להרוויח קצת יותר ועדיין לישון טוב בלילה - 3 דרכים
תארו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם נוסעים בכביש החוף, הזמן הינו מוצאי שבת וכרגע סיימתם סוף שבוע נחמד במיוחד בצפון הגעתם למחלף קיסריה ואתם רואים פקק עומד. לפתע אתם מבחינים מצד ימין בשלט מבצבץ ובו רשום:"פנו ימינה לדרך ללא פקקים, התנועה זורמת בקצב אחיד של 5 קמ"ש ובסופה תגיע ליעדך". במה תבחרו?
מסתבר שהרבה ישראלים בוחרים לעלות על הדרך הזאת, זוהי הדרך שבה התנועה תמיד זורמת בצורה מתמדת, אף פעם לא עוצרים ולא נסוגים בדרך זו, גם אם הדרך ארוכה יותר, גם אם נוסעים דרך ירושלים לת"א עדיין העיקר שאנחנו בתנועה ולא תקועים.
איך אני "מנחש" שהרבה ישראלים צפויים לבחור בדרך הזאת? , פשוט, אני עוקב אחרי הבריחה בחודשים האחרונים מקרנות האג"ח אל הקרנות הכספיות ואני משוכנע, שכמו שאת הפקק מר ישראלי לא אוהב, הרי את השערוך השלילי בתיק ההשקעות הוא שונא במיוחד, והוא מוכן להסתובב במעגלים, במהירות אפסית רק בשביל הידיעה שהדרך זורמת ובסוף הבטיחו לו שהוא יגיע ליעד הנכסף - 3% שלמים, תשואה נומינלית שנתית.
הרי ברור לכולנו כשקונים מק"מ בתשואה של 3.5% אפילו ללא דמי ניהול, אך עם עמלות מפעולות, דמי נאמן ודמי משמרת לבנק בסוף נשארים במקרה הטוב עם 3% נומינלי והדגש על נומינלי כי האמת, בסביבת אינפלציה של 3%-4%, זה בעצם כלום, או אפילו תשואה ריאלית שלילית.
אז משקיע יקר, אני מציע לך לבחון היטב את האלטרנטיבות לפני שאתה עולה על הדרך ללא שיערוך שלילי ולחשוב על דבר אחד – אינפלציה או במילים פשוטות, להיצמד למדד, ואפשר לעשות זאת במספר דרכים, בחלקם אפילו לא תזכה לראות שערוך שלילי ותוכל לישון טוב בלילה.
הדרך הראשונה - בחזרה לחיסכון, כן הבנקים עדיין מציעים תוכניות חסכון בריבית אפסית אומנם אבל כבר הסכמנו שההצמדה שווה ולכן לך לבנק, שאל את הפקיד כמה ניתן לקבל בפקדון צמוד או בתוכנית חסכון וכבר הרווחת.
הדרך השניה - אג"ח מסוג גליל, אזהרה למשקיע החושש, יכול להיות שמדי פעם אפיק זה יראה לך שערוך שלילי, אך על חשש, אג"ח אלו בסופו של תהליך משלמים ריבית והצמדה ידועים מראש, כיום, של כ-2% ריאלי בשנה (לפני עמלות שונות), חשוב להדגיש כי גם התשואות באג"ח מסוג זה נמצאות בשפל, ולכן התשואות המתקבלות מהשקעה בגליל הינן "צנועות" למדי.
הדרך השלישית – אג"ח קונצרני, או במילים אחרות, האג"ח שמכרת לפני זמן קצר, בין אם ע"י פדיון קרן הנאמנות או מכירת תעודות סל התל בונד למיניהן, אלו נותנים תשואה ריאלית ממוצעת של בין 5%-10% תלוי ברמת הסיכון, אורך חיי האג"ח ויכולות מנהל ההשקעות. אני יודע שדרך זו דומה בעיניך לפקק ארוך שאין בו מוצא, אך כל עוד המשק הישראלי מתפקד בצורה סבירה כמו עכשיו, זה יהיה אפיק ריווחי ביותר, ואתה יכול להיות מופתע (לטובה) מהביצועים שתראה בו (דמיינו לכם כי לפתע משתחרר הפקק).
מאת: מיכה צ'רניאק, מנכ"ל בית ההשקעות להבה.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.