עובדות וטענות:

המשיבה 3 (להלן: האם), הרתה במהלך שירותה הצבאי. כששיתפה את אביו של הקטין אודות ההריון, הוא ניתק עימה כל קשר. כל ניסיון ליצור עימו קשר עלה בתוהו. האם טופלה במעון "אמירים" בירושלים, המטפל בנערות ובנשים שנקלעו להיריון לא מתוכנן ומבקשות להסתירו, עד לידת הקטין, והביעה רצונה, במסירת התינוק לאימוץ. איש לא ידע על ההיריון, מלבד חברה קרובה אותה שיתפה בסוד. האם סירבה בכל תוקף לשתף את הוריה במצבה או לשקול את האפשרות שתגדל את התינוק בעצמה. עם לידתו, הועבר הקטין למשפחה אומנת זמנית ושישה ימים מאוחר יותר, חתמה האם על הסכמת הורה לאימוץ לפני פקידת סעד של השירות למען הילד. היא סירבה למסור פרטים על אביו של הקטין, פרט לדתו, גילו, מוצאו, עיסוקו ומצבו המשפחתי. בשיחה אישית נאותה האם למסור גם את עיר מגוריו ואת שמו הפרטי. האם מסרה פרטים אלה רק לאחר שהשתכנעה כי המידע לא ישמש לצורך ניסיון לאתר את האב, וכי המידע חשוב לטובת הקטין, אם לצורך איתור מחלות תורשתיות ואם כדי למנוע אפשרות של נישואי אחים. לאור האמור, הגיש המבקש, ב"כ היועמ"ש, בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, להכריז כי הקטין הינו בר אימוץ וכי נתמלא לגביו, ביחס לאביו, התנאי הקבוע בסעיף 13(1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן - חוק האימוץ), כי "...(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר את דעתו". ביהמ"ש דחה את הבקשה וערעור שהוגש על כך לביהמ"ש המחוזי, נדחה גם כן. מכאן בקשת רשות הערעור.

דיון משפטי:

כב' הנש' הש' א' ברק (דעת הרוב):

סעיף 13(א)(1) מאפשר הכרזת קטין כבר אימוץ כלפי אביו גם ללא ידיעת האב אודות הקטין ובלא בירור עמדתו ביחס לאימוץ. הוראה זו מופעלת כאשר האם אינה יודעת או אינה מוסרת את זהות אבי הקטין. בחוק אין כל הוראה הכופה על האם למסור פרטים אודות האב. יחד עם זאת, נראה כי לרוב ניתן להתחקות אחר זהות האב הביולוגי באמצעים אחרים וללא שיתוף פעולה מצידה. השאלה היא, האם נוכח קיומם של אמצעים אלה, ובטרם נוצלו, רשאי ביהמ"ש - במקרה של "אם סרבנית" – להסתפק בדברי האם ולקבוע כי "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו"? הדיון בשאלה זו הינו סביב התיבה "אפשרות סבירה". האפשרות היא סבירה אם התועלת שתצמח מכך לערכים ולעקרונות שדיני האימוץ באים להגן עליהם עולה על הנזק שייגרם להם. האינטרסים והערכים אותם יש לקחת בחשבון הם האינטרסים והערכים של ההורים, הקטין והחברה. ההיבט הראשון, הוא זכויותיו של האב הביולוגי. נקודת המוצא היא הזכות הטבעית והראשונית של כל אחד מן ההורים הביולוגים לגדל את ילדיהם. רק בנסיבות חריגות יביא בית המשפט לניתוק סופי ומוחלט של קשר זה. ההיבט השני, הוא טובת הקטין. הדבר נובע מההוראה הכללית הקבועה בחוק האימוץ, לפיה "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתן אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ" (סעיף 1(ב) לחוק). בענייננו, קיימים מספר היבטים רלוונטיים: נקודת המוצא היא כי טובתם של קטינים היא לגדול אצל הוריהם הביולוגיים. כמו כן, קיים אינטרס נפרד של הקטין, לדעת מיהו אביו. זוהי זכות יסוד של כל אנוש, לדעת מהו מוצאו, מי הם הוריו וקרוביו הטבעיים. כמו כן, יש להביא בחשבון צרכים רפואיים עתידיים של הקטין, כמו גם הצורך למנוע חיתון אסור בין קרובי משפחה. רביעית, אינטרסים חומריים הנוגעים לקטין ובראשם זכות הירושה כלפי קרוביו הטבעיים. היבט חמישי הוא היבט הזמן – תקופת הזמן הראשונה בחייו של קטין משמעותית ביותר לגבי התפתחותו הרגשית ודוחק הזמן משפיע גם הוא על סבירות קיומה של חקירה לגילוי זהות האב. ההיבט השלישי, הוא אינטרסים וזכויות לגיטימיים של האם, המושתתים על זכות הפרטיות והזכות לאוטונומיה אישית. לבסוף, יש לתת את הדעת גם לאינטרס הציבורי הכללי, התומך בידיעת זהותם של ההורים הביולוגיים, בין השאר, למניעת נישואי קרובים. יחד עם זאת, מצב משפטי שיעמיד את האם בפני הברירה לגלות זהותו של האב או להצהיר על אי ידיעת זהותו עלול להביא להצהרות כוזבות מצידה. במצב זה, ייפגעו הן זכויותיו של האב והן האינטרס הציבורי בדבר ייחוסו של הילד ובמצבים קיצוניים אף עלול להביא לנטישת תינוקות תוך הסתרת זהות האם עצמה. היבט ציבורי נוסף, עניינו המחיר החברתי הכרוך בהפעלת אמצעים שונים לאיתור האב. חלקם "פולשניים" ועשויים להביא להתערבות קשה של השלטון בחיי הפרט, המשפחה והקהילה. היבט נוסף, אמנם שולי יותר, הינו המשאבים הכרוכים בחשיפת זהות האב ובאיתורו.

ערכים ואינטרסים אלה מתנגשים זה בזה. בעניינינו, ישנם מספר שיקולים שיש לקחת בחשבון: מנקודת מבטו של הקטין - כאשר האב נעדר מחייו של הילד ומהליכי האימוץ, יש לבחון – על רקע התנהלותו של האב בקשר להריון – מהי ההסתברות כי יבקש לממש את ההורות, לקבל אחריות על הקטין ולשמש לו כאב. היבטים אחרים של טובת הקטין הינם, בין היתר, אם מוסרת האם את פרטי האב לתיק האימוץ לעתיד לבוא, מבלי לחשוף זהותו בהליך האימוץ עצמו, דבר שעשוי לספק חלק מהאינטרסים של הקטין ובראשם הזכות לבירור זהותו בהגיעו לבגרות. מנקודת מבטה של האם – יש לנסות לברר את המניעים לסרבנותה. כאשר סרבנות זו נובעת מחששות כנים כי חשיפת ההיריון והלידה מסכנת את מעמדה החברתי ועתידה, יש להעניק לרגשות האם משקל ממשי. הוא הדין אם חשיפת זהות האב מסכנת את בריאותה הפיזית והנפשית, לרבות מטעמים סביבתיים. מנסיבות העניין עולה, כי משגילה האב את דבר ההיריון הלא מתכונן הוא ניתק יחסיו עם האם וגילה חוסר עניין לכל אורכו של ההיריון ואף לאחריו (התנהלות המכרסמת בהגנה על זכויותיו ההוריות). כל ניסיון ליצור עימו קשר עלה בתוהו. האם, בהריונה, הייתה בבדידות מוחלטת, מסתתרת מבני משפחת וחבריה, כאשר מסירת הילד עם לידתו לאימוץ הייתה במטרה להסתיר את העניין מהסביבה החברתית והמשפחתית של האם. חששותיה, מופרזים ככל שיהיו, בדבר משבר חריף שיתגלע במשפחתה עד כדי "מלחמת עולם", עדין יש בהם כדי להניח כי חשיפת הסוד יגרום לה סבל נפשי רב. הסיכוי כי האב יצוץ לפתע ויכיר באבהותו נראה נמוך. במצב דברים זה, יש להעניק משקל ממשי לאינטרס של האם כי זהות האב תישמר חסויה. אשר על כן, הערעור מתקבל ואנו מכריזים כי הקטין הינו בר אימוץ כלפי אביו.

כב' הש' א' פרוקצ'יה (דעת מיעוט):