סחורה סינית ששבה מחופשה - שימו לב למחיר עפרות ברזל

אריה גורן, אנליסט גלובלי בכלל פיננסים, בוחן את השבוע החולף בשוק הסחורות ומסביר כיצד ניתן להשקיע בעפרות ברזל
אריה גורן |

שבוע המסחר בסחורות האחרון התאפיין בעיקר בירידות. מדד מחירי הסחורות המשוקלל CRB של רויטרס-ג'פריס, המורכב מחוזים עתידיים על 19 סחורות שונות, ירד בסיכום שבועי ב-1.09%. מדד הסחורות נמוך כיום ב-42.0% ממחיר השיא שלו, שנקבע ב-3 ביולי 2008, אך גבוה ב-37.3% ממחיר השפל, שאליו צנח ב-24 בפברואר השנה.

הירידות המשמעותיות ביותר מבין כל הסחורות נרשמו בשבוע שעבר במחיר הסוכר, שירד ב-9.1% ל-23.6 סנט לפאונד, במחיר העופרת שירד ב-6.6% ל-2,139 דולר לטון ובמחיר הקקאו שירד ב-6.2% ל-2,917 דולר לטון. הנפט ירד בסיכום שבועי ב-0.5% ל-79.66 דולר לחבית, והזהב ירד ב-0.3% ל-1,118.90 דולר לאונקיה. לעומתם עלה מחיר הפלדה בבורסת המתכות של לונדון בשבוע שעבר ב-2.9% ל-443 דולר לטון, ועל עפרות הברזל, חומר הגלם לייצור הפלדה, אפרט עוד בהמשך.

מדד מחירי ההובלה הימית, Baltic Dry Index, עלה ב-0.88% בשבוע שעבר ל-2,738 נקודות. המדד נמוך כעת ב-41.3% מהפסגה, 4,661 נקודות, שנרשמה ב-19 בנובמבר 2009, אבל עדיין גבוה ב-26.6% מהשפל, 2,163 נקודות, שנרשם ב-24 בספטמבר 2009.

גם במסחר במניות בארצות הברית ובעולם נרשמו ירידות בשבוע שעבר, אם כי מתונות. מדד המניות האמריקאי, S&P 500, ירד בסיכום שבועי ב-0.42% ל-1,104.49 נקודות, המדד רחוק כעת ב-4.0% מהפסגה שנרשמה ב-19 בינואר השנה. מדד מניות הנאסד"ק ירד בשבוע שעבר ב-0.25% ל-2,238.26 נקודות, המדד רחוק כעת ב-3.8% מהפסגה שנרשמה ב-11 בינואר השנה. מדד המניות העולמיMSCI World ירד בשבוע שעבר ב-0.10% ל-1,133.35 נקודות, המדד נמוך כיום ב-32.6% מהפסגה שנרשמה ב-31 באוקטובר 2007, אבל גבוה ב-65.7% מהשפל שאליו צנח ב-9 במארס 2009.

הדולר נחלש ביחס לאירו בסיכום שבועי, אם כי בשיעור נמוך של 0.12%, ל-1.363 דולר לאירו, הדולר נחלש בשיעור גבוה של 2.83% ביחס לין היפני ל-88.91 דולר לין. ביחס לשקל התחזק הדולר בשבוע שעבר ב-0.90%, ושערו היציג האחרון היה 3.796 שקל לדולר.

בטבלה שלהלן רוכזו השינויים במחירי הסחורות בשבוע האחרון יחסית למחיר השיא שלהן ב-2008 ולמחיר השפל אחריו. כמו כן, מופיעים שני טורים ובהם הסימולים של תעודות הסל המתאימות להשקעה בסחורות שלהן קיימות תעודות סל; תעודות לונג לאלו הצופים עלייה במחיר הסחורה, ותעודות שורט לאלו הרוצים להרוויח מירידה במחיר הסחורה. הסימולים המסומנים ב-* מתייחסים לתעודות הנסחרות בבורסות אירופה בלבד, שאר התעודות נסחרות בבורסות ארצות הברית. הסימולים המסומנים ב-** מתייחסים לתעודות סל שאינן משקיעות ישירות בסחורה אלא בקבוצת מניות של חברות העוסקות בסחורה המסוימת.

עפרות ברזל

מחירן של עפרות הברזל, המשמשות לייצור פלדה, עלה לערכו הגבוה ביותר ב-18 החודשים האחרונים, לאחר שבתום חופשת השנה הסינית החדשה שבה סין לייבא כמויות עפרות ברזל גדולות כדי לחדש את המלאי שלה. סין היא יצרנית הפלדה הגדולה בעולם ולה 38% מייצור הפלדה בעולם ו-31% מצריכת הפלדה העולמית. אף על פי שסין מפיקה בעצמה עפרות ברזל ויש לה עתודות גדולות מאוד, יצרני הפלדה הסיניים מעדיפים כיום לייבא עפרת ברזל באיכות גבוהה יותר מברזיל ואוסטרליה, כיוון שלמרות עלות ההובלה (20 דולר לטון מברזיל ו-10 דולר לטון מאוסטרליה) עלות ייצור הפלדה מהעפרות המיובאות נמוך יותר בסך הכול.

מחיר הספוט לעפרת ברזל אוסטרלית בתכולה של 62% ברזל זינק בבורסת סינגפור בשבוע שעבר ל-133.1 דולר לטון, בכ-50% יותר ממחיר חוזי האספקה ארוכי הטווח. חברות הכרייה העיקריות, VALE הברזילאית ו- BHP Billiton האוסטרלית, שואפות להעלות כעת את מחירי חוזי האספקה למחיר הקרוב למחיר הספוט, צעד שנתקל בהתנגדותם של יצרני הפלדה. החל משנת 1960 נקבע מחיר עפרת הברזל במשא ומתן בין חברות הכרייה ויצרני הפלדה העיקריים בסין, יפן ואירופה, ונשאר יציב במשך כל השנה, כשהחוזים מתחדשים ב-1 באפריל בכל שנה. אולם לאחרונה, בגלל הקושי להגיע להגיע להסכם על המחיר, צרכנים רבים, בעיקר מסין, רוכשים את העפרות בשוק הספוט.

איך משקיעים

הנהנות העיקריות מהעלייה במחיר עפרות הברזל הן חברות הכרייה ובראשן חברת Vale S.A.הברזילאית, שמנייתה נסחרת בבורסת ניו יורק בסימול VALE. Vale היא חברת המכרות למתכות השנייה בגודלה בעולם והחברה הציבורית בעלת שווי שוק הגדול ביותר באמריקה הלטינית. היא גם המפיקה הגדולה בעולם של עפרת ברזל חומר הגלם לתעשיית הפלדה ואחת היצרניות הגדולות בעולם לניקל, המשמש לייצור פלדת אל חלד, סוללות, נתכים מיוחדים, כימיקלים ומוצרים אחרים. נוסף על כך, החברה מייצרת נחושת, מנגן, נתכים ברזליים, באוקסיט, אלומינה, אלומיניום, פחם, קובלט, פלטינה וחומרים חשובים אחרים. כמו כן, Vale מפעילה מערכות לוגיסטיות בברזיל, הכוללות מסילות ברזל, מסופים ימיים ונמל. החברה עוסקת גם בהפקת חשמל מתחנות כוח הידרואלקטריות ובייצור פלדה. ההכנסות מכריית עפרת ברזל מהוות כמעט 60% מהכנסות החברה. החברה נוסדה בשנת 1942, מרכזה בריו דה ז'ניירו שבברזיל, והיא מעסיקה 60,000 עובדים.

נתונים פונדמנטליים - מניית VALE

*מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בכלל פיננסים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנקים
צילום: אילוסטרציה
דירוג הבנקים

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות

ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?

רן קידר |
נושאים בכתבה בנקים הלוואות

השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה). 

מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.

ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.    

 


   הריבית החציונית על הלוואות פרטיות צמודות לפריים

אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%.  מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.


הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל  של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים. 

למעשה, 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.