מבחני העומס של הבנקים האמריקניים מגיעים לישורת האחרונה
בסקירות אשר פרסמנו בעבר, בחנו את נושא מבחני העומס שהממשל בארה"ב מעביר את הבנקים האמריקניים. בשורה התחתונה המסקנה שלנו היתה כי מבחני העומס הינם "נטולי עומס" וכי התרחיש הקיצוני ביותר שהממשל בודק ? צריך להיות התרחיש המרכזי (התרחיש הקיצוני של הממשל מניח אבטלה של 8.9%, והתכווצות תוצר של 3.3%). בינתיים, השוק אינו ממתין לתוצאות והתקשורת עמוסה בשמועות שונות אודות כמה הון חסר לכל בנק.
נזכיר כי בנק שיימצא שחסר לו הון - יידרש לגייס הון באמצעות הנפקת מניות, מכירת נכסים או המרה של ני"ע למניות רגילות. במידה והבנק לא יצליח להשיג את ההון הדרוש ממקורות שוק - הוא יצטרך לפנות לממשל ולקבל הזרקת הון ממשלתית. על פי המתווה של התוכנית נדרש כי כל בנק יגיש לפד תוך 30 יום תוכנית לגיוס הון ותוך פרק זמן של חצי שנה מצופה ממנו כי יגייס את כמות ההון שהיתה "חסרה" לו. למיטב הבנתנו הבנקים לא ימתינו 30 יום והם צפויים להציג את תוכנית תגבור ההון שלהם עוד השבוע.
זאת ועוד, ביום שישי האחרון, הודיע הממשל כי הוא דוחה את מועד פרסום התוצאות של המבחנים ליום חמישי אחה"צ (ה-7 במאי, במקום ביום שני ה-4 במאי). סיבת הדחייה היא שהממשל זקוק לעוד זמן על מנת להתמודד עם הערעורים של הבנקים השונים על טיוטת התוצאות שהועברו אליהם לפני שבועיים.
בהודעת הממשל השבוע אנו מציעים לעקוב לא רק אחר הבנקים שחסר להם הון, אלא דווקא אחר ההתנהלות של הממשל מול אלה שיש להם די הון. המועמדים לככב בקטגוריה זו הם ג'יי פי מורגן וגולדמן זקס אשר לגביהם הממשל צריך להחליט האם לאפשר להם להחזיר בזריזות את כספי הסיוע ? או לא. החזר של כספי הסיוע ימצב בנקים אלו ברמה אחרת מיתר המערכת הבנקאית ויוציא אותם מהפיקוח ההדוק של הממשל בנושאי שכר, בונוסים, מיזוגים ורכישות, מטוסים פרטיים וכד'. אנו מתקשים לראות איך הממשל מתעקש לא לקבל חזרה את כספו ולפיכך ההימור שלנו הוא, שהממשל יאפשר לבנקים אלו להחזיר את כספי הסיוע עד סוף השנה, אם וכאשר באמת יוכח שאין להם צורך בכספים אלו לשם תגבור ההון.
מאת אייל קליין, אסטרטג לשווקים בינ"ל
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
