אפשר, מצד אחד, להעביר את הזמן בלקלל את היועצים, אולי להרוג איזה אנליסט או שניים ואפילו לומר שהפרשנים קשקשנים כולם. מן הצד השני אפשר גם להתעלם מכל נותני העצות, להתעלם מרכילויות ולהתרכז במציאות, לנסות לנצל את הפאניקות והמהומות בשוק לטובתנו, המשקיעים.

על מנת שנדע לנצל את המצב צריך להבין תחילה מדוע, למרות הגלובליזציה המתמשכת והופעתן של מעצמות ענק כלכליות חדשות כמו סין, הודו ובראזיל, ארה"ב היא עדיין (אפילו יותר מבעבר) עמוד האש שמוביל. מי שיגיע להבנה שארה"ב היא עדיין המנוע היחיד שמוביל את העולם מחושך לאור יוכל, בפחות התרגשות, לבחון השקעות מעניינות. מי שחושב שארה"ב הולכת פייפן אין לו, בטווח הנראה לעין, מה לעשות בשום בורסה.

אין ספק בכלל ששר האוצר ההודי שקורא לתושבי חצי היבשת הזו שלא לברוח מהמניות "כי לא הכל תלוי באמריקה" צודק, לא הכול אבל כמעט הכול, בטח להי טק ולתעשיית הפלדה והביטחון שמובילות את כלכלת הודו. צודקים גם המומחים הגלובליים שטוענים שסין תהיה המעצמה הכלכלית המובילה בעולם, אבל עדיין לא.

ארה"ב, על חולשותיה הרבות, היא עדיין הצרכן הגדול ובעצם המשמעותי היחיד של הגלובליזציה ולכן היא המנוע היחיד שסוחב. ההבדל למשל בין הכלכלה האמריקאית לכלכלה של גוש האירו החדש (שני גושי הכלכלה הגדולים בעולם) היא שהצריכה האמריקאית שואבת את הייצור הגלובלי, במיוחד של המעצמות החדשות ואילו עיקר הצריכה של גוש האירו היא פנימית.

סין כדוגמה, ייצאה ב 2007 כ-2.1 טריליון דולרים. 62%, כ-1.3 טריליון, מיוצאים לארה"ב. 90% ויותר מכל מה שסין שולחת לארה"ב זה מוצרי צריכה, מצעצועים ועד למחזיקי מפתחות ולאן ומה מייצאת יפן?.

מה בדיוק גורם לזעזועים בבורסות הגלובליות? הסאב-פריים? הסוחר של סוסייטה ג'נרל? לא. הסיבה האמיתית היא הפחד מעתיד הצמיחה בארה"ב.

כל זעזוע גדול בשווקים הפיננסיים הגלובליים קשור בחששות לגבי ההתפתחויות הצפויות במשק האמריקאי.

בעוד שלאף צרכן בקליבלנד או בסיאטל איכפת כמה שווה הדולר, השווקים הפיננסיים רועדים ממה שיעשו הסינים אם הדולר ימשיך לרדת. האם ימשיכו לממן את חובותיה של ארה"ב או לא? האם הסעודים יחליפו את 3 הטריליון דולרים ששוכבים ברזרבות שלהם לאירו? לין? אלו שאלות לגיטימיות אבל לא רציניות כי הנשק האולטימטיבי הוא עדיין בידי האמריקאים וכל מדינות העולם, במיוחד סין וסעודיה (כ"א מסיבות שונות) מודעות לכך. נשק יום הדין שבידי ארה"ב הוא האטה שם, אפילו לא צריך מיתון ממש. איך אמר אשכול ז"ל, "כל זמן שהבצורת בנגב ולא בטקסס אני לא דואג". האמינו לנו שראשי הממשלה בסין ובהודו ולבטח בבראזיל וביפן מסכימים עם המשפט הזה.

תחשבו מה היה קורה למשל אם בוש-בארנאנקי ופולסון היו מודיעים למדינות העולם, "חברה, אחרי 25 שנות צמיחה מאסיבית האטה אינה כה נוראית, אפילו בריאה לצורך התגבשות ואנחנו לא ממהרים לפעול. לא נוריד יותר את הריבית ...". האם אתם מאמינים שהבורסה בהודו הייתה מתאוששת? האם הבורסה של לונדון וטוקיו היו מתאוששות? הציבור האמריקאי יודע לספוג נפילות בבורסה. הסיני? ההודי? אנחנו לא חושבים.

אבל הפאניקה ממיתון בארה"ב אינה במקומה. ארה"ב מאיטה את קצב הצמיחה והסיבות לכך צריכות להיות ברורות.

לפני שלוש וחצי שנים, ביוני 2004, החל אלאן גרינשפאן להעלות את הריבית בארה"ב. ריבית ה – Fed Funds, שהיא הריבית ש"מניעה" את כל הריביות האחרות במשק, נחתה, בדצמבר 2003, על רמה היסטורית נמוכה של % 0.98.

ביוני, כאשר הבנק המרכזי החליט לשנות המגמה ולהעלות את הריביות שבשליטתו, עמדה אותה ריבית על 1% (הפעם האחרונה בה הייתה הריבית הזו על % 1 הייתה בשנות ה-50). ההחלטה התקבלה בברכה אז בגלל החששות לאינפלציה שאמורה הייתה להתפרץ אם קצב הצמיחה לא יואט, אם התעסוקה תמשיך לעלות ואם מחירי הגלמים, בהובלת הנפט, ימשיכו לשבור שיאים.

ביוני 2006, בדיוק שנתיים מאוחר יותר, חצתה הריבית הזו את קו ה 5%.

בשלב הזה היינו צריכים לצאת בקול קורא למשקיעים לברוח מהמניות כי כאשר החל הנגיד האמריקאי להעלות את הריבית, בקיץ 2004, הסברנו שכל עוד הריבית ובעקבותיה התשואות על אגרות החוב הממשלתיות ל-10 שנים הן "מתחת ל 4 עד 5 אחוזים" מומנטום הצמיחה הכלכלית לא ייפגע, אפילו לא הנדל"ן.

למה לא צווחנו? כי ראינו שנכנס משתנה חדש שמשפיע גדולות ונצורות על ההתנהגות של המחזור הכלכלי, הטכנולוגיה. רבותיי, הריבית בארה"ב עלתה בתוך שנתיים מאחוז אחד לחמש, תופעה ללא תקדים. הריבית עלתה בלוויית עליות חדות בתעסוקה ובמחירי חומרי גלם אבל ללא אינפלציה. תופעה כזו באמת לא הייתה ידועה בעבר, אולי היו תהליכים כאלו במאה ה-19 כשהגיעה המהפכה התעשייתית הגדולה או כאשר גילו את החשמל בסוף אותה מאה.

מסתבר שמהפכת ה IT מייעלת את התהליכים העסקיים בצורה שמקזזת את הגורמים שמביאים לאינפלציה וכתוספת, הגלובליזציה תרמה בגדול לתופעה בכך שגרמה לירידה מתמשכת בעלויות ייצור. איך אמר ביל גייטס בדאבוס? "הטכנולוגיה לא תאפשר מיתון בארה"ב". מכל הכלכלנים שאנחנו מכירים יש לנו אמון בעיקר בביל גייטס למרות שהוא לא כלכלן ובמיוחד שמחשבותיו דומות לשלנו.

המשבר בשוק האשראי לא יעצור את הצריכה בארה"ב בדיוק כפי שהתפקעות הבועה ב 2000 ומשבר הנדל"ן שהתחיל ב-2004 לא עצרו את הצריכה. מדוע? כי ההכנסה הפרטית בארה"ב הרבה יותר מורכבת ממה שהתקשורת נוטה לתאר. בתי האב בארה"ב שנהנים מהכנסה בענפי התיירות, הייצוא וכל הקשור בביטחון מקזזים ויותר את בתי האב שנפגעו ממשבר האשראי.

רוב הנפגעים ממשבר הסאב-פריים במילא לא היו בעלי כוח קניה מלכתחילה.

הבעיה רבותיי, אינה ביכולת הצריכה של הצרכן הממוצע בארה"ב אלא בהלך הרוח בו הוא נמצא.