בוטלה הוראה מפלה בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות
אחמד מונטילו נ. ישרוטל בע"מ (מלון רויאל ביץ' אילת) ואח', ניתן ביום 29.6.2005.
עובדות
ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות (להלן - ההסכם או ההסכם הקיבוצי), אשר נחתם ביום 21.3.2004, מעניק הטבות לעובדי בתי מלון באילת ובים המלח. באחד הנספחים להסכם (להלן - נספח אילת החדש) קבועות שתי תוספות, תוספת אילת א' בסך 230 ₪ לחודש ותוספת אילת ב' בסך של % 1.75 משכר היסוד. הזכאים לתוספות אלו הנם עובדים במלונות אילת, שכתובתם על פי הרשום בתעודת הזהות היא אילת, במועד החתימה על ההסכם.
אחמד, עובד זר מגאנה, עבד בישרוטל בע"מ (מלון רויאל ביץ' אילת) (להלן – בית המלון) דרך חברת כוח אדם, מיום 10.7.2002 ועד 31.3.2004, וממועד זה ועד יום 16.9.2004 הועסק אחמד ישירות על ידי בית המלון. אחמד עתר לסעד הצהרתי בנוגע לחוקיות נספח אילת החדש. לטענתו, התנאי של רישום כתובת מגורים באילת בתעודת הזהות משמעו, כי עובדים זרים לא יוכלו להנות אף פעם מנספח אילת החדש, ויש בכך אפלייה פסולה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988(להלן - חוק שוויון הזדמנויות), המבחינה בין עובדים ישראלים לעובדים זרים.
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק
מהות התביעה הנה האם ההוראה בהסכם, לפיה תנאי לזכאות לתוספות אילת א' ו-ב', הינו כי כתובתו של העובד על פי הרשום בתעודת הזהות תהיה אילת, בטלה, מחמת היותה מפלה עובדים זרים ומנוגדת לתקנת הציבור. חוק שוויון הזדמנויות אינו מגדיר "הפליה" מהי. תפיסת השוויון משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפלייה משמעותה יחס שונה אל שווים ויחס שווה אל שונים.
העסקתו של אחמד על ידי חברת כוח אדם, מטרתה היתה לנשלו מזכויותיו על פי ההסכם הקיבוצי. העסקת עובדים זרים בדרך זו פסולה ועל כן יש לראות את בית המלון כמעבידה של אחמד ולא את חברת כוח האדם.
תכלית נספח אילת החדש היא להיטיב עם כל מי שמתמיד בעבודתו, ללא הבחנה באם מדובר בעובד ישראלי או זר, והוספת התנאי של רישום בתעודת הזהות חסרה הצדקה עניינית, ניהולית או עסקית וכל שיש בה היא מניעת זכויות מעובדים זרים, המהווה אפליה פסולה.
ההטבה ניתנה כתמריץ לעובדים המועסקים בתחומי ניקיון, מטבח ומשק בית. עבודות אשר קשה להתמיד בהן, במיוחד כשמדובר בעיר אילת, אשר מיקומה הגאוגרפי המרוחק מחייב, כי מי שיעבוד בה גם יתגורר בה. ההטבות ניתנות רק למי שהתמיד בשהותו באילת במשך כשנה וחצי. הדבר נכון גם לגבי עובדים ישראלים וגם לגבי עובדים זרים. הוספת תנאי רישום בתעודת הזהות, מאיינת את זכותם של העובדים הזרים לקבלת תוספת אילת א' ו-ב', שכן העובדים הזרים, נטולי תעודת זהות, לא יכולים לעשות כן - ועל כן תנאי זה מהווה תנאי מפלה בין עובדים זרים לעובדים ישראלים.
משלא נמצא כל בסיס לאבחנה מותרת בין עובדים ישראלים לעובדים זרים המועסקים בבתי המלון באילת, הופכת הדרישה לרישום בתעודת זהות, אפלייה פסולה מחמת לאומיות או ארץ מוצא. הדרישה כי רק מי שכתובתו בתעודת הזהות היא אילת זכאי לקבלת תוספת אילת א' ו-ב', מבוטלת לאלתר ורטרואקטיבית מאז נחתם ההסכם הקיבוצי.
סוף דבר - התביעה התקבלה. אין צו להוצאות.
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףהממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים
התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף
הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.
בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.
הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים
עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.
התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.
- שיא- 361,255 נוסעים ברכבת ביום חמישי האחרון
- בעלות של 35 מיליון שקלים: מסוף אוטובוסים חדש יחובר לכביש 412
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.
העלאות הארנונה ב-2026: האם גם לכם הארנונה תעלה?
המדינה מאשרת חריגות נקודתיות בתל אביב, ירושלים ורחובות, ודוחה מהלכים רחבים יותר. מאחורי המספרים עומד מנגנון עדכון חדש שמחזק רשויות חלשות ומצמצם מרווח תמרון לאחרות
הארנונה לשנת 2026 עולה כמעט בכל הארץ כבר בנקודת הפתיחה. העדכון האוטומטי עומד על 1.626%, והוא נגזר משילוב של ממוצע מדד המחירים לצרכן ומדד השכר במגזר הציבורי. מעבר לזה, משרדי הפנים והאוצר מסכמים בחודשים האחרונים רשימה של אישורים חריגים לרשויות שביקשו לעלות מעל האוטומטי, לצד שורת דחיות שמורידות מהשולחן דרישות משמעותיות.
לתוך המערכת הזו נכנסות
השנה 108 בקשות חריגות שהוגשו מ-96 רשויות. הרוב המוחלט מתמקד בהעלאות, ובמספרים מדובר על 95 בקשות שמכוונות לעלייה. בסך הכול זו תוספת הכנסות מוערכת של כ-250 מיליון שקל, כאשר כ-45-50 מיליון שקל מתוכה צפויים להגיע מהמגזר העסקי. זה כסף שנכנס לקופת הרשות, ולא מעט
ממנו מתגלגל אחר כך גם למחירים של שירותים ומוצרים.
מנגנון העלאה חדש שמציב תקרה ומסננת
השינוי המרכזי הוא לא רק באישור או דחייה של בקשות נקודתיות, אלא במנגנון שמגדיר מי בכלל נכנס למסלול החריג. הכללים מאפשרים העלאה רוחבית של עד 5% מעבר לעדכון האוטומטי, אבל רק לרשות שמציגה צורך פיננסי מוצדק. אחד הסמנים שנכנסו לשיח הוא יחס חובות שעולה על 30% מההכנסות, כמדד שמאותת על לחץ תקציבי.
התוצאה בשטח היא מדיניות הדוקה יותר. פחות מסלולים “יצירתיים”, יותר דרישה להצדקה מסודרת, והרבה פחות מרחב לרשויות שמבקשות לתקן עיוותים היסטוריים בלי להציג מצב תקציבי חריג או תוכנית התייעלות ברורה.
במקביל, במקומות שבהם יש תוכניות הבראה או אזורים חדשים שנכנסים למערך חיוב, המדינה מוכנה לאשר מהלכים רחבים יותר.
- מס חדש: הארנונה עלולה לזנק ב-10% ומעלה ב-2026
- תושבי ירושלים יקבלו החזר ארנונה של אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רמת גן נשארת בלי האישור שבנתה עליו, דחייה שפוגעת בתקציב
ברמת גן מתקבלת דוגמה בולטת לקו המחמיר. העירייה ביקשה העלאה של 7.5% בארנונה העסקית באזור הבורסה. הטענה המרכזית היא עיוות תעריפים שנשאר מהעבר, כשאזור שהיה מזוהה יותר עם תעשייה ותשתיות הפך למרכז עסקי עמוס משרדים, בנקים וחברות טכנולוגיה, אבל התעריפים לא התיישרו בהתאם. מבחינת העירייה, זה מצב שבו עסקים גדולים משלמים לעיתים פחות מחנויות קטנות, למרות פערים ברמת ההכנסות ובשימוש בנכס.
