ימים לא פשוטים עוברים על המשקיעים ברחוב אחד העם. מצד אחד, עדיין ישנה תחושה של אופטימיות, אחרי שנפרצו כבר המחסומים הפסיכולוגיים של ה-900, ה-1000 ואפילו את ה-1100 נקודות, בניגוד לתחזיותיהם של נביאי הזעם ובעלי החושים השישיים למיניהם שמתריעים מזה מספר חודשים מפני התפוצצות הבועה ההולכת וקרבה. מצד שני, תמיד קיים החשש שהם צודקים, ובקרוב יאמרו לכולנו: "אמרנו לכם". צריך להפריד בין נתונים כלכליים לפסיכולוגים כשמנסים לבחון האם קיימת בועה או שלא, יש להפריד בין הסימנים הפסיכולוגיים לאלו הכלכליים. אין בכוונתי להגיד אילו סימנים קודמים לאילו, כיוון שבאמת בחלק מהמקרים הפסיכולוגיה מקדימה את הנתונים הכלכליים, אך אלו האחרונים הם אלו הניתנים למדידה ולכן לאלו אתייחס בראש ובראשנה. כשבוחנים סימנים כלכליים המעידים על ניפוח יתר ותקופת גאות מוגזמת מחפשים הנפקות זבל (בלי סוף), מחפשים גידול משמעותי במחזורי המניות הקטנות, מחפשים שינוי בכיוון סביבת הריבית ומכפילי רווח בלתי סבירים במחירי המניות (סין!!!). במישור זה, הנתונים בארץ מעודדים. אמנם בחצי השנה האחרונה נרשמה עליה במרבית מניות ת"א 100 (למעט 8 מניות), אולם העליה מוסברת דווקא בסביבת הריבית הנמוכה, כאשר נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, הוריד את הריבית ב-2% תוך אותה חצי שנה, שבמהלכה הקונצנזוס הכללי היה שתהיינה הורדות ריבית נוספות במטרה להחליש את השקל אל מול הדולר. אציין, כי נראה שעידן הורודת הריבית כבר מאחורינו וכיוון שמה שחשוב למשקיעים זה בעיקר כיוון הריבית ולא גובה, אך עדיין הריבית בארץ היא נמוכה ביחס לשווקים בעולם. בהקשר זה, יש לציין כי עלית מחירים בבורסה כתוצאה מהפחתת ריבית, היא דבר נורמאלי שכן, שחיקת הריבית מובילה לעליה בכדאיות ההשקעה בנכסים עולה. לכאן נכנסת גם הטענה שאני מכנה ה"טענה הפסיכולוגית", לפיה אחד הסימנים להתקרבות הבועה אל פתחנו הוא מידת הקירבה של זירת המסחר למשקי הבית ולשיחות הסלון שלהם. לגבי טענה זו, בעיני זה אך טבעי כי ברגע שהריבית על החסכונות בפק"מ שואפת לאפס, גם הציבור הרחב יחפש להשקיע באפיק אחר, סולידי פחות אך גם בעל סיכויי תשואה גבוהים יותר וגם ישוחחו ויתייעצו על כך. אי הרלוונטיות שבסימן זה בעיני מתגברת נוכח העובדה שהיום הציבור מודע הרבה יותר לאופציות העומדות בפניו. זאת, כתוצאה משיווק אגרסיבי יומיומי בכל אמצעי התקשורת בידי בתי ההשקעות אודות התשואות הגבוהות שניתן להשיג באפיקי החיסכון השונים ועוד. נתון שראוי לייחס לו חשיבות של ממש, הוא היקף המסחר במניות השורה השלישית. כפי שציינתי, אחד הסממנים לבועה בבורסה הוא מעבר של משקיעים ממניות השורה הראשונה לשלישית. בעניין זה, בעוד שהיקף המסחר במניות היתר בשנים 93' ו-94' לקראת המפולת בשווקים עמדה על44%-41% מסך המסחר במניות, בשנה האחרונה עמד שיעור זה על כ-11% בלבד, כאשר את רוב המסחר מרכזות כיום עדיין המניות הגדולות של מדד תל אביב 100 והדבר משדר יציבות. אליעזר כרמל: כבר היינו בסרט הזה לפני שנה גם בלי להזכיר את כל הפרמטרים הכלכליים החיוביים במשק (שיעור הצמיחה שחצתה את ה-6% ברבעון הראשון השנה, הקיטון בגירעון הממשלתי ובאבטלה ועוד), מותר שתהיינה גם ירידות בשווקים, מבלי שנקרא להן "מפולת". נכון, אולי התרגלנו לטוב מדי, אבל בין תיקונים זמניים למפולת יש מרחק רב. לירידות שנרשמו אתמול בשווקים היה הסבר כלכלי די פשוט: הוצאת כספים בידי משקיעים מקומיים וזרים כתוצאה משיפור בשוק האג"ח, וקיטון בציפיות להמשך הורדות הריבית בישראל. בשיחה שערכתי אתמול בעיצומן של הירידות בבורסה עם היועץ הפיננסי הבכיר, אליעזר כרמל, הוא הדגיש כי "כבר היינו בסרט הזה" רק לפני שנה, באפריל-יוני. אז, משקיעים זרים הוציאו סכומי כסף גדולים מהשווקים המתפתחים לארה"ב ואירופה. אך החל מיוני, נרגעו הרוחות והמגמה התחדשה. לטענתו של כרמל, "היום הדפוס הוא דומה, אך מצד שני יש פה שפע של נזילות, במיוחד היום כשהממשלה לא מנפיקה פה אג"ח בצורה סדירה. הנזילות צפויה לגדול משמעותית בסוף החודש, כאשר כ-23 מיליארד שקל שייפדו מהאג"ח הממשלתיות יחפשו כתובת" . לאור זאת, גם בעין הסערה, כרמל הציע למשקיעים שלא לברוח מהבורסה, אלא לשבת על הגדר ולהמתין. בינתיים זה השתלם למי שחיכה. מאת: עפרה ברון