הסיבוך הבלתי נסבל של הפשטות

ככל שחולפים הימים מתחזק הרושם שחוקי המס המתוחכמים דהיום הינם (אולי) נאים בלבושם, אך בעייתיים ביישומם (וזאת בלשון המעטה). ברשימה זו נעסוק באוכלוסיה של יחידים תושבי ישראל, שאינם חייבים (לכאורה) בהגשת דוחות שנתיים על הכנסותיהם, אך איתרע מזלם ובבעלותם ניירות ערך סחירים, המוחזקים על ידי מוסדות כספיים, או על ידי מנהלי תיקים, שאינם תושבי ישראל. באופן עקרוני, נישומים שכאלה (שאינם חייבים בהגשת דוחות שנתיים על הכנסותיהם) אינם נמצאים בראש מעייניה של רשות המסים בישראל, ועל כן נעשו בעבורם הסדרי מיסוי "פשוטים", שהפשטות מהם והלאה. לכאורה, ניתנה לאותם נישומים הקלה של ממש, בכך שנקבע כי ישלמו "מקדמה שנתית", עד ליום 30 באפריל בשנת המס שלאחריה, בשל הכנסות החוץ שהיו להם בשנת המס החולפת, ובכך יצאו ידי חובתם (בדרך כלל). הקלה זו עוגנה בתקנות מס הכנסה (מקדמות בשל הכנסת חוץ), התשס"ד-2004 ובתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין - וחשבון), התשמ"ה-1988. עם זאת, התוצאה המשפטית של הכללים "הפשוטים" הללו עלולה להיות קשה, וקיים חשש של ממש כי אותם נישומים, כולם או מרביתם, יהפכו שלא בטובתם לעברייני מס. במה דברים אמורים? נפתח בכך שהפטור מהגשת דוחות יחול על נישומים שהיו להם "הכנסות חוץ", אך ורק אם שולמה "מקדמת מס", או שנקבע להכנסות אלה פטור ממס. לנישום המצוי, לרוע המזל, אין יכולת אפקטיבית לשלם את "מקדמת המס" כהלכתה, שכן איננו מצויד בידע ובכלים, הנדרשים לביצוע המשימה שהוטלה עליו. נתכבד להזכיר, כי חלים כיום כמה שיעורי מס על רווחי הון ריאליים מניירות ערך סחירים, שיש לחשב את עלותם של הניירות שנמכרו בשיטת רנ"רי (ראשון נכנס ראשון יוצא), שיש להבין עד תום את הכללים בדבר קיזוז הפסדים מרווחים, ובנוסף יש לבצע את החישובים לפי שערי ההמרה הרלוונטיים למועדי הפעולות! גם מומחי המס עצמם יתקשו, מן הסתם, לחשב כהלכה את "מקדמת המס", כל שכן נישומים שאינם כאלו. ואם אין בכך סגי, נבהיר כי נישום שכשל בתשלום "מקדמת המס" (או בחישובה), הפך כבמטה קסמים למי שאיננו פטור מהגשת דוח על הכנסותיו, וככזה היה אמור לשלם בדיעבד מקדמה על חשבון המס ביום 31 ביולי או ביום 31 בינואר של שנת המס החולפת, הכל לפי הוראות סעיף 91 (ד')(2ג') לפקודת מס הכנסה. יתרה מזו, אם יימצאו כמה יחידי סגולה, שבדרך נס עלה בידם לקלוע אל המטרה ולשלם את "מקדמת המס" בסכומה המדויק ובמועדה. גם הללו לעבריינים ייחשבו. הרקע למסקנה עגומה זו נעוץ בהוראות סעיף 91(ד') לפקודה, שמהן עולה כי חלה חובת דווח לפקיד השומה, בתוך 30 ימים מיום מכירת "הנכס", כאשר הדווח יתבצע בטופס שקבע המנהל, שיפרט "את חישוב רווח ההון או הפסד ההון ואת חישוב המס החל במכירה זו". משימה זו, לכאורה, הוטלה באופן גורף על כל נישום שאינו חייב בהגשת דוח לפי סעיף 131, שמוכר "נכס" שהינו נייר ערך הרשום למסחר (כאשר לא נוכה מס במקור לפי סעיף 164 לפקודה במועד המכירה), וזאת ללא כל קשר לעובדה שנישומים שאינם חייבים בהגשת דוחות שנתיים על הכנסותיהם הופטרו מעיקרם מתשלום מקדמות על חשבון רווחי ההון, מניירות ערך סחירים, במהלך שנת המס. על פני הדברים מדובר אם כן במעגל קסמים וירטואלי, שכל שומר נפשו ירחק ממנו, ואם תשאלונו כיצד ניתן להיחלץ ממעגל הקסמים נשיבכם כי גם בפינו אין תשובה.