מריל לינץ' חותך את מחיר היעד לנפט: עשוי להגיע ל-50 ד' במצב של מיתון
החשש מירידה בביקושים והתחזקות הדולר בימים האחרונים ממשיכה ללחוץ את מחיר חבית הנפט מטה, זאת לצד ירידות שערים חדות במדדים בוול סטריט. בבנק ההשקעות מריל לינץ' פרסמו היום עדכון מחיר יעד למחיר הנפט לשנת 2009 והתייחסו לאפשרות של כניסה למיתון עולמי.
מחיר החבית עלול לצנוח לרמה של 50 דולר לחבית "במצב של מיתון עולמי", כך כותבים היום כלכלני מריל לינץ' בעדכון מחיר היעד שלהם למחיר הנפט. בהתייחס ל-2009, חותכים כלכלני הבנק את מחיר היעד לחבית מרמה של 107 דולר לרמה של 90 דולר, ירידה של 16%.
במריל לינץ' ציינו כי תחזית של 50 דולר לחבית מתייחסת לתסריט "לא סביר" של מיתון עולמי, מצב בו התוצר העולמי יורד לשיעור גידול של 1.5%.
את הסיבות המגולמות בתחזיתם למחיר של 90 דולר לחבית משייכים במריל לינץ' לירידות בביקושים בכל העולם וציינו בעיקר כי הביקושים הגבוהים לנפט בסין ובהודו עלולים להתמתן. הצמיחה בביקוש לנפט בהודו צפויה לגדול בשיעור של 1.4% בלבד לעומת גידול של .6.1% בשנה שעברה.
בהתיחסותם לגידול הצפוי בהיצע הנפט העולמי ציינו במריל לינץ כי תוכנית הייצוא של ארגון אופ"ק מצביעה על גידול של 3 מיליון חביות נפט בתפוקה היומית במשך 18 החודשים הקרובים. עוד ציינו בבנק ההשקעות כי פרויקטים נוספים שעומדים על הפרק במדינות ארגון אופ"ק אמורים להביא תפוקה יומית נוספת של כ-900 אלף חביות נפט.
בבנק ההשקעות נתנו דעתם גם על תסריט של זינוק במחיר הנפט, זאת במידה והפעילות הכלכלית העולמית תתאושש במהרה, בשילוב עם חוסר פיתוחים של מקורות אנרגיה חלופיים. לדברי כלכלני מריל לינץ' תסריט זה עלול ללחוץ את מחירי הנפט מעלה למחירים של 150 דולר לחבית.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
