לא ניתן לנכות משכר עובד זר סכומים מעל הקבוע בתקנות

עב 691/06 זילברמינץ בע"מ ומאגרי אנוש בע"מ נ' סטופארו נורצל סיזר, ניתן ביום 24.6.2007. תקציר מאת עו"ד עמוס הלפרין
עו"ד לילך דניאל |

עובדות ------ המשיב (להלן - העובד), עובד זר מרומניה, עבד כפועל בניין באתרי בניה שונים של המערערת מס' 1, חברת זילברמינץ בע"מ (להלן - המעבידה). המערערת מס' 2, חברת ש.כ. מאגרי אנוש בע"מ, הנה חברת כוח אדם, העוסקת בתיווך ובהבאת עובדים זרים לעבודות בישראל (להלן - חברת כוח האדם). חברת כוח האדם גייסה ברומניה את העובד ושימשה כמתווכת בינו לבין המעבידה, בהתאם להסכמי שירות שנערכו עמה. תנאי העסקתו של העובד ושכרו סוכמו עמו טרם הגיעו לישראל. החל מחודש נובמבר 2001 ועד ליום הגשת התביעה (16.3.2003), עבד העובד אצל המעבידה, באתר בניה במודיעין. חברת כוח האדם שילמה לעובד את שכרו וערכה את תלושי שכר בהתאם לכרטיסי הנוכחות אותם העבירה המעבידה. בתביעתו טען העובד, כי נוכו מידי חודש משכרו סכומים בשל הוצאות דיור והוצאות נלוות, מעל הסכום המרבי המותר לניכוי. העובד הוסיף וטען, כי המערערות לא הוכיחו את ההוצאות שהוציאו בפועל וצירפו בעניין זה קבלות כוללניות בלבד. בית הדין האזורי פסק שהזכות למגורים הולמים מכוח החוק נועדה לדאוג לשמירה על זכויות העובד הזר ולהגן עליו אף מפני עצמו. אם תינתן לעובד האפשרות לוותר על זכותו למגורים יקופחו זכויותיו. כן קבע בית הדין האזורי, כי המערערות היו רשאיות לנכות משכרו של העובד סכום כסף עבור החזר הוצאות שהוציאו בפועל או שהתחייבו לשלם עבור מגורים שהועמדו לרשותו של העובד. לפי הסכום המרבי עבור מגורים והוצאות נלוות כפי שהיה קבוע בעת הניכוי. הערעור שהגישו המעבידה וחברת כוח האדם נסב סביב שאלת סכום הניכוי אותו רשאיות היו לנכות משכרו של העובד. בית הדין הארצי לעבודה קבע ------------------------- בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים, התש"ס-2000 (להלן - התקנות), נקבע מהו שיעור הניכוי המרבי אותו ניתן לנכות משכרו של עובד עבור מגורים שמעניק לו המעביד. לפי התקנות, הסכום המרבי שניתן לנכות הוא בסכומים שונים בהתחשב באזורי המגורים ובמרכיב בעלותו של המעביד על המגורים. בנוסף נקבעה בתקנות תקרת ניכוי בשל "הוצאות נלוות" למגורים (מים, חשמל וארנונה). הניכוי משכרו של עובד זר עבור מגורים והוצאות נלוות ואחרות צריך לעמוד בשלושה מבחנים: האחד - הוכחת ההוצאה שהוציא המעסיק עבור השרות, אותה הוא מבקש לנכות. בעניין זה לא ניתן לנכות משכרו של עובד סכומי כסף "תאורטיים" שאינן כרוכים במתן השרות לעובד אלא רק סכומים שהוציא המעביד בפועל בקשר לכך. הוכחת ההוצאה יכולה להיעשות על ידי תחשיב מסודר, מבוסס וסביר; השני - זכות הניכוי משכרו של עובד זר יכולה להתייחס אך ורק לסכומים שהם בבחינת "החזר הוצאות" כקבוע בתקנות ובכפיפות לסכומים שנקבעו בתקנות למרכיבים אלה;. והשלישי - ניכוי החיוב לא יכול לחרוג מן המסגרת של 25% משכרו של העובד הקבועה בחוק הגנת השכר ובתקנה 5 לתקנות. חריגה מכל אחת מהבחינות הללו אינה מותרת. נדחתה טענת המעסיקות, כי הוכיחו שהעניקו לעובד מגורים ציוד ושירותים מעבר לנדרש על פי התקנות. טענה זו אינה רלבנטית שהרי גם אם העמידו המערערות לרשות העובד מגורים, ציוד ומוצרים, אין הן רשאיות לנכות משכרו את שוויים של אלה ככל שהם חורגים מן הסכומים הקבועים בתקנות. בית הדין האזורי קבע כי המערערות העמידו לרשות העובד ציוד שהיה עליהן להעמיד לרשותו, כדרישת החוק והתקנות. מעבר לכך בית הדין האזורי בדק, אחת לאחת, את ההוצאות שהוציאו המערערות עבור העובד מדי חודש ומצא שהניכויים משכרו חרגו מעבר לסכומים המותרים על פי התקנות, כפי שפורט בפסק הדין. מדובר בקביעות עובדתיות שאין לערכאת הערעור כל עילה או יסוד להתערב בהן. על בסיס ממצאים אלה צדק בית הדין בחייבו את המערערות להחזיר לעובד את סכומי הניכויים שחרגו מן המותר על פי התקנות כפי שנקבע. לפיכך הערעור נדחה. (*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיסכון
צילום: רוי שיינמן

פיקדונות - איפה תקבלו את הריבית הטובה ביותר? בדיקה

מאפס ריבית בעו"ש ועד ריבית קבועה של 4.5% בשנה - מי הבנקים ההוגנים ומי הבנקים הלא הוגנים? 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בנקים פקדונות

הריבית שאתם מקבלים על יתרה בחשבון הבנק שלכם היא מגוחכת. כדי לקבל סכום קצת פחות מגוחך, כדאי לכם להפקיד בפיקדון. אם אתם לא יודעים לכמה זמן להפקיד, כי כמעט אף אחד לא יודע מה התזרים שלו לחודש-חודשיים הקרובים, אז אתם תפקידו בפיקודנות יומיים, שבועיים או לחודש או שתוותרו על זה כי הם מספקים ריבית מאוד צנועה ברוב הבנקים. ואז מתקבלת תמונה מעיקה - למרות שכמכלול יש לנו - הציבור על פני זמן כ-230 מיליארד שקל בחשבון העו"ש, אנחנו מקבלים רק על 9% מהסכום הזה ריבית והיא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. בעולם תקין היינו אמורים לקבל על הסכום הזה 3%-4%, כי הבנקים יודעים לייצר מזה הרבה כסף - כ-10%, אבל אין תחרות אמיתית על הכסף שלנו כי אין תחרות בין הבנקים.

וככה הבנקים מייצרים מהעו"ש רווחים של 20-23 מיליארד שקל (נטו כ-14-15 מיליארד שקל), בעוד שהם משלמים על זה מאות מיליונים בודדים. הבנקים מרוויחים בקצב של 36 מיליארד שקל בשנה, חלק גדול מהם בזכות הכסף בעו"ש. אגב, אם אתם במינוס זה כבר סיפור אחר - אתם משלמים ריבית של 10.6% בממוצע על מינוס.

הכסף שלכם יכול לייצר תשואה קבועה או תשואה משתנה (ריבית קבועה או משתנה).  מכיוון שהריבית צפויה לרדת, הריבית המשתנה שתלויה בריבית במשק צפויה לרדת, ומכאן שכעת היא תהיה גבוהה יותר בידיעה שהיא תרד בהמשך. הקבועה מספקת ביטחון - מה שאתם מקבלים זה מה שיהיה לכל תקופת הפיקדון. ורק כדי להמחיש את ההבדל - אם אתם מקבלים הצעות לפיקדון שנתי בריבית קבועה של 4% או ריבית משתנה של 4.25%, אבל, לדעתכם, הריבית תרד בקרוב ל-1 השנה וכבר בקרוב, ברור שהריבית הקבועה מתאימה לכם יותר. אם אתם חושבים הפוך - שלא תהיה ירידת ריבית או שתהיה רק בעוד קרוב לשנה - אז הפיקדון בריבית משתנה כדאי לכם.  

על פי מידע מעודכן של בנק ישראל, הריבית הקבועה הממוצעת לשנה היא 4.13% והריבית המשתנה  היא 3.45%. קצת מוזר כי המשתנה אמורה להיות גבוהה יותר, אבל זה גם נובע מהצעות ואינטרסים של הבנקים. אם הם לא רוצים שתיקחו בריבית משתנה הם יספקו לכם הצעות בריבת נמוכה ומעט יקחו. בפועל, רוב הפיקדונות נלקחים במסלול של ריבית קבועה. הריבית הממוצעת  - 4.13%, נמוכה ממה שיכולתם לקבל במק"מ - כ-4.25%-4.3%. מאז הריבית במק"מ מעט ירדה. 


הנה תמונה מלאה על ריביות ממוצעת ל-6-12 חודשים:




תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטהתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטה

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.