מתי תסתיים מכירת החיסול באג"ח?
אם תשאלו את מנהל ההשקעות שלכם מה הוא ממליץ לעשות עם התיק החבוט שמאבד מערכו אחוזים ניכרים בכל יום מסחר, הגם שהוא בנוי מאגרות חוב בלבד ואינו כולל השקעה במניות כלל, סביר שתשובתו הלקונית והמרגיזה תחזור על עצמה גם הפעם: "לא למכור ולא לקנות, לא לעשות כלום...". איך אפשר לא לעשות כלום כשהכל קורס מסביב, הרי רק אם הייתם מוכרים לפני החג הייתם מונעים נזק של אלפי שקלים. עד מתי תשבו בחיבוק ידיים ותסתכלו מהצד על פרי עמלכם הולך ונשחק?
את האמת, כשפניתם אליו כבר ידעתם מראש שהוא ימליץ לא לגעת, כי הרי אחרת כבר היה עושה משהו בעצמו, ובכלל נראה כי האינטרסים שלו לא זהים לשלכם וכל מטרותיו מסתכמות בדמי הניהול. עם יד על הלב, בסה"כ התקשרתם כדי לשמוע בקולו המלטף שהוא עדיין מאמין מעמקי נשמתו שהנזק שנגרם יתוקן בקרוב וגל הירידות החדות הפוקד את כל האפיקים ייפסק לפני שנספיק להבין מה ארע.
בעין הסערה ובעיצומה של מכירת החיסול, נדרשתי לשאלה "עד מתי?". עד לאן יכולה לטפס תשואתן של האג"ח המדורגות והאג"ח הממשלתיות הארוכות? מדד תל בונד 60 המורכב מ-60 אג"ח מדורגות A- עד AAA למח"מ משוקלל 5.4 שנים, נסחר בסוף השבוע בתשואה לא שפויה של 7.2% צמוד מדד, במרווח של 3.8% מהאג"ח הממשלתי הצמוד בעל מח"מ דומה, ולאחר שרק לפני שבועיים נסחר בתשואה צמודה של 5% בלבד.
אז נכון שעיקר הנפילה במדד התל בונד הגיעה מקריסת האג"ח של חברות הנדל"ן, אך במכירת החיסול הכוללת לא הייתה איגרת חוב אחת שלא השילה מעצמה אחוזים לא מבוטלים.
גם האפיק הממשלתי לא נותר אדיש והתשואה לפדיון באג"ח ל-10 שנים זינקה לאחרונה בכ-0.4%. האג"ח הלא מדורגות המגלמות סיכון גבוה יותר לעומת זאת, נפגעו באופן משמעותי פחות, וזאת מהסיבה הפשוטה שבמהלך החודשים האחרונים הקטינו מנהלי ההשקעות את נתח ההשקעה בהן וכשהגיעו הפדיונות הפעם הסערה חלפה מעליהן.
המסקנה המתבקשת לשאלה "עד מתי?" היא אחת – עד שלא תפסקנה פדיונות הענק בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל המרכזות השקעה באג"ח, לא יבקר במחוזותינו הגל המיוחל של עליות שערים באפיק. לא צריך כסף גדול להיכנס לשוק כדי למחוק את התשואות לפדיון, פשוט נדרש שקט מצדם של המוכרים. מצב של עיוות קיצוני מתוקן באופן מיידי ברגע שמשתחרר הלחץ המופעל על ידי הצד המעוות, בדיוק כפי שקרה עם הודעתו של ממשל בוש על הכוונה לכונן תוכנית חילוץ לפני כשבועיים, ובו ביום זינקו מדדי האג"ח הקונצרניות בין 6%-8%.
רבים טוענים כי במצב השורר היום בשוק האג"ח שולט הרגש בלבד וההיגיון הכלכלי נעלם. אלא, שכאן בדיוק נוצרת הבעיה, כיוון שבמקום בו ההיגיון מתפוגג תופס הכאוס את מקומו ומהטל בכל מי שהרציונאל פועם בעורקיו. מי שהיה רגוע עד כה פתאום מזהה גל נפילות שערים שמרמז אולי על קץ העולמות וכדור השלג הולך וצובר תאוצה, עד שגם עבי העור מגלים סימני חולשה, מצטרפים לחבריהם לעדר ומזינים פקודות מכירה.
אז איך בכל זאת נדע כשנגיע לתחתית? כשהכאוס שולט אין דרך לדעת שום דבר וכל תרחיש הוא אפשרי לטווח הקצר, אך הסימנים המרמזים על הסוף הם רבים ומגוונים, וככל שיתווספו כאלה ניתן יהיה להתחיל ולדמיין את האור שבקצה המנהרה.
אחד הסימנים המוכרים הוא מדד תנודתיות, ה-VIX, המכונה גם מדד הפחד, אשר זינק לשיא היסטורי בימים האחרונים כאשר דילג מעל הרמה בה שהה בנקודות השפל של משברי עבר. שוק מניות יורד בחדות יחד עם זינוק במדד ה-VIX יסמן למשקיעים מתוחכמים את מידת הפאניקה בקרב הציבור ותמחור החסר שמגיע לשוק המניות בעקבותיה. אם גם הפעם יסמן המדד את נקודת השפל כמו במשברים קודמים, אזי העליות החדות בשוק המניות שיבואו אחר כך בוודאי ימשכו אחריהן גם את שוק האג"ח לירידת תשואות ניכרת ומיידית.
במהלך משבר ממושך ניתן לקטלג את מאפייניהם של נוטשי ההשקעה עפ"י מיקום נטישתם על פני ציר הזמן. ככל שיתפתח המשבר, ינטשו את שוק המניות אלה שהיו פחות אמוציונאליים ויותר חסינים, אשר נקודת השבירה שלהם הגיעה מאוחר יותר. עפ"י תיאוריה זו אחרונים לצאת מהשוק הם אלה שהיו חזקים ומבינים במיוחד כך שהפעם באמת נראה היה להם שמשבר כזה עוד לא ראינו ולא ניתן להעריך כלל אם ומתי הוא יסתיים.
בימים האחרונים ניתן היה לזהות מידה רבה של פסימיות אפילו בקרב כמה ממנהלי ההשקעות הבכירים המביעים דעתם באמצעי התקשורת, וככל שיתווספו לקליקת רואי השחורות מובילי דעה נוספים, כך נדע שאנו הולכים ומתקרבים לסיומו המיוחל של המשבר הנוכחי.
מבקריי בוודאי יאמרו שעוד לא ראינו כלום ובגלל אופטימיסטיים כרוניים שכמוני איבדו בעבר אנשים פשוטים את כל רכושם. לעומתם, מי שמעריך שעולם כמנהגו נוהג וגם המשבר הפיננסי הנוכחי יסתיים בסופו של דבר, עוד הרבה לפני שהמשבר הריאלי יסמן שהסוף מתקרב, יאלץ לאזור אומץ ולהבין שזה לא הזמן לקבל החלטות השקעה כבדות משקל.
עם כל הכבוד למשבר הנזילות הצפוי ולמיתון העומד אולי לפתחנו, העיוות ההיסטורי שמתרחש בימים אלה בשוק הסולידי לא יחזיק הרבה זמן מעמד והוא יתוקן מיידית ברגע שירד מפלס הפאניקה וישתחרר הלחץ שמפעילים מצדם הפודים המבוהלים.
מאת: אלדר גנזל מנכ"ל בית ההשקעות מאור-לוסקי
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
