נכה, עיוור ומושתל כליה - אבל עדיין ייאלץ לשלם כתובה של מיליון שקל
בפסק דין טעון מבחינה רגשית, שניתן באחרונה בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נדחה ערעורו של בעל נכה, עיוור ומושתל כליה, שחויב לשלם לאשתו כתובה בסכום של מיליון שקל. הסיפור נוגע למערכת יחסים מורכבת, שהידרדרה בשנים האחרונות על רקע מחלות קשות וסכסוך זוגי עמוק, והגיע לשיאו כשהאשה הגישה תביעת גירושים לאחר שלטענתה, סבלה מהתעללות נפשית מתמשכת מצד בעלה.
הבעל והאשה נישאו לפני יותר מ-30 שנה והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים. בשנים הראשונות לחייהם המשותפים חלה הבעל בסכרת קשה, שדירדרה את מצבו הבריאותי והובילה לכך שב-2006 הוא נאלץ לעבור השתלת כליה. באופן מרגש, מי שתרמה לו את הכליה והצילה את חייו היתה לא אחרת מאשר אשתו.
במקום להתקרב אחרי שהבעל חלה בסרטן, היחסים החלו להתערער צילום: Pixabay
לאחר הניתוח, החיים הזוגיים המשיכו להתנהל תחת צל המחלה, כשב-2014 אובחן הבעל כחולה בסרטן הערמונית. הוא עבר ניתוח קשה ושוב נזקק לעזרתה המסורה של אשתו, שהמשיכה לטפל בו ולתמוך בו לאורך כל הדרך. ואולם במקום להתקרב, היחסים בין השניים החלו להתערער.
הבעל חשד שאשתו מנהלת חיים כפולים ובוגדת בו עם גבר אחר
- בכתובה היה כתוב - חצי מיליון שקל לאישה, כמה באמת שולם?
- ביה"ד הגדול לא התערב: הבעל ישלם שליש מהכתובה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ב-2020 עזבה האשה את הבית ועברה להתגורר עם אחותה. היא תיארה בפני בית הדין הרבני תמונה של חיים בצל חשדנות אובססיבית מצד בעלה. לטענתה, הוא חשד שהיא מנהלת חיים כפולים ובוגדת בו עם גבר אחר, עד כדי כך שהתקין מצלמות בביתם ועקב אחר כל תנועה שלה. בכתב התביעה לגירושים שהגישה האשה, היא סיפרה כיצד נאלצה לדווח לבעלה על כל יציאה מהבית, ואפילו נאלצה להפקיד אצלו את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה, כדי להוכיח את נאמנותה.
במהלך דיון שנערך בבית הדין הרבני האזורי, תיארה האשה את ההתעללות הנפשית שספגה מבעלה. "הוא התקין מצלמות בבית, אפילו בחדר השינה. הייתי צריכה לדווח לו איפה אני נמצאת בכל רגע", סיפרה בדיון. היא הוסיפה כי המצב נהפך לבלתי נסבל עד שהחליטה לעזוב את הבית.
בתחילת 2021 הגישה האשה כאמור תביעת גירושים לבית הדין הרבני. היא כרכה לתביעתה גם דרישה לתשלום מלא של כתובתה, בסכום של מיליון שקל, ומזונות אשה. למרות מצבו הבריאותי הקשה של הבעל – נכה, עיוור ומוגבל בתנועה – הוא סירב לתת לה גט במשך שנים, וניסה להשתמש בגט ככלי מיקוח כדי להשיג יתרונות בתביעות הרכוש שהתנהלו בין הצדדים.
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בית הדין הרבני האזורי בירושלים חויב את הבעל במתן גט ב-2023, אך הבעל עמד בסירובו. השופטת ציינה כי "הבעל עומד בסירובו לתת גט לאישה שלא מטעמים ענייניים, אלא בכדי להשתמש עם הגט כקלף מיקוח להשיג הישגים ממוניים בתביעות הרכוש המתנהלים בין הצדדים".
בינואר 2024, לאחר דיונים ממושכים, פסק בית הדין הרבני האזורי כי הבעל חייב לשלם לאשתו את מלוא סכום הכתובה – מיליון שקל. הבעל ערער על ההחלטה וטען כי הסכום מוגזם, וכי האשה עזבה אותו, ולכן היא לא זכאית לכתובתה. בנוסף, הוא טען כי היא בגדה בו והוסיפה חטא על פשע כשהשתמשה במצבו הבריאותי הרעוע כדי לחיות חיים כפולים.
ואולם בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורו של הבעל, וקבע כי מדובר במקרה של כפיות טובה חמורה מצדו כלפי אשתו. "האשה תרמה לו כליה וסעדה אותו במסירות נפש לאורך שנים רבות, אך במקום להכיר לה תודה, הבעל מחזיר לה בכפיות טובה ומשתמש בהאשמות שווא כדי לפגוע בה", נכתב בפסק הדין. הדיינים הוסיפו כי טענותיו של הבעל בדבר בגידתה של האשה הן חסרות בסיס.
האשה הוכיחה לאורך השנים מסירות יוצאת דופן
בפסק הדין צוין כי האשה הוכיחה לאורך השנים מסירות יוצאת דופן לבעלה, תוך שהיא מקריבה את בריאותה האישית למען הצלת חייו. הדיינים ציינו כי "אין ספק שאשה אינה יכולה לחיות עם בעל שמעליל עליה עלילות שווא כאלו, טוען עליה שהיא בוגדת בו ומיצר את צעדיה. זו התנהגות אלימה לכל דבר".
מעבר לכך, הדיינים התייחסו לחובתו של הבעל לשלם את הכתובה במלואה, גם נוכח מצבו הבריאותי הקשה. על פי פסק הדין, "אין מדובר כאן רק בטענת 'מאיס עלי' גרידא, אלא מדובר במערכת יחסים רווית חשדנות, התעמרות ופגיעה בפרטיות, כאשר האשה התמודדה עם כל אלו תוך כדי שהיא תומכת בבעלה במצבו הרפואי הקשה".
פסק הדין הדגיש את החשיבות שבשמירה על כבוד הדדי בתוך נישואים, גם כשאחד הצדדים מתמודד עם מחלות קשות ונכות. למרות מצבו הבריאותי של הבעל, הוא לא זכה להקלות בחיובו לשלם את הכתובה, בשל התנהלותו הפוגענית כלפי אשתו. הדיינים קבעו כי מדובר בהתנהגות בלתי נסלחת, בייחוד לאור העובדה שהאשה היא זו שהצילה את חייו.
- 1.אלון 08/10/2024 10:39הגב לתגובה זושיגיד תודה חחח
המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
