לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, לפיו התקבלה בקשתה של האגודה להצהיר כי רוכשים של נחלה במושב אינם רשאים לרכוש, לשכור, לתפוס חזקה ו/או לבצע כל פעולה בנחלה הידועה כמשק מס' 23 במושב, היות וקבלתם לחברות באגודה נפסלה בעבר עקב אי התאמתם מבחינות שונות למושב.

מוכרת המשק הינה חברה באגודה בעלת משק מס' 23. האגודה החזיקה במשבצת קרקעית במעמד של "ברת רשות" על פי חוזה תלת שנתי בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לישראל, והאגודה חוזה "משולש"). המשבצת הקרקעית נמסרה לאגודה כדי שזו תעמיד לחברים נחלות לעיבוד חקלאי במעמד של ברי רשות. סעיף 20ד' לחוזה המשולש אסר העברת זכויות חבר באגודה ללא הסכמה מראש ובכתב של המינהל והסכמת הסוכנות, זאת לאחר שהאגודה הודיעה לסוכנות את עמדתה. סעיף 21 לתקנון האגודה הסדיר את נושא העברת זכויותיו של חבר שנפטר או פרש או הוצא מן האגודה והפקיד בידי האגודה את ההחלטה אם לאשר או לדחות מועמד לחברות באגודה, המוצע לקבלת הזכויות בנחלה שהתפנתה או שהינה עומדת למכירה. על החלטת הוועד ניתן היה לערער בפני האסיפה הכללית של חברי האגודה.

על פי נהלי המושב, מועמד לקבלה נדרש לעבור בדיקות התאמה מקצועית במכון לפסיכולוגיה יישומית. הרוכשים בענייננו היו מעוניינים לרכוש זכויות במשק מס' 45 במושב.

מסקנות בדיקת המכון העלו אי התאמה של הרוכשים מבחינות שונות לחיי המושב (תקנון האגודה דרש שהמבקשים להתקבל לשורותיה יהיו ללא עבר פלילי, ללא הרשעה פלילית במהלך 10 השנים האחרונות וכן שינהלו אורח חיים דתי), ועל כן החליט הועד לדחות את מועמדותם. על החלטה זו לא הוגש ערעור לאסיפה הכללית, והעסקה לא יצאה לפועל.

הרוכשים לא זנחו את רצונם להתיישב במושב, ולמרות שידעו על דחיית מועמדותם התקשרו בחוזה רכישה לגבי משק אחר במושב , עם המוכרת, מי שהיתה חברה באגודה והחזיקה בזכויות משק 23 במושב.

בתשובה לפניית המינהל הודיעה האגודה על סירובה לקבל את בקשת הרוכשים. חרף זאת, בידיעת עמדת האגודה, וללא קבלה הסכמה ואישור הסוכנות והמינהל, מסרה המוכרת, את מפתחות המגורים במשק 23, והעבירה לידי הרוכשים את החזקה.

בעקבות ידיעות שנודעו לאגודה שלח ב"כ האגודה מכתב למוכרת. במכתב זה הדגישה האגודה כי הוועד דחה כבר בקשה קודמת של הרוכשים להתקבל כחברים באגודה, ולכן המליץ הועד שלא לנהל עימם מגעים. המוכרת לא ענתה למכתב, למרות שהודתה כי קיבלה אותו, ובחודש דצמבר 2001 חתמה על הסכם מכר כאמור עם הרוכשים.

ביום 12.05.02 כונסה אסיפה כללית של האגודה כאשר על סדר יומה הפסקת חברותה של המוכרת באגודה, וכך גם הוחלט, בהתאם לסעיף 7 בתקנון האגודה.

במסגרת ההליכים בתיק ניתן צו מניעה זמני נגד הרוכשים ובעקבותיו הוגשו בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הסעד שנתבקש ע"י האגודה בפני בית משפט השלום היה למתן סעד הצהרתי, כאמור, לפיו הרוכשים אינם רשאים לרכוש ו/או לשכור ו/או לקבל חזקה בכל נחלה או משק במושב או בנחלה הידועה כמשק 23 במושב.

בפסק דינו קבע בית משפט השלום, כי אין חולק שרכישת משק או נחלה באגודה כוללת בחובה את הצטרפות הרוכש לאגודה. הדבר נקבע בתקנון האגודה המהווה את המסמך החוקי והמחייב על פי מסמך זה החובה לקבל את הסכמת האגודה הוא תנאי מחייב בהסכם רכישה של נחלה באגודה.

על האמור בתקנון לא ניתן להתנות ובוודאי שאין הצדדים רשאים לקבוע כי הסכמת האגודה אינה נדרשת ביחסים שבינם לבין האגודה. הדבר אף נקבע בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 970 מיום 09.06.03 אשר קובעת, בין היתר, כי:

"1. ככלל תישמר מסגרת האגודות החקלאיות השיתופיות, ובכלל זה הוראות בדבר חברות של בעלי הנחלות באגודות על פי תקנוניהן...

4. העברת זכויות בנחלה של מי שהפסיק להיות חבר באגודה למי שאינו עומד להיות חבר באגודה תותלה בהסכמת האגודה לרוכש הפוטנציאלי..." (ההדגשה אינה במקור)

ההסכמה האמורה אינה בגדר של "הבעת עמדה", ולכן הפרשנות שנטענה על ידי הרוכשים שרכישת זכויות במשק ממי שאינו חבר באגודה אינה דורשת הסכמת האגודה, נדחתה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי הדרישה לקבל את הסכמת האגודה הינה תנאי הכרחי ובל יעבור גם אם מוכר המשק אינו חבר באגודה.

על קביעות אלו הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט המחוזי לא מצא בטענות הרוכשים כל עילה שהיא להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט השלום, ואשר על כן, הערעור נדחה.