בוטלה הוראה מפלה בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות

אחמד מונטילו נ. ישרוטל בע"מ (מלון רויאל ביץ' אילת) ואח', ניתן ביום 29.6.2005.

עובדות

ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות (להלן - ההסכם או ההסכם הקיבוצי), אשר נחתם ביום 21.3.2004, מעניק הטבות לעובדי בתי מלון באילת ובים המלח. באחד הנספחים להסכם (להלן - נספח אילת החדש) קבועות שתי תוספות, תוספת אילת א' בסך 230 ₪ לחודש ותוספת אילת ב' בסך של % 1.75 משכר היסוד. הזכאים לתוספות אלו הנם עובדים במלונות אילת, שכתובתם על פי הרשום בתעודת הזהות היא אילת, במועד החתימה על ההסכם.

אחמד, עובד זר מגאנה, עבד בישרוטל בע"מ (מלון רויאל ביץ' אילת) (להלן – בית המלון) דרך חברת כוח אדם, מיום 10.7.2002 ועד 31.3.2004, וממועד זה ועד יום 16.9.2004 הועסק אחמד ישירות על ידי בית המלון. אחמד עתר לסעד הצהרתי בנוגע לחוקיות נספח אילת החדש. לטענתו, התנאי של רישום כתובת מגורים באילת בתעודת הזהות משמעו, כי עובדים זרים לא יוכלו להנות אף פעם מנספח אילת החדש, ויש בכך אפלייה פסולה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988(להלן - חוק שוויון הזדמנויות), המבחינה בין עובדים ישראלים לעובדים זרים.

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק

מהות התביעה הנה האם ההוראה בהסכם, לפיה תנאי לזכאות לתוספות אילת א' ו-ב', הינו כי כתובתו של העובד על פי הרשום בתעודת הזהות תהיה אילת, בטלה, מחמת היותה מפלה עובדים זרים ומנוגדת לתקנת הציבור. חוק שוויון הזדמנויות אינו מגדיר "הפליה" מהי. תפיסת השוויון משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפלייה משמעותה יחס שונה אל שווים ויחס שווה אל שונים.

העסקתו של אחמד על ידי חברת כוח אדם, מטרתה היתה לנשלו מזכויותיו על פי ההסכם הקיבוצי. העסקת עובדים זרים בדרך זו פסולה ועל כן יש לראות את בית המלון כמעבידה של אחמד ולא את חברת כוח האדם.

תכלית נספח אילת החדש היא להיטיב עם כל מי שמתמיד בעבודתו, ללא הבחנה באם מדובר בעובד ישראלי או זר, והוספת התנאי של רישום בתעודת הזהות חסרה הצדקה עניינית, ניהולית או עסקית וכל שיש בה היא מניעת זכויות מעובדים זרים, המהווה אפליה פסולה.

ההטבה ניתנה כתמריץ לעובדים המועסקים בתחומי ניקיון, מטבח ומשק בית. עבודות אשר קשה להתמיד בהן, במיוחד כשמדובר בעיר אילת, אשר מיקומה הגאוגרפי המרוחק מחייב, כי מי שיעבוד בה גם יתגורר בה. ההטבות ניתנות רק למי שהתמיד בשהותו באילת במשך כשנה וחצי. הדבר נכון גם לגבי עובדים ישראלים וגם לגבי עובדים זרים. הוספת תנאי רישום בתעודת הזהות, מאיינת את זכותם של העובדים הזרים לקבלת תוספת אילת א' ו-ב', שכן העובדים הזרים, נטולי תעודת זהות, לא יכולים לעשות כן - ועל כן תנאי זה מהווה תנאי מפלה בין עובדים זרים לעובדים ישראלים.

משלא נמצא כל בסיס לאבחנה מותרת בין עובדים ישראלים לעובדים זרים המועסקים בבתי המלון באילת, הופכת הדרישה לרישום בתעודת זהות, אפלייה פסולה מחמת לאומיות או ארץ מוצא. הדרישה כי רק מי שכתובתו בתעודת הזהות היא אילת זכאי לקבלת תוספת אילת א' ו-ב', מבוטלת לאלתר ורטרואקטיבית מאז נחתם ההסכם הקיבוצי.

סוף דבר - התביעה התקבלה. אין צו להוצאות.