שוק סולידי: הטווח בינוני-קצר באפיק השקלי - מועדף
האירוע המשמעותי ביותר בשבוע החולף היה העברת תקציב 2007 בממשלה, הכולל העלאת הגירעון ל-2.9% ללא חריגות מהותיות. כהערת אגב, נציין כי מכיוון ששיעור הצמיחה בהתאם לתחזיות האוצר צפוי לעמוד על 3.8% ירד שיעור הגירעון מהתוצר.
השאלה החשובה בחודשים הקרובים תהיה הפשרות הנוספות שידרשו כדי להעביר את התקציב בכנסת: מחד חלק ניכר מהמפלגות לא מעוניינות ללכת לבחירות, ומנגד קשה לנו לראות את התקציב עובר כפי שאושר בממשלה, וקיימת סבירות גבוהה להגדלת הגרעון.
שאלת התקציב תקרין על שוק האג"ח בטווח הקרוב, ולמרות זאת מסתמן כי המצב אינו נורא כל כך. להערכתנו השאלה החשובה יותר צריכה להיות הרכב התקציב. אם ננטרל את ההכנסות הצפויות מהפרטה נקבל כי עודף גיוס האג"ח למימון הגרעון יעמוד בשנת 2007 על כ-6 מיליארד שקל, סכום שלא צפוי להשפיע על התשואות בשוק.
בהסתכלות מוניטארית, מדד המחירים לצרכן לאוגוסט, שפורסם ביום שישי, נותר ללא שינוי ומתחילת השנה הוא עומד על 1.7%. הסעיף בעל התרומה הגבוהה ביותר למדד היה הדלקים והשמנים עם עליה של 2.4% ותרומה למדד של 0.1%. אולם, בעקבות ירידת מחירי הדלקים, סעיף זה צפוי לרשום ירידה של כ-8% (ולתרום לירידה של 0.3% במדד). בתוספת ירידה עונתית במחירי ההלבשה אנו צפויים למדד שלילי בחודש ספטמבר של כ-0.3%.
בעולם נרשמו מספר אירועים משמעותיים ובראשם ירידת מחירי הנפט. בנוסף, הנתונים הכלכליים האחרונים מארה"ב מצביעים על סימני האטה בצמיחה ובאינפלציה וכתוצאה מכך פחתו הציפיות להעלאת ריבית בארה"ב ומסתמן כי באמצע 2007 נראה הורדת ריבית. שער החליפין שמר על יציבות בשבוע האחרון עם התחזקות של השקל מול הדולר.
גורמים אלו מחזקים את ההערכה כי נגיד בנק ישראל יותיר את הריבית בלא שינוי על רמתה הנוכחית של 5.5%. לטווח הארוך אין ספק כי העברת התקציב בכנסת "ומחירו" ישפיעו על החלטותיו העתידיות של נגיד בנק ישראל.
קרן המטבע פרסמה את תחזיותיה הכלכליות בעולם. מפרסומים אלו עולה כי הכלכלה העולמית תצמח ב-4.9% בשנת 2007 לעומת 4.7% בתחזיותיה הקודמות. לטענתם, כלכלת ארה"ב תצמח רק ב- 2.9% לעומת 3.4% בשנת 2006, ויפצו על כך הכלכלות בשווקים המתעוררים.
בשבוע האחרון נרשמו עליות שערים מתונות באפיקים הסולידיים הממשלתיים (שחרים וגלילים). השחר לפדיון בעוד 10 שנים נסחר ברמות של כ-6.5% וצמוד המדד לטווח דומה נסחרת ברמות של כ-4%.
אג"ח ממשלת ארה"ב לטווח של 10 שנים נסחר בתשואה של כ-4.8% המגלם פער של כ-1.7% מול האג"ח השקלי המקביל. אנו סבורים כי בשלב הנוכחי איננו צפויים לראות רווחי הון באפיק השקלי.
לכאורה, לאור נתונים אלו קיימת עדיפות להחזקת אגרות חוב בטווח הארוך, אולם חשש מקשיים בהעברת התקציב גורמים לנו לנקוט במשנה זהירות ולהעדיף את הטווח הבינוני-קצר באפיק השקלי. באפיק הצמוד אנו מעדיפים להתרכז באג"ח קונצרני בדירוג גבוה המקנה פער תשואה של כ-0.6%-0.8% ביחס לצמוד הממשלתי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.