שאלה: --------------------- שכיר הגיש ב-12/2005 דוחות להחזר לשנים 2001-1998. בשנת 2006 הוצאו שומות 01 רק לשנים 2001-1999. הנישום לא שם לב שלא ניתנו בשומות ניכויים בשל הפקדות לקופ"ג שתבע. רק ב-2009, עם הכנות דוחות נוספים, הבחין בטעות, והגיש בקשה לתיקון. מתברר שלא ניתנו הניכויים מכיוון שהייתה חסרה חתימה של הבנק על האישורים, וזאת אף שבשנים מאוחרות יותר ניתנו אותם סוגי אישורים, והוכרו. לבקשת הרכזת דאג הנישום לקבל חתימות על האישורים, ואולם הוחלט לסרב לתיקון בטענה של התיישנות לפי סעיף 160 לפקודה. הנישום טען בפני הרכזת כי אחרי הגשת הדוח יש לבדוק התיישנות לפי סעיף 145 לפקודה, וזו השיבה כי ידוע לה שיש פקידי שומה שמתקנים, אולם טענתו אינה נכונה וההתיישנות של הליכי שומה לפי סעיף 145 לפקודה אינה חלה על שכיר שהגיש דוח. השאלות: 1. האם הנישום זכאי לתיקון? 2. מהיכן המקור בחוק לאישורים עם חתימה של הבנק? הרי מדובר באישורים שהבנק הוציא במיוחד מהמחשב לבקשת הנישום. 3. אם הנישום זכאי לתיקון - מה הדרך הקלה ביותר לדאוג לתיקון שלא באמצעות פנייה לבית המשפט? תשובה: ---------------- סעיף 160(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") מפנה את הטיפול בערעורים על החזר המס שנעשה לפי סעיף זה לאותה פרוצדורה הנהוגה לגבי שומות. גם אם הדבר אינו נאמר במפורש, הרי משתמע מכך, וגם מתבקש והגיוני, שכל הליכי השומה בסעיף 145 לפקודה יחולו גם על מקרה זה. אולם, מדובר בדעתי הפרשנית בלבד, ויש להניח כי ישנן גישות אחרות מקום שהחוק אינו בהיר לחלוטין בנושא זה. אם נמשיך את התזה הנ"ל, הרי מירוץ ההתיישנות יהיה גם הוא בהתאם לסעיף 145 לפקודה, כך שדוח החזר מס שהוגש בסוף שנת 2005 אינו בר-תיקון בשנת 2009. יש לציין כי פקיד השומה יכול היה במקרה שכזה, ולו לכאורה, לפנות להליך תיקון במהלך שנת 2009 על ידי הפעלת סעיף 147 לפקודה המאריך את מועדי ההתיישנות בשנה. הדבר נתון לחלוטין לשיקול דעתם של פקיד השומה והמחלקה המקצועית ברשות המסים, ומכיוון שהדבר לא נעשה במהלך שנת 2009 - גם האפשרות לפעול בדרך זו חסומה. יוצא מכל האמור לעיל שגם לפי גישת פקיד השומה, הנסמכת על סעיף 160 לפקודה בלבד, וגם בהתאם לתזה הנ"ל המתבססת על סעיף 145 לפקודה, חסומה הדרך לתיקון עקב התיישנות. לאור התוצאה הנ"ל, השאלה לגבי ההכרה באישורים היא פחות רלוונטית. יש להעיר בנושא זה כי כאן נכנס ההבדל בין דוח לפי סעיף 145 לפקודה, המחייב את פקיד השומה להליכי תיקון מסודרים, לבין דוח לפי סעיף 160 לפקודה, שאותו נוהג פקיד השומה לתקן או כלל לא לקבל כשיש איתו בעיה. בכל מקרה, ההחלטה אם להכיר במסמכים או לא נתונה לשיקול דעתו של פקיד השומה, ויש לערער על החלטתו בסמוך לקבלת השומה. מכיוון שאין כל הליך שומתי, הרי דרך הערעור על החלטת פקיד השומה יכולה לבוא כבקשה בהליך אזרחי שייזום הנישום בבית המשפט. לכאורה סיכויי ההצלחה של מהלך מעין זה - שכרוך בהוצאות לא מעטות ובסיכון ממשי לדחיית הבקשה אגב חיוב המבקש בהוצאות - נמוכים מאוד.

המשיב - עו"ד עצמאי, מומחה בתחום המסים ומרצה בנושאים משפטיים. חבר בוועדות מסים ומיסוי פלילי במחוז ת"א של לשכת עורכי הדין. לשעבר איש רשות המסים במגוון תפקידים מקצועיים וניהוליים.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.