סכסוך על הירושה הגדולה: המאהבת מול אשתו של איש העסקים
פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, בראשות השופטת שני כ"ץ, עוסק במחלוקת משפטית סביב זכאות לירושה בין אלמנתו הרשמית של מנוח לבין אשה שטענה כי היא הידועה בציבור שלו. התביעה שהוגשה על ידי הידועה בציבור הביאה לסכסוך משפטי סבוך הנוגע לזכויות בעיזבונו של איש עסקים שנפטר, כשעיקר הדיון נסוב סביב שאלת זכאותה של הידועה בציבור לרשת חלק מהעיזבון. המקרה מציב שאלות משפטיות וערכיות חשובות על היחס שבין נישואים פורמליים ומעמד הידועים בציבור בישראל.
המנוח, שהיה מהנדס ואיש עסקים מצליח, נפטר ב-2018 בגיל 69, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במועד פטירתו הוא היה נשוי לאשתו מזה 45 שנה, כשלזוג נולדו שלוש בנות משותפות. ואולם במקביל לחיים המשותפים עם אשתו הרשמית, המנוח ניהל במשך 26 שנה מערכת יחסים זוגית עם המתנגדת – אשה שטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו. בעקבות פטירתו של המנוח, ביקשו האלמנה ובנותיה צו ירושה שיחלק את עיזבונו בהתאם לדין – מחצית לאלמנה ומחצית לבנות. מנגד, טענה הידועה בציבור כי יש להכיר בה כיורשת של מחצית מהעיזבון, בהתבסס על היותה בת זוגו של המנוח.
המנוח גר בביתה של המתנגדת מחצית מהשבוע וסייע לה כלכלית צילום: ביזפורטל
המתנגדת טענה כי במשך כל שנות הקשר ביניהם, המנוח גר בביתה מחצית מהשבוע וסייע לה כלכלית, כולל העברת נכסים על שמה בארה"ב. היא הוסיפה כי השניים ניהלו חיים משותפים לאורך כל השנים, וכי היא תמכה בו במהלך מחלתו, ליוותה אותו לטיפולים והיתה לצדו עד יומו האחרון. לטענתה, נישואיו של המנוח לאשתו הרשמית היו נישואים על הנייר בלבד, ויחסיהם היו פורמליים ולא מעשיים.
המתנגדת הציגה ראיות לתמיכה כלכלית מצד המנוח
במהלך המשפט, המתנגדת הציגה כמה ראיות המעידות על התמיכה הכלכלית מצד המנוח כלפיה, כולל העברת כספים ומתנות. היא ביקשה שבית המשפט יכיר במעמדה כבת זוגו האמיתית, ולכן יעניק לה את הזכות לרשת מחצית מעיזבונו. מנגד, האלמנה ובנותיה טענו כי נישואי המנוח לאלמנתו היו נישואים מלאים לכל דבר ועניין, וכי לאורך כל שנות נישואיהם ניהלו חיים משותפים. הן טענו כי המנוח לא התכוון להיפרד מאשתו הרשמית, ולמרות מערכת היחסים שהיתה לו עם המתנגדת, הוא לא נקט צעדים כדי לסיים את נישואיו. האלמנה הדגישה כי היא ובעלה חלקו נכסים משותפים, התגוררו יחד בביתם, ואף ישנו יחד באותה המיטה. השופטת כ"ץ בחנה בקפידה את הטענות שהועלו על ידי הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפניה, ופסקה כי על פי חוק הירושה, האלמנה היא זו הזכאית לרשת מחצית מהעיזבון, ולא המתנגדת. השופטת הדגישה כי על פי החוק, זכות הירושה שמורה לבן הזוג הרשום - במקרה זה האשה הרשמית, אלא אם קיימת צוואה המורה אחרת. בפסק הדין נכתב: "הוכח כי המנוח והמשיבה 1 ניהלו חיים משותפים ואמיתיים לאורך כל שנות נישואיהם, ולכן אין עילה לקבוע כי המתנגדת זכאית לחלק כלשהו בעיזבון". היא אף הוסיפה כי המנוח מעולם לא ניסה לנתק את קשריו עם אשתו, ולא הוכח כי נישואיהם היו "ריקים מתוכן". לדבריה, "הנישואים היו חיים ופעילים, כאשר המנוח בחר מרצונו להמשיך לחיות עם המשיבה 1 בביתם המשותף".
אם אין צוואה - ידועה בציבור לא זכאית לירושה
פסק הדין מאיר את השאלות הסבוכות שעולות בסכסוכי ירושה הנוגעים למעמד הידועים בציבור. השופטת הדגישה כי חוק הירושה קובע באופן ברור שידועה בציבור אינה זכאית לירושה אם המוריש היה נשוי לאדם אחר בעת פטירתו, כפי שהיה במקרה זה. היא ציינה כי "המונח 'בן זוג' לפי סעיפים 11-10 לחוק הירושה מתייחס למי שהיה נשוי פורמלית למוריש במועד פטירתו". פסק הדין הנוכחי ממחיש את מורכבות סוגיות הירושה בישראל, בייחוד כשמעורבות בו כמה מערכות יחסים. המקרה שבנדון הדגיש את חשיבותו של חוק הירושה, והבהיר כי ידועים בציבור אינם זכאים לירושה במקרה שהמוריש היה נשוי לאדם אחר בעת פטירתו.
במקרה אחר, הכריעי בית המשפט לענייני משפחה בקריות בינואר האחרון בעתירה שבה אשה שלא היתה כלל חלק מהמשפחה, הגישה התנגדות לצוואה של מנוח, וטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו, ולכן אף שלא הוריש לה דבר - היא זכאית למחצית מירושתו. תחילתו של הסיפור ב-2018, אז נפטר המנוח, שהיה פנסיונר. הוא הניח אחריו ארבעה ילדים - שניים מנישואיו הראשונים ושניים מנישואיו השניים. ב-2017 פנה המנוח לעו"ד וביקש שיערוך עבורו צוואה. המנוח היה איש בעל נכסים, וחתם על הצוואה בנוכחות עדים, כשמהלך החתימה הוסרט בווידאו. בצוואתו, הוא הורה כי, "הנני מצווה בזה כל רכושי מכל סוג, מקרקעין (דירה) ניירות ערך וכספים, ביטוח חיים וזכויות, מכל סוג ומין שהוא לבתי היקרה". המנוח הוריש את כל רכושו לאחת מבנותיו מנישואיו הראשונים, ואילו ליתר ילדיו לא הוריש דבר. בתו עתרה לקיום הצוואה לפני רשמת הירושה, אך אחותה ואשה שטענה כי הייתה הידועה בציבור שלו, הגישו התנגדות לביצועה. במקביל עתרה האשה התובעת בבקשה למתן צו ירושה בטענה שהיא ידועה בציבור של מנוח, ויורשת על פי דין. במקרה נוסף, ידועה בציבור לשעבר של אדם שהוא בעל דירה בראשון לציון דרשה לקבל מחצית מהנכס שלו. התביעה הגיעה להכרעה בבית המשפט המחוזי בלוד בפברואר 2024. סגנית הנשיאה, השופטת ורדה פלאוט (אב"ד), השופט צבי ויצמן והשופטת צבייה גרדשטיין פפקין דנו בערעור שהגיש האיש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להעניק מחצית מהדירה לאשה, לאור הזוגיות בת 15 השנים שהיתה ביניהם והסממנים הנוספים שהיו לקיומו של שיתוף בנוגע לנכס. הצדדים הכירו ב-2007, וכעבור שנה עברו להתגורר ביחד בדירה של האיש במעלה אדומים, שאותה רכש עוד לפני הזוגיות ביניהם. הם מעולם לא התחתנו, אבל הביאו לעולם שני ילדים משותפים. האיש עבד ופרנס, ואילו האשה שימשה עקרת בית והיתה אחראית על גידול הילדים. הדירה שבה גרו הצדדים נמכרה והוחלפה פעם אחר פעם. הדירה האחרונה שבהן – דירת חמישה חדרים בראשון לציון – נרשמה על שם הגבר בלבד. בשלב מסוים עלו היחסים ביניהם על שרטון והם נפרדו, ובעקבות כך התנהל ביניהם מאבק משפטי על גורל הדירה הזו.
- 1.שי 03/10/2024 09:48הגב לתגובה זונשים הן נבלות הכי גדולות שהשטן ברא
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
בית משפט (X)כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
רובנו נגיע לבית המשפט לפחות פעם אחת בחיים, ושם חוקי המשחק משתנים לחלוטין. מניהול העדות ועד קוד הלבוש והתנהלות בדיוני וידאו - כך תימנעו מטעויות באולם שעלולות להרוס לכם את התיק
שופטים נוטים להעריך עדים שאינם מנדבים מידע מיותר ואינם מנסים לנחש תשובות לשאלות שאינם יודעים. ניסיונות להתחכם עם עורך הדין החוקר או להפגין ציניות על הדוכן נרשמים מיד בפרוטוקול ופוגעים אנושות במהימנות. הכלל החשוב ביותר הוא הפניית התשובות ישירות לשופט; קשר עין עם כס השיפוט משדר ביטחון ואמת, בעוד שוויכוח עם עורך הדין החוקר משדר מגננה.
הטעות הנפוצה ביותר של נאשמים היא ההתפרצות לדברי התובע או העדים כאשר נאמרים דברים שנתפסים בעיניהם כשקריים. השופטים מחמירים מאוד עם הפרעות מסוג זה. כל הערה או השגה צריכה להירשם בכתב ולהימסר לעורך הדין בפתק, כדי לא לפגוע בריכוז של צוות ההגנה או לעורר את חמת השופט. בנוסף, חשוב לזכור ששתיקת הנאשם בבית המשפט עלולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה, ולכן עמידה על הדוכן דורשת הכנה מנטלית מדוקדקת וניהול קר רוח של כל מילה.
בתי המשפט נוטים להטיל הוצאות כספיות כבדות על בעלי דין שמנהלים "ויכוחי רחוב" בתוך האולם או מעליבים את הצד שכנגד. ניצחון בתיק אזרחי מושג דרך הוכחת עובדות, והתנצחות מילולית רק מסיטה את תשומת הלב של השופט מהעיקר.
- הצוואה נועדה להבריח נכסים מנושה – השופטת פסקה שיש לקיימה
- קרב הירושה על המיליונים: הידועה בציבור נגד הילדים. מה קבע השופט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
קהל, משפחות ודיוני וידאו: האחריות של הסובבים
