לאומי: הרעש הפוליטי יעיב לטווח הקצר בלבד
"ביום רביעי התעוררו המשקיעים למציאות חדשה ולתוצאות בחירות שלא דמו לתוצאות הסקרים שהתפרסמו במהלך השבועות האחרונים, ושהובילו לחששות חדשים בשוק ההון המקומי מפריצת התקציב וחריגה מיעד הגירעון שהציבה לעצמה הממשלה". כך מתחיל, כצפוי, סיקור שוק ההון בנייר העמדה השבועי של בנק לאומי, המתייחס לבורסה של תל אביב.
לדברי כלכלני הבנק, יש חשיבות לתקופה זו של סימני שאלה לגבי הרכב הקואליציה ויציבותה, כמו גם לזהות מחזיקי התיקים הכלכליים. כל אלו ואחרים מעלים שוב את מפלס אי הודאות בשוק המקומי, אשר לדעת כלכלני לאומי, עשוי להתפוגג לאיטו במידה וראש הממשלה הנכנס ימהר להרכיב את הקואליציה ובכך יפזר, לפחות באופן חלקי, את הערפל.
כלכלני הבנק מזהים חמישה גורמים שהשפיעו באופן משמעותי על השוק:
1. תוצאות הבחירות לכנסת ה- 17 הפתיעו את הסוקרים ואת הפעילים בשוק ולא תאמו את תוצאות הסקרים בשבועות האחרונים. לכן הגיבה הבורסה ביום שאחרי בירידות של כ-2%.
2. המשך העלייה בריבית המוניטרית. בנק ישראל הודיע על העלאת הריבית לחודש אפריל בשיעור של רבע אחוז ל- 5%, זאת בעיקר על רקע העלאת הריבית בארה"ב השבוע בשיעור זהה ל- 4.75%. לדברי כלכלני הבנק, להעלאות הריבית האחרונות לא הייתה השפעה מהותית על שוק ההון מאחר ואנו עדיין נמצאים ברמות ריבית נמוכות.
3. הבנקים לא מאכזבים. השבוע הציגו הבנקים את הדוחות הכספיים בהם הציגו עלייה נאה ברווחים, המשך הירידה בחובות המסופקים ועלייה בתשואה על ההון העצמי.
4. הדולר שוב מעל לרמת 4.7 השקלים ? אז זהו שלא...
על אף ההפתעה בתוצאות הבחירות והמשך ההתחזקות הדולר מול המטבע האירופאי לא הצליח הדולר לשרוד מעל לרמת 4.7 השקלים, למעט ביום שלאחר פרסום תוצאות הבחירות.
5. עסקים כרגיל. נתוני הלמ"ס ממשיכים להצביע על התפתחות חיובית והמשך הצמיחה הכלכלית באזורינו למרות העלאות הריבית האחרונות.
כלכלני הבנק מסכמים באומרם כי בטווח הקצר ימשך הרעש במערכת אשר עשוי להוביל לירידות שערים, זאת לנוכח השינוי במפה הפוליטית ועד להרכבת הממשלה החדשה. הירידות עשויות להתמתן מעט במידה והמגמה החיובית בנאסד"ק תימשך. על רקע המשך הצמיחה הכלכלית והשיפור במצב החברות הרי שבטווח הארוך אנו צפוייה חזרה לתוואי של עליות, כאשר ההעלאות הריבית בארה"ב שצפויות לגרור עליות ריבית נוספות גם אצלנו, צפויות להעיב מעט על המגמה החיובית.
השוק הסולידי
לדברי הבנק, שבוע המסחר בשוק הסולידי התנהל בעיקר בצל תוצאות הבחירות בארץ ובהשפעת מגמות המסחר בארה"ב.
גיוס ההון הסחיר לרביע השני של השנה צפוי להיות דל ביותר. השבוע הודיע האוצר לראשונה כי הממשלה לא תגייס כספים בשוק המקומי בחודשים אפריל-מאי וכי הגיוס בחודש יוני יסתכם ב- 1.5 מיליארד ₪ בלבד.
אגרות החוב השקליות הארוכות (שחר 2683) והצמודות הארוכות נסחרות כעת בתשואות של כ- 6.64% ו- 3.93% בהתאמה לעומת תשואות של כ- 6.53% ו- 3.89%, בהן נסחרו בסוף שבוע שעבר. הנפקת אגרות החוב ממשלתיות השבוע זכתה לביקושים נמוכים הן ביחס להנפקה בשבוע שעבר והן ביחס לממוצע ההנפקות בשנה האחרונה.
מבט לעתיד :
אי בהירות פוליטית עד להרכבת הממשלה, תשואות אגרות החוב בחו"ל וההנפקה הדלה ברבעון השני צפויים להשפיע על השוק הסולידי.
האפיק שקלי - השקעה במק"מ, המגלם עליית ריבית, מעניינת.
האפיק צמוד - ההערכות בשוק הן כי האינפלציה בחודשים הקרובים תשקף עליית מדרגה מסויימת, זאת לנוכח המשך עלית מחירי הסחורות ורמת שערי החליפין. לנוכח המגן שמספק האפיק הצמוד במקרה של התפרצות אינפלציונית והמענה שהוא נותן לגופים פיננסיים המחפשים אחר השקעות מעין אלו, מסתמן אפיק זה (בעיקר לטווח הבינוני) כאטרקטיבי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.