סכסוך בין נשים
צילום: ביזפורטל

סכסוך על הירושה הגדולה: המאהבת מול אשתו של איש העסקים

האיש לא הותיר אחריו צוואה כתובה שתסדיר את חלוקת רכושו הרב, ואילו הנשים הגישו תביעות בדרישה לקבל אותו. נישואיו של האיש, לאורך 45 שנה, שרדו עד למותו, אך במקביל הוא ניהל זוגיות עם האשה האחרת במשך 26 שנה
עוזי גרסטמן | (1)

פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, בראשות השופטת שני כ"ץ, עוסק במחלוקת משפטית סביב זכאות לירושה בין אלמנתו הרשמית של מנוח לבין אשה שטענה כי היא הידועה בציבור שלו. התביעה שהוגשה על ידי הידועה בציבור הביאה לסכסוך משפטי סבוך הנוגע לזכויות בעיזבונו של איש עסקים שנפטר, כשעיקר הדיון נסוב סביב שאלת זכאותה של הידועה בציבור לרשת חלק מהעיזבון. המקרה מציב שאלות משפטיות וערכיות חשובות על היחס שבין נישואים פורמליים ומעמד הידועים בציבור בישראל. המנוח, שהיה מהנדס ואיש עסקים מצליח, נפטר ב-2018 בגיל 69, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במועד פטירתו הוא היה נשוי לאשתו מזה 45 שנה, כשלזוג נולדו שלוש בנות משותפות. ואולם במקביל לחיים המשותפים עם אשתו הרשמית, המנוח ניהל במשך 26 שנה מערכת יחסים זוגית עם המתנגדת – אשה שטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו. בעקבות פטירתו של המנוח, ביקשו האלמנה ובנותיה צו ירושה שיחלק את עיזבונו בהתאם לדין – מחצית לאלמנה ומחצית לבנות. מנגד, טענה הידועה בציבור כי יש להכיר בה כיורשת של מחצית מהעיזבון, בהתבסס על היותה בת זוגו של המנוח. המנוח גר בביתה של המתנגדת מחצית מהשבוע וסייע לה כלכלית צילום: ביזפורטל המתנגדת טענה כי במשך כל שנות הקשר ביניהם, המנוח גר בביתה מחצית מהשבוע וסייע לה כלכלית, כולל העברת נכסים על שמה בארה"ב. היא הוסיפה כי השניים ניהלו חיים משותפים לאורך כל השנים, וכי היא תמכה בו במהלך מחלתו, ליוותה אותו לטיפולים והיתה לצדו עד יומו האחרון. לטענתה, נישואיו של המנוח לאשתו הרשמית היו נישואים על הנייר בלבד, ויחסיהם היו פורמליים ולא מעשיים.

המתנגדת הציגה ראיות לתמיכה כלכלית מצד המנוח

במהלך המשפט, המתנגדת הציגה כמה ראיות המעידות על התמיכה הכלכלית מצד המנוח כלפיה, כולל העברת כספים ומתנות. היא ביקשה שבית המשפט יכיר במעמדה כבת זוגו האמיתית, ולכן יעניק לה את הזכות לרשת מחצית מעיזבונו. מנגד, האלמנה ובנותיה טענו כי נישואי המנוח לאלמנתו היו נישואים מלאים לכל דבר ועניין, וכי לאורך כל שנות נישואיהם ניהלו חיים משותפים. הן טענו כי המנוח לא התכוון להיפרד מאשתו הרשמית, ולמרות מערכת היחסים שהיתה לו עם המתנגדת, הוא לא נקט צעדים כדי לסיים את נישואיו. האלמנה הדגישה כי היא ובעלה חלקו נכסים משותפים, התגוררו יחד בביתם, ואף ישנו יחד באותה המיטה. השופטת כ"ץ בחנה בקפידה את הטענות שהועלו על ידי הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפניה, ופסקה כי על פי חוק הירושה, האלמנה היא זו הזכאית לרשת מחצית מהעיזבון, ולא המתנגדת. השופטת הדגישה כי על פי החוק, זכות הירושה שמורה לבן הזוג הרשום - במקרה זה האשה הרשמית, אלא אם קיימת צוואה המורה אחרת. בפסק הדין נכתב: "הוכח כי המנוח והמשיבה 1 ניהלו חיים משותפים ואמיתיים לאורך כל שנות נישואיהם, ולכן אין עילה לקבוע כי המתנגדת זכאית לחלק כלשהו בעיזבון". היא אף הוסיפה כי המנוח מעולם לא ניסה לנתק את קשריו עם אשתו, ולא הוכח כי נישואיהם היו "ריקים מתוכן". לדבריה, "הנישואים היו חיים ופעילים, כאשר המנוח בחר מרצונו להמשיך לחיות עם המשיבה 1 בביתם המשותף".

אם אין צוואה - ידועה בציבור לא זכאית לירושה

פסק הדין מאיר את השאלות הסבוכות שעולות בסכסוכי ירושה הנוגעים למעמד הידועים בציבור. השופטת הדגישה כי חוק הירושה קובע באופן ברור שידועה בציבור אינה זכאית לירושה אם המוריש היה נשוי לאדם אחר בעת פטירתו, כפי שהיה במקרה זה. היא ציינה כי "המונח 'בן זוג' לפי סעיפים 11-10 לחוק הירושה מתייחס למי שהיה נשוי פורמלית למוריש במועד פטירתו". פסק הדין הנוכחי ממחיש את מורכבות סוגיות הירושה בישראל, בייחוד כשמעורבות בו כמה מערכות יחסים. המקרה שבנדון הדגיש את חשיבותו של חוק הירושה, והבהיר כי ידועים בציבור אינם זכאים לירושה במקרה שהמוריש היה נשוי לאדם אחר בעת פטירתו.

במקרה אחר, הכריעי בית המשפט לענייני משפחה בקריות בינואר האחרון בעתירה שבה אשה שלא היתה כלל חלק מהמשפחה, הגישה התנגדות לצוואה של מנוח, וטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו, ולכן אף שלא הוריש לה דבר - היא זכאית למחצית מירושתו. תחילתו של הסיפור ב-2018, אז נפטר המנוח, שהיה פנסיונר. הוא הניח אחריו ארבעה ילדים - שניים מנישואיו הראשונים ושניים מנישואיו השניים. ב-2017 פנה המנוח לעו"ד וביקש שיערוך עבורו צוואה. המנוח היה איש בעל נכסים, וחתם על הצוואה בנוכחות עדים, כשמהלך החתימה הוסרט בווידאו. בצוואתו, הוא הורה כי, "הנני מצווה בזה כל רכושי מכל סוג, מקרקעין (דירה) ניירות ערך וכספים, ביטוח חיים וזכויות, מכל סוג ומין שהוא לבתי היקרה". המנוח הוריש את כל רכושו לאחת מבנותיו מנישואיו הראשונים, ואילו ליתר ילדיו לא הוריש דבר. בתו עתרה לקיום הצוואה לפני רשמת הירושה, אך אחותה ואשה שטענה כי הייתה הידועה בציבור שלו, הגישו התנגדות לביצועה. במקביל עתרה האשה התובעת בבקשה למתן צו ירושה בטענה שהיא ידועה בציבור של מנוח, ויורשת על פי דין. במקרה נוסף, ידועה בציבור לשעבר של אדם שהוא בעל דירה בראשון לציון דרשה לקבל מחצית מהנכס שלו. התביעה הגיעה להכרעה בבית המשפט המחוזי בלוד בפברואר 2024. סגנית הנשיאה, השופטת ורדה פלאוט (אב"ד), השופט צבי ויצמן והשופטת צבייה גרדשטיין פפקין דנו בערעור שהגיש האיש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להעניק מחצית מהדירה לאשה, לאור הזוגיות בת 15 השנים שהיתה ביניהם והסממנים הנוספים שהיו לקיומו של שיתוף בנוגע לנכס. הצדדים הכירו ב-2007, וכעבור שנה עברו להתגורר ביחד בדירה של האיש במעלה אדומים, שאותה רכש עוד לפני הזוגיות ביניהם. הם מעולם לא התחתנו, אבל הביאו לעולם שני ילדים משותפים. האיש עבד ופרנס, ואילו האשה שימשה עקרת בית והיתה אחראית על גידול הילדים. הדירה שבה גרו הצדדים נמכרה והוחלפה פעם אחר פעם. הדירה האחרונה שבהן – דירת חמישה חדרים בראשון לציון – נרשמה על שם הגבר בלבד. בשלב מסוים עלו היחסים ביניהם על שרטון והם נפרדו, ובעקבות כך התנהל ביניהם מאבק משפטי על גורל הדירה הזו.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    שי 03/10/2024 09:48
    הגב לתגובה זו
    נשים הן נבלות הכי גדולות שהשטן ברא
התקף לב
צילום: נוצר באמצעות בינה מלאכותית (copilot)

עו"ד חלה לאחר ששמע על פיטוריו - ודרש הכרה מביטוח לאומי

הבחור שעבד בחברת נדל"ן, בדיוק כשלקח משכנתה והקים בית עם אשתו וילדיו, הבין משיחה עם היועץ המשפטי כי הוא בדרך החוצה. כשבוע לאחר שנמסר לו מכתב הפיטורים הוא החל לחוש כאבים, ואובחן כחולה בסוכרת נעורים. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי התקיימה שיחה ששימשה "אירוע מיוחד" לפי ההגדרה בחוק, וכי יש למנות מומחה רפואי כדי שזה יבחן אם קיים קשר סיבתי בין הלחץ שחווה לבין פרוץ המחלה

עוזי גרסטמן |

בתחילת דרכו המקצועית, חש עורך דין צעיר, נשוי ואב לילדים, שהקרקע נשמטת תחת רגליו. הוא זה עתה התחיל לשלם משכנתה על בית חדש, כשבמקביל הבוס שלו החל לשדר לו מסרים מטרידים על עתידו המקצועי. שורת אירועים שהחלה בשיחות בעבודה והסתיימה בפיטורים הביאה אותו לתחושות קשות וללחץ עצום. כשבוע בלבד לאחר שקיבל את מכתב הפיטורים הוא החל לחוש כאבים, ובבדיקות רפואיות אובחן כחולה בסוכרת נעורים. מכאן הדרך לבית הדין לעבודה היתה קצרה - שם הוא ביקש כי המחלה תוכר כפגיעה בעבודה. בפסק דין ארוך ומפורט שניתן באחרונה, קבעה השופטת מירב קליימן כי התובע עמד בנטל להוכיח קיומו של "אירוע מיוחד" בעבודתו, המצדיק מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר בין אותו אירוע לפרוץ המחלה.

על פי פסק הדין, התובע, עורך דין יליד 1987, החל לעבוד באוגוסט 2021 במחלקה המשפטית של חברת נדל"ן העוסקת בהתחדשות עירונית. עד פברואר 2022, היחסים עם ממוניו היו טובים וחבריים, אבל באותו חודש חל שינוי ביחס הממונה הישיר כלפיו. התובע יצא לחופשה שאושרה מראש, אך הובהר לו על ידי מנהלו כי אחד מבעלי החברה לא ראה בעין יפה את יציאתו. במקביל, הצטרפה עובדת חדשה שקיבלה משימות רבות, בעוד שהתובע כמעט שלא קיבל עבודה.

האירוע המרכזי התרחש ב-27 או 28 במרץ 2022, כשהתובע נכח במשרד יחד עם היועץ המשפטי של החברה, עו"ד רפאל גלילוב. בשיחה ביניהם, סיפר גלילוב על כוונה לפטר את אחד מעובדי המחלקה, וציין כי עורכי דין צעירים יוכלו למצוא עבודה בקלות. התובע העיד כי באותו רגע הבין כי גם הוא הבא בתור וכי עתידו בחברה מוטל בספק. לדבריו, "נפל לי האסימון... התחברו לי כל חלקי הפאזל - ההתרחקות של הממונה, אי קבלת משימות, הגעת עובדת חדשה - וחשתי דחק עצום". לאחר השיחה, סיפר התובע, הוא נכנס ללחץ כבד. הוא חשש שלא ימצא עבודה חדשה, ראה בכך כישלון אישי, ושיתף את אשתו והוריו במצבו. התמונה הקשה קיבלה משנה תוקף כשהוזמן לשימוע ב-1 במאי 2022, וב-3 במאי קיבל את מכתב הפיטורים.

הבטוח הלאומי טען שאין פה אירוע תאונתי לפי החוק

כעבור ימים ספורים מהפיטורים, ב-12 במאי 2022, החל התובע לחוש כאבים חריפים בעת מתן שתן. בבדיקות שנערכו התברר כי רמת הסוכר בדמו גבוהה במיוחד, והוא נשלח למיון, שם אובחן כחולה בסוכרת נעורים. מכאן הדרך להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי היתה קצרה: התובע ביקש להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה. ואולם הביטוח הלאומי דחה את התביעה, בנימוק שמתח מתמשך אינו נחשב "אירוע תאונתי" לפי החוק.

בפני בית הדין טען התובע כי רצף האירועים, ובעיקר השיחה הדרמטית שהתרחשה במרץ, גרמו לו לדחק נפשי חריג שהוביל להתפרצות המחלה. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, טען מנגד כי מדובר לכל היותר במתח מתמשך שאינו מוכר כפגיעה בעבודה, וכי השיחה עם היועץ המשפטי לא עסקה בפיטורי התובע אלא בפיטורי עובד אחר. עוד טען המוסד כי התובע עצמו דיווח לרופא כי הוא מתמודד עם מתח מזה זמן, ואף נמנע מלזמן לעדות את ממוניו, שהיו יכולים לשפוך אור על השתלשלות האירועים.