ג'נרל אלקטריק (סימול: GE) אינה סתם חברה או מניה. במשך למעלה מ-100 שנים ברציפות נחשבה כקונגלומרט התעשייתי המוביל בעולם ומכל הבחינות, צמיחה, רווחיות, איתנות פיננסית וניהול. במשך 100 שנים הייתה GE אחד הנכסים המובילים בכל תיק השקעות בעולם. GE נכנסה למאה ה-21 כמובילה הבלתי מעורערת של הכלכלה הגלובלית ומנייתה הגיעה אז לשיא כל הזמנים.

המניה הגיעה לפסגה בדיוק 20 שנה לאחר שג'ק וולש קודם, ב-1981, ליו"ר החברה ולכהונתו של וולש יש חשיבות גדולה לכל אלו שמעוניינים להבין את מה שקרה לחברה מאז עזב והוחלף ע"י ג'פרי אימלט ב-2001. וולש קיבל לידיו את החברה ומיד עם כניסתו הבין (וגם כתב על כך) שהנשיא החדש דאז, רונאלד ריגן, עומד לשנות את  העולם הכלכלי ו-GE חייבת להיערך בהתאם ולכן יזם את הרה ארגון שבזמנו נחשב כמהלך הגדול ביותר שנעשה בעולם העסקים האמריקאי. רבים מבין המומחים טענו שהסיכויים שיצליח נמוכים ביותר.

בגדול הוא לקח קונגלומרט תעשייתי נטו והפך אותו לחברה שעיקר הפעילות שלה התבסס על  תחום הפיננסים, על התחום הרפואי (ציוד בעיקר), על האנרגיה ועל המנועים. הוא ראה את התחומים הללו כנהנים ביותר מהשינויים שדחף ריגן. ההתנגדות העיקרית אז התבססה על המחשבה שכניסתה של GE לתחום הפיננסי, מול ענקיות הבנקאות והכספים, עלולה להפיל את החברה, "אין ל GE מה לעשות בסקטור הזה", טענו האנליסטים, "אין לחברה שום ידע בתחום והוא נוגד את תרבות החברה". אבל "ההוכחה", כפי שאומרים בארה"ב, "היא בטעם הפודינג" וההצלחה הייתה פנומנלית.

ב-20 שנות כהונתו עלו המכירות מ-26 מיליארד ל-130 והמניה פי 60 מה שמיקם אותו כ"מנהל הגדול של המאה ה 20". ג'פרי אימלט, שהגיע ל-GE כאשר וולש מונה לתפקיד היו"ר, נכנס לתפקידו ב-2001 ולאחר שניהל את החטיבה הרפואית ובהצלחה גדולה. וולש בחר באימלט מבין 4 מועמדים, וזאת לאחר שאימלט הפך את GE Medical לחברת האבחון הרפואית הגדולה בעולם שתרומתה להכנסות הקונצרן הייתה, ב-2001, השנייה בגודלה לאחר החטיבה הפיננסית, GE Capital.

• המהלך שהפך את לונדון לבירת פיננסים אירופית, ומה קרה היום לפני 28 שנה
• היום שבו נולדה האימפריה של מיקי מאוס והסניף הראשון של הרשת הבינל' נפתח בישראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל האיש נכנס לתפקידו בתקופה הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כאשר ארה"ב נכנסת להאטה כלכלית קשה בעקבות התרסקות הבועה בוול סטריט והכלכלה הגלובלית נעצרת. אימלט טען אז שהמצב הקשה יצר למעשה עבור GE הזדמנות לבצע מעבר להתאמת החברה לתעשייה הטכנולוגית כי "העתיד נמצא דווקא בתעשייה זו".

אימלט שכנע את מועצת המנהלים לאשר תכנית שאפתנית לא פחות ממה שעשה קודמו 20 שנה קודם. בגדול דובר על יציאה בשלבים מהתחום הפיננסי וכניסה מסיבית לתחום הטכנולוגי בסקטורים שלדעתו יובילו את ההתפתחויות הכלכליות, רפואה, אינטרנט תעשייתי, מדיה, אנרגיה חילופית ומים, תשתיות וכוח ועוד. אימלט פעל בזהירות כי לנגד עיניו  עמד מקרה הרה ארגון הכושל של AT&T בין 1997-2000. ב-1997 הגיעה ענקית התקשורת למשבר חמור ואז הביאה החברה את מייקל ארמסטרונג (האיש שביצע קודם לבואו 2 רה ארגונים מוצלחים בשתי ענקיות האלקטרוניקה והקמעונות יוז אלקטרוניקה וקומקאסט) כיו"ר/ מנכ"ל.

ארמסטרונג טען ש-AT&T, על מנת לשרוד, חייבת לעבור לתחומי האלחוט, הכבלים והאינטרנט שלדבריו יובילו את תעשיית התקשורת במאה ה-21. ארמסטרונג אכן צדק בתחזיותיו אבל התרסקות בועת 2000 והמשבר הכלכלי בעקבותיה הובילו את החברה, שעל מנת לבצע את תכנית הרה ארגון שיזם, נכנסה לחובות עתק, כמעט לפשיטת רגל מה שהוביל לרכישתה, ב-2005, ע"י חברת הבת שלה לשעבר, Southern Bell, ב-16 מיליארד דולר וחברת הבת שינתה שמה ל-AT&T וגם את הסימול T לקחה.

אימלט, שהכיר היטב את מקרה AT&T וגם את ארמסטרונג, היה במצב שונה. כשקיבל המנדט לרה ארגון, ב-2002, GE הייתה רווחית מאוד ובעלת משאבים שאפשרו את מימון המהפך ומלבד זאת המכירה המתוכננת של GE Capital (בחלקים עד סוף העשור הראשון של המאה) אמורה הייתה לכסות בקלות את המהלך כולו. בשורה של רכישות, לצד מכירות של חלקים מ-GE Capital, החל אימלט לעבור לתעשיות המובילות גלובלית.

אלא שב-2008 פרץ המשבר שהביא את GE למצב דומה למצבה של AT&T ב-2000, לא רק שהמשך מכירת GE Capital ירדה מהפרק אלא שהחטיבה הזו, מקור ההכנסה הגדול ביותר של GE עד 2007, פשוט התרסקה. מניית GE ירדה, בתחילת 2009, ל 5.05 דולר (במונחי היום מ 42 בסוף 2007). אבל הפוטנציאל היה שם והיה אדם אחד בוול סטריט שהבין זאת וגם הבין לאן יכול המהלך של אימלט להוביל, ווארן באפט שמו.

באפט ניצל את משבר 2008 להשקעה בשתי חברות, GE וגולדמן סאקס. "GE", אמר באפט, "היא הדגל/סמל של עולם העסקים האמריקאי... יש לחברה מותגים מובילים גלובלית ואני מכיר את עסקיהם היטב מזה שנים. הרה ארגון נכון עסקית ואין לי ספק ש-GE תחזור למה שהייתה.." (דברים דומים אמר גם על גולדמן סאקס). באפט יצא מההשקעה ב-2011 עם רווח של 90% (5.7 מילארד). באפט צדק ו-GE התאוששה ממשבר 2008. בקיץ שנה שעברה הגיעה המניה ל-33 דולרים ומצב המאזנים השתפר דרמטית.

רוב האנליסטים באותם ימים האמינו שהחברה חוזרת בהצלחה למסלול הרה ארגון שנעצר ב-2008 אלא שבסוף 2016 החלה ההתדרדרות שהביאה את GE למצבה הנוכחי. מה שבעצם קרה הוא שאימלט "התקלקל".  הניו יורק טיימס עשה בזמנו כתבה על הנושא שבה שיבח את רה הארגון אבל הסביר ש"המהלך שמוביל אימלט נכון אבל נוצרה בעיה שלא הביא בחשבון, הוא התעלם מהכוחות שמשפיעים כעת על העולם העסקי ובמיוחד על חברות מסוג זה".

ועל איזה כוחות דיבר הטיימס? על השינויים שכפתה מהפכת הטכנולוגיה בתחומי הניהול וההתנהגות. לדוגמה, "עליית כוחם של המשקיעים האקטיביסטים שקונים פוזיציה מהותית בחברה ודורשים צמיחה דו-ספרתית בכלכלה שצומחת לאיטה וכאשר ההנהלה אינה עומדת בדרישות הם נכנסים לבדיקות מדוקדקות, מגלים עיוותים ואו אז יוצאים במלחמה להחליפה". בסוף 2015 נכנס המשקיע האקטיביסט הגדול נלסון פלץ, בעליה של קרן Trian (מומלץ לבדוק עליו), כבעל המניות הפרטי הגדול ב-GE.

פלץ נכנס לפוזיציה כיוון שהאמין, על סמך האינפורמציה שנמסרה, שבסוף 2015 המניות נסחרות הרבה מתחת לערכן. בקיץ 2016 הגיעה המניה לשיא (מאז 2009) של כ-33 דולרים אבל פלץ, שמאז שנכנס עשה עבודת דו-דיליג'נס מקיפה, הגיע למסקנה ש"תהליך הרה ארגון נכון, הבצוע דפוק". ההתדרדרות במניה, שהחלה בסוף 2016, קשורה, ללא ספק, "להתעוררות" של פלץ (שבסוף 2016 דרש להיכנס למועצת המנהלים). פלץ גילה כנראה דברים שלא מצאו חן בעיניו והוא האיש שכנראה הביא את ג'י פי מורגן "לחפור" ולצאת, כתוצאה ממה שגילו, במאי 2017, עם המלצת מכירה על החברה.

בספטמבר חזר האנליסט סטפן טוסה על המלצת המכירה שלו ועשה זאת בפעם השלישית בנובמבר. טוסה הסביר שלאחר בדיקת העומק הגיע למסקנה שבין תזרים המזומנים הנוכחי והעתידי לבין פעילות ההשקעות של החברה וההוצאות הבלתי מרוסנות כולל הדיבידנד ורכישת המניות, "נראית בברור סכנה שצרוף כל הדברים הללו יעביר את החברה אל מתחת ל-break-even שלה".

בסוף 2016 נודע ש-GE תרכוש את ענקית תשתיות ושירותי שדות גז ונפט Baker Hughes (סימול: BHGE), מה שהתקבל בברכות ע"י האנליסטים והקפיץ את מניית GE. אבל זה גם היה הקש ששבר את רוחם של פלץ וטוסה שגילו שבמסגרת הדיל נדרשה GE לשלם דיבידנד גדול לבעלי מניות Baker. "יותר מידי  טעויות מתגלות מידי יום", אמר פלץ ודרש להיכנס למועצת המנהלים.

כשג'י פי מורגן מוציא 3 המלצות מכירה רצופות לחברה כ-GE ואיליו מצטרפים האנליסטים של מורגן סטנלי ודויטשה בנק שום אנליסט שפוי בוול סטריט לא ילך נגד. ההפך. היתר יחפרו, יבינו הבעיה וגם הם יצטרפו, מה שקרה בפועל. גם ההנהלה הבינה לבסוף את גודל הבעיה שנוצרה ולמרות שתוצאות הרבעון השלישי של 2017, שהופיעו באוקטובר, הכו את הקונצנזוס בגדול (המכירות, הרווח התפעולי, הנקי והרווח למניה עלו ב-13.2, 15.5, 34.2 ו-60.9 אחוזים בהתאמה), יצאה החברה ב"הודעה מתקנת" לגבי 2018 שלפיה תהיה זו שנה קשה ובין השאר תקצץ הדיבידנד.

ההנהלה, כנראה בלחץ בעלי המניות, הודיעה על החלפתו המידית של אימלט (שהיה אמור לפרוש בסוף השנה) במנהל החטיבה הרפואית ג'ון פלנרי שבאופיו והתנהגותו הוא ההיפוך של אימלט (אדם שאינו אוהב להתראיין, שקט מאוד, ביצועיסט ו"מר יעילות"). מינויו של פלנרי התקבל בברכה ע"י כל הגורמים ומן הסתם יתחילו כעת "החלפות" במועצת המנהלים (שכבר הוחלט על צמצומה ב-30%). אבל כאן נכנסת התקשורת הפיננסית לתמונה ובונה, כפי שהיא יודעת לבנות, תמונה נוראית שאינה משקפת בצורה מדויקת את המציאות.

"המכה" האחרונה ניתנה ע"י סוכנות מודיס שהורידה בשבוע שעבר את הדירוג ארוך הטווח של GE ל-A2 מ-1A. "הורדת הדירוג", כותבת הסוכנות, "משקפת את ההתדרדרות המשמעותית במצב הפיננסי של סקטור הכוח בחברה שתימשך עד 2019. זה, לצד האתגר בעסקי הנפט והגז של החברה שנגרמים בגלל חולשת  שירותי הנפט בעולם והירידה בתחום  ההובלה ברכבות משא עשויים לגרום לחולשה של תזרים המזומנים ובהכנסות של סקטורים אלו שמהווים כ-50% מההכנסות ב-2017". טוב, העיתוי של מודיס, "כרגיל" אפשר לומר מאחר מאוד כפי שראינו ב-2008.

התמונה הנכונה: אתחיל בכך שאם הקונצנזוס מדויק הרי שצפויות למניית GE עוד ירידות. הקונצנזוס הנוכחי מצביע על רווח של 1.1 דולר למניה ב-2018, מכפיל 16.5 שבהחלט אינו מצדיק את המצב כפי שהוא מתואר כרגע. יחד עם זה הפתיעו שני אנליסטים בכירים ורציניים, של הבנק אוף אמריקה-מריל לינץ ושל אתר המורנינגסטאר עם המלצות קניה בסוף השבוע שעבר ומדוע? "בגדול", אומר Andrew Obin  ממריל, "כל האינפורמציה השלילית כבר בחוץ.

החלפת ההנהלה משכנעת אותי שהסיבות שגרמו למשבר הנוכחי פתירות. יש לחברה מקום לקיצוצים נרחבים מבלי שתפגע ההכנסה והיא נמצאת בשלבים האחרונים של רה הארגון שאפילו האנליסטים שממליצים בהחזק או מכירה מסכימים שהוא נכון עסקית. אז השאלה היא של ביצוע ופלנרי הוא ביצועיסט". GE, שתהליך הרה ארגון שלה נקטע שוב והפעם בשל ניהול כושל, יכולה כעת לחזור ובגדול, הכל תלוי בהנהלה החדשה שהתחילה דרכה בדרך הנכונה, שקיפות, הודאה במצב הקשה ורכישת מניות מה שמתחיל להחזיר האמון.

כל החטיבות המרכזיות של GE נמצאות בקדמת התעשיות הגלובליות המובילות ואין שום סיבה, מלבד ניהול, שהחברה לא תצליח לחזור ועם כל זאת זה עדיין משחק לבעלי עצבים חזקים בלבד. המומנטום שלילי ויש חשש (מוצדק למדי) ש-GE תסולק מה דאו ג'ונס. אז  נא להמתין ולעקוב מקרוב.