ראש הממשלה, אהוד אולמרט, נאלץ להתייצב הערב, לראשונה מאז פרסום ממצאי דוח הביניים של ועדת וינוגרד, בפני מליאת הכנסת. נאומו של ראש הממשלה מגיע בעקבות דרישתו של ח"כ גדעון סער (ליכוד), שאסף 46 חתימות של ח"כים על מסמך הדורש מאולמרט להסביר לחברי הכנסת ולציבור מדוע אינו מתפטר בעקבות הדוח החמור. "הרשו לי להתחיל דווקא מהסוף: אין מלחמות קלות, כפי שאין ניצחונות ללא מחיר", פתח ראש הממשלה את דבריו. "כל החלטה על מלחמה, תהא גם הברורה והמובהקת מכל – לעולם אינה קלה. לא חדווה ולא להט קרב מילאו אותי כאשר יצאנו למלחמת לבנון השנייה. אבל האמנתי אז, כמו שאני מאמין כעת, שהייתה זו ההחלטה הנדרשת וההכרחית בנסיבות שנוצרו. "נכון, מלחמת לבנון השנייה, כמו כל מלחמה שנלחמנו עד היום, גבתה מחיר יקר", המשיך אולמרט בנאומו. "זהו חלק מהמחיר הכבד שמשלמת מדינת ישראל, מזה שישה עשורים, על רצונה לחיות בשלום, בביטחון ובעצמאות. את המחיר, בחיי חיילים ואזרחים, לא ניתן לכמת או למדוד משום שאין מחיר לכאב של אם שכולה, ואין מדד ליגונו של אב שאיבד את בנו, ואין שיעור ליתמות. "אך מול כל אלו המנסים לזרוע תסכול בנוסף לשכול אני מבקש לומר בכל התוקף: מחיר הדמים לא היה לשווא. חובתי לומר זאת שוב ושוב למשפחות. לפני כשבועיים סיירתי בגבול הצפון. הייתי, בין היתר, בשלומי ובערב אל-עראמשה – בכל מקום הראו לי את העמדות שבהם ישבו פעם מחבלי החיזבאללה. תושבים שנהגו לפתוח מדי בוקר את חלון ביתם רק כדי למצוא מולם, שעה שעה ודקה דקה, במרחק עשרות או מאות מטרים מהם, איש חיזבאללה שמכוון את קנה רובהו כלפיהם. זה לא קיים יותר". לאחר מכן, סיפר ראש הממשלה על מטרות המערכה, כפי שהוא ראה אותם בעת היציאה למלחמה. "יעדיה של הלחימה, כפי שהוגדרו מראש, היו מימוש החלטת האו"ם 1559; הוצאת החיזבאללה מאזור הגבול; התפרשות צבא לבנון בדרום; הפסקת אש מוחלטת והחזרת החיילים החטופים", אמר. "היו שמתחו ביקורת והגדירו את הדרישה האחרונה כשאפתנית ולא מציאותית", הוסיף ראש הממשלה. "אמנם נכון, ידענו שהסיכוי להחזיר את החיילים החטופים, אודי גולדווסר ואלדד רגב, במבצע צבאי – היה נמוך מאד. זה לא מנע מאיתנו ליזום ולבצע, תוך כדי הלחימה, צעדים נועזים שזו הייתה מטרתם". בשלב זה, התפנה ראש הממשלה להגיב על ממצאי דוח הביניים של ועדת וינוגרד. "מאז פרסום הדוח ממלאת את החלל הציבורי שלנו קקופוניה בלתי נגמרת", אמר. "מבין כל אלו נשמעו מספר קולות, דווקא לא מן הזן הצווחני והמתלהם, אשר ניתחו את הדברים כהווייתם ומתוך ראייה בינלאומית והיסטורית רחבה. כך, למשל, שמעתי את דבריו של פרופ' מרטין ון-קרפלד מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, אשר בחן לעומק את תוצאות מלחמת לבנון השנייה. "לדבריו, תשעת החודשים מאז המלחמה הם תקופת השקט הארוכה ביותר שהייתה לישראל בגבול הצפון מאז 1968. הוא קובע שהמטרה, לשנות באופן בסיסי את המצב בצפון – הושגה. במשך השנים 2000-2006 הייתה מתרחשת תקרית בכל שלושה או ארבעה חודשים בממוצע, ומאז יישום החלטה 1701 נשמר השקט". אולמרט המשיך בנאומו, ופנה שוב לחברי הכנסת. "אז מה קורה לנו? אני רואה את מראות התסכול, שומע את קולות הייאוש, חש בתחושת החמיצות ומאד מוטרד מכולם", טען. "מהיכן ההתעקשות האובססיבית הזאת להציג תמונת נגטיב בגווני שחור בלבד? הרי ועדת וינוגרד קבעה שבהתנהלות של כל מקבלי ההחלטות במלחמה, היו גם גילויים רבים ומרשימים של מסירות, השקעה, יכולת אבחון, מאמץ, יכולת הכרעה וקבלת אחריות. "מי שבאמת אכפת לו מיישום דוח וינוגרד, שיקרא את כולו, בשלמותו. את הטוב ואת הרע", הוסיף אולמרט בתוכחה. "שלא יחפש בו מה שאין בו ושלא יהפוך אותו לגיליוטינה פוליטית. אין למצות אותו במרוץ פוליטי של מי שאצה להם הדרך לתפוס שלטון, גם במחיר של הרס עצמי, חסר בסיס, היגיון וגבולות. כל זאת סביב מלחמה שלא הייתה צודקת ממנה. "נכון, היו טעויות והיו כשלים, חלקם התהוו במהלך המלחמה, חלקם מובנים בשיטה, חלקם נגררו לאורך שנים", הודה ראש הממשלה. "הדוח מצביע על כולם באופן נוקב ובהיר. ביקשתם שאתייצב כאן הערב כדי לדבר על המסקנות. "ככל שאני מכבד את הצורך של חלק מהחברים כאן לדבר, להתווכח ובעיקר לנגח, הממשלה בראשותי עסוקה במעשים. חברי ועדת וינוגרד הסבירו כי הגישו דוח חלקי, עוד לפני השלמת עבודתם, דווקא משום שראו דחיפות בתיקון ליקויים. כל מי שעיניו בראשו הבין שהוועדה אומרת "כן" לתיקון הליקויים ו"לא" לעריפת ראשים". את נאומו ביקש אולמרט לסיים בנימה אישית. "לא באתי להתנצח, לא איתכם – חברי הכנסת, ולא עם שום גורם אחר", אמר. "אני רוצה לומר משהו לעם בישראל, לתושבי הצפון, למשפחות השכולות שאיבדו את בניהן בעורף ובחזית, לחיילים הפצועים ולמשפחות החיילים החטופים: אני גאה על החלטת ממשלת ישראל מה-12 ביולי להגיב באופן חד ובעוצמה, נוכח חטיפת אודי ואלדד, הריגת שמונה מחיילינו, וביצוע ירי לעבר יישובי הצפון. לא תמיד הגבנו כך. במספר אירועים בעבר הבלגנו. התאפקנו. ב-12 ביולי החלטנו – לא עוד. זו הייתה החלטה צודקת, בלתי נמנעת ונכונה. "עמיתיי חברי הכנסת", פנה אולמרט שוב ליושבים במליאה, "אני זוכר היטב את הגיבוי שנתן הרוב המכריע בבית הזה להחלטת הממשלה מה-12 ביולי. גם אתם צדקתם. אז, כשקמתם אחד אחרי זולתו והצדעתם לצעדי הממשלה, לחובתה להגיב, גם נוכח הידיעה שתגובה זו תוליד פגיעה בעורף הישראלי – אז, הייתה האופוזיציה במיטבה. "הערכתי וכיבדתי את תגובתו הנחושה של ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, שהוזמן אליי בליל ה-12 ביולי", סיפר ראש הממשלה. "ראש האופוזיציה קיבל ממני, כמתחייב, עדכון מפורט, מלא, מקיף על הדיון בממשלה, על החלטותיה, על התגובה הישראלית הצפויה באותו לילה, ועל היעדים הספציפיים שלה. מר נתניהו אמר לי כי נתונה תמיכתו המלאה, הבלתי מסוייגת להחלטות אלה. גם הוא היה נוהג כך – אמר לי. "מכובדיי חברי הכנסת", סיים אולמרט את נאומו. "אמרתי ביום הלחימה הראשון, בסיום הלחימה ומאז: האחריות העליונה - היא של הממשלה ובראש ובראשונה שלי, כמי שעומד בראשה. לא שיניתי מעמדתי, לא ברחתי מאחריות, לא התחמקתי מכל המשתמע ממנה. "אני מודע למלוא היקף האחריות, לכישלונות, לליקויים, למחדלים וגם להישגים הגדולים", הוסיף. "על בסיס כל התובנות האלה – תמשיך הממשלה בראשותי, להנהיג את עם ישראל לביטחון, לרווחה, לשגשוג, לפיוס לאומי ובעזרת השם – גם לשלום". לאתר NRG מעריב