תעשיית הרכב בארה"ב קורסת - שימו לב להזדמנות!

אליאב קמחין |

תעשיית הרכב היא אחת הנפגעות העיקריות מהמשבר שפוקד את ארה"ב. נתוני המכירות לחודש ינואר הראו צניחה של 21% במכירות שלוש הגדולות (פורד, ג'נרל מוטורס וקרייזלר), לקצב שנתי של 9.6 מליון רכבים ? כמו נתוני המכירות של 1980!

תעשיית הרכב האמריקאית עומדת על סף פשיטת רגל בגלל הרבה סיבות, אך העיקרית שבהן היא הירידה בכוח הקניה של הצרכנים והצמצום הדרסטי בצריכה הפרטית. במצב בו מאות אלפי אזרחים מפוטרים מדי חודש, ערך הנכסים ממשיך להישחק והבנקים לא מעניקים אשראי ללקוחות, הצריכה הפרטית בארה"ב נופלת ושיעור החסכון עולה.

פועל יוצא של מצב זה הוא שהצרכן האמריקאי מהדק את החגורה ובין השאר הוא ממשיך להשתמש במכוניתו הישנה במקום להחליפה בחדשה. מאחר ורכבים משומשים דורשים תחזוקה (טיפולים ותיקונים) לעתים קרובות יותר מרכבים חדשים, עולה הדרישה לשרותי מוסך שונים.

מכאן, שמגזר ההשקעות שנהנה מהנפילה במכירת מכוניות חדשות בארה"ב הוא מגזר חלקי החילוף והשרותים לרכב.

בחודשים האחרונים נהנות מניות מגזר חלקי החילוף והמכוניות המשומשות מעליה בביקושים ומצבירת מומנטום חיובי שבולט על רקע הירידות במדדים. ישנם 30 חברות הנסחרות בוול סטריט, והיום נציג את הגדולה שבהם: AutoZone Inc. (AZO).

אוטוזון מפעילה כ-4000 חנויות בארה"ב, פורטו ריקו ומקסיקו ובהם היא מוכרת ומפיצה חלקי חילוף למכוניות ומשאיות, כולל מכירות לרשתות מוסכים. מגוון המוצרים הנמכר הוא עצום החל בנוזל לניקוי שמשות ועד למנועים, מערכות גיר וחשמל. החברה מוכרת גם מוצרים ואביזרים נלווים לרכב.

החברה נסחרת בשווי שוק של 8.4 מיליארד דולר, וצפויה להרוויח השנה 10.84דולר למניה, מה שיוצר לה מכפיל רווח של 13.4. מכפיל הרווח בחמש השנים האחרונות נע בין 8 ל-15. מחזור המכירות השנתי הוא כ-6.5 מיליארד דולר והחברה מרוויחה מדי שנה כ-640 מיליון דולר.

נקודה פחות חיובית היא יחס החוב למאזן שנושאת החברה. החברה מממנת מאזן של 4.8 מיליארד דולר מהון עצמי של 400 מיליון דולר בלבד ? נושא לדאגה בעולם בו הנגישות למימון חיצוני כמעט ולא קיימת. לזכות החברה ייאמר שעל מנת לתפעל רשת כה רחבה אין מנוס משימוש במינוף והתוצאות הכספיות של החברה מהשנים האחרונות מראות של-AZO תזרים מזומנים חיובי מפעילות שוטפת ואין לה קושי לשרת את החוב.

לפני 3 חודשים אושרה בדירקטוריון תכנית לרכישה חוזרת של מניות בהיקף 830 מיליון דולר.

מניית AZO עלתה מתחילת השנה ב-4.4% ובשנת 2008 רשמה עליה של 16.3% ובכך היכתה כמובן את המדדים בוול סטריט.

לחברה יש מספר רשתות מתחרות ובהם Advance Auto Parts ( AAP): ו- O'Reilly (ORLY).

מאת אליאב קמחין - סמנכ"ל מחקר, כוון בית השקעות

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי

ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי

מנדי הניג |
נושאים בכתבה לוויתן

בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.

על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 4.19%   , שברון ורציו רציו פטרול יהש -2.23%   זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.


לכתבות נוספות בנושא:

לוויתן בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל


למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.