ניתוח טכני: פועלים – השוק לא מאמין
עד כמה שמניית פועלים נתפסת כמניה כבדה ועד כמה שנדמה שמשקיעים פרטיים מדירים רגליהם ממנה, הרי שבשבועות האחרונים אני נתקל בלא מעט שאלות אודות המניה הזאת. מדוע היא לא ממש עולה? מדוע מאז תחילת 2006 הניבה מניה זו תשואה עלובה למחזיקיה ומתי תחזיר עטרה ליושנה? ישנן שאלות שכמנתח טכני ביכולתי לענות עליהן וזאת זאת אעשה בגוף הסקירה. שאלות שנוגעות לחיזוי העתיד אינן, לשמחתי או לצערי אינן בתחום אחריותי.
הניתוח של פועלים קצר וברור. מאז הגיעה בתחילת 2006 למחיר של כ-22.5 שקלים למניה, תמה לה מגמת העלייה ארוכת הטווח שאפיינה את המניה מאז תחילת 2003. מאז תחילת 2006, כשלה המניה בקביעת מחירי שיא חדשים ולמעשה נותרה מתחת לרמה זו. למעט ניסיון כושל בודד, התקשתה המניה אפילו לשוב עד לרמה האמורה. המשמעות היא שבמחיר של כ-22 – 23 שקלים למניה קיים היצע אדיר שמעוניין לפלס דרכו החוצה. הסיבה לקיומו של היצע זה אינו רלוונטי וכפי הנראה מבטא מידה לא מבוטלת של חוסר אמון במניה.
מנגד יש תמיד את הקונים. וכפי שאפשר לראות על הגרף המצורף, הללו מביעים אמון במניה במחיר של 16.5 שקלים למניה. ברמות הללו, ולעיתים גם ברמות גבוהות יותר, מוכנים הקונים לרכוש כל כמות. וכל זאת למה? משום שלדעתם מייצג מחיר זה הזדמנות נדירה לרכוש סחורה בזול. כל כך פשוט.
משקיע המאמין באמת ובתמים ובכושר הטיפוס ובכדאיותה של מניית בנק הפועלים, מן הראוי שלא ירכוש אותה בסמוך לרמות השיא, כלומר לא בין מחירים של 21 – 23 שקלים למניה. רכישה במחירים הללו כמוה כגמילות חסדים או יחידת חילוץ. רכישה בסמוך לרמות התחתית של הדשדוש אינה מומלצת כלל ועיקר. אומנם מדובר ברכישה במחיר נמוך יחסית אך אין דבר המבטיח שמשם תתפתח מגמת עלייה.
כבכל דשדוש, נקודת העיתוי היא תמיד זו שנראית, לפי ההיגיון והרגש כנקודה הנכונה פחות. שבירה של הרף העליון בסיוע מחזור מסחר גבוה תעיד שההיצע שעמד למכירה מאז תחילת 2006 הופץ ונמוג לחלוטין. אירוע כזה אמור להיות הטריגר לתחילתה של מגמת עלייה ארוכה. עד אז, שנה טובה לכולנו.
מאת: אייל גורביץ, אנליסט טכני.
