עיריית ראשון לציון תפרסם מחדש מכרז עקב עתירה נגדה ונגד הזוכה
השופט מיכאל קרשן, מבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, קיבל באחרונה עתירה שהוגשה נגד עיריית ראשון לציון בעניין מכרז לאספקת מערכות פלנטריום. המכרז יצא לדרך לפני כשנתיים וניגשו אליו שתי חברות. החברה שהפסידה במכרז עתרה נגד העירייה ונגד החברה שזכתה בו, וטענה כי ההצעה הזוכה שינתה את תנאי המכרז. העירייה טענה כי מדובר בשינויים זניחים, אך השופט דחה את עמדתה.
באוקטובר 2022 פרסמה העירייה קול קורא באתר האינטרנט הרשמי שלה, והודיעה על כוונתה להתקשר עם חברת ברקת אסטרו בהסכם לאספקת שלוש מערכות פלנטריום, ללא מכרז. זאת בהסתמך על חוות דעת של ברקת אסטרו, שלפיה היא הספק היחיד בארץ.
הדבר נודע לחברת קוסמוס טלסקופים, והיא פנתה לעירייה בטענה כי גם היא מספקת מערכות מסוג זה. בהמשך לכך, פרסמה העירייה מכרז שאליו ניגשו רק ברקת וקוסמוס. בנובמבר 2023 החליטה העירייה לבחור בהצעה של ברקת להצעה הזוכה.
במסגרת העתירה שהגישה, טענה קוסמוס כי בהצעה של ברקת ובהתנהלות של העירייה נפלו כשלים חמורים. נטען כי העירייה פעלה בניגוד לדיני המכרזים כדי להכשיר את הצעת ברקת, וזאת כהמשך ישיר של הרצון שלה להתקשר עמה ללא מכרז. כך, בין היתר, ברקת לא הפקידה ערבות בנקאית כפי שנדרש, והגישה הצעה שמתיימרת לשנות את תנאי המכרז ולהתנות עליהם.
מנגד, העירייה ביקשה לדחות את העתירה, וטענה כי ברקת צרפה ערבות בנקאית כפי שנדרש. כמו כן לדבריה, ההסתייגויות של ברקת ממתווה המכרז אינן מהותיות, ואין בהן כדי לפסול את ההצעה שלה, וכי לא היה בתהליך כולו שום משוא פנים או העדפה של חברת ברקת על פני העותרת.
השופט קרשן הבהיר כי העירייה הציגה ערבות בנקאית תקינה, כך שהדיון התמקד בטענה שלפיה הצעת ברקת כללה שינויים מהותיים בתנאי המכרז. הוא כתב כי אין מחלוקת סביב העובדה שההצעה שהגישה ברקת כללה שינויים בהסכם ההתקשרות שצורף למכרז. הוא הבהיר כי בניגוד לטענת העירייה, השינויים האלה אכן מהותיים ביותר.
כך למשל, ברקת ביטלה סעיף שקבע כי חצי השנה הראשונה של תקופת ההסכם תהווה תקופת ניסיון לזוכה, וכי העירייה תהיה רשאית להודיעו על הפסקת ההתקשרות 14 יום מראש. במקום זאת, הוסיפה ברקת כיתוב שלפיו המערכות מיוצרות בהזמנה מיוחדת ומותאמות ללקוח - ולא ניתנות להחזרה.
כמו כן, ברקת סייגה את אחד הסעיפים שקבע מסגרת זמן מוגדרת - שלוש שעות מרגע הקריאה - להגעת טכנאי של החברה במקרה הצורך, והכפיפה אותו לכתב האחריות שלה. היא גם מחקה את סעיפי השיפוי הנרחבים שכלל ההסכם, וכן את סעיף הקיזוז.
השופט הדגיש כי התוצאה הטבעית של הגשת הצעה במכרז הכוללת הסתייגות מהותית מתנאי המכרז, היא פסילת ההצעה. זאת, בין היתר, נוכח עקרון השוויון, שהוא אחד היסודות של דיני המכרזים. "על ההצעות להתאים לתנאי המכרז, שכן רק על ידי כך נקבע בסיס שווה לתחרות בין המציעים השונים המשתתפים במכרז...ורק על ידי כך מגנים על האינטרסים של מתחרים פוטנציאליים, שנמנעו מלקחת חלק במכרז בשל תנאיו", כתב השופט בפסק הדין שפרסם.
כמו כן, הוא הבהיר כי על ועדת המכרזים לשקול אם ההסתייגות מהווה פגם מהותי, שעשוי להוביל לפסילת ההצעה; או פגם טכני, שאינו יורד לשורשו של עניין, ואינו מחייב את פסילת ההצעה. השופט הבהיר כי ההסתייגויות שכללה ברקת בהצעתה אינן בגדר טעויות קולמוס, טעויות חשבונאיות, סטיות טכניות או כאלה שהשפעתן על התחרות זניחה. "מדובר בשינויים מהותיים להוראות הסכם ההתקשרות המהווה חלק בלתי נפרד מן המכרז", כתב.
בסופו של דבר ביטל השופט את החלטת ועדת המכרזים, וקבע כי הצעת ברקת תיפסל והעניין יושב לוועדת המכרזים. כמו כן, כל אחת מהמשיבות - עיריית ראשון לציון וברקת - חויבו בהוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית משפט השלום בירושלים במקרה שבו עיריית בית שמש נתבעה על ידי חברת מוקד יגל ביטחון, שעמה היא ניהלה קשרים ממושכים לצורך הצבה ותחזוקה של לחצני מצוקה בגני הילדים ברחבי העיר. בנובמבר 2016 פנתה העירייה למוקד יגל, שעוסקת בהתקנת מערכות מיגון ואבטחה, וביקשה לקבל הצעת מחיר להתקנה של לחצני מצוקה בגני ילדים בעיר. כעבור כחודש חתמו שני הצדדים על זיכרון דברים שלפיו עבור הקמת מערכת הלחצנים תקבל החברה כ-138 אלף שקל, ועבור שירותי אחזקה ישולם לה תשלום נפרד לפי תעריף מסוים. בהמשך אף נחתם הסכם למתן שירותי מוקד. שבמסגרתו התחייבה העירייה לשלם לחברה תשלום נוסף עבור טיפול שוטף בקריאות מצוקה המתקבלות דרך הלחצנים. החברה פעלה כדי לקיים את חלקה בהסכם, אלא שהעירייה שילמה רק עבור התקנת הלחצנים ונמנעה מלהעביר תשלומים עבור שירותי האחזקה והמוקד שהיא סיפקה. עקב כך, בינואר 2020, כשלוש שנים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים, החברה הפסיקה להעניק את השירותים לעירייה. בתביעה שהגישה לבית המשפט באמצעות עו"ד מיכאל בן עדי, החברה טענה כי מכוח ההסכמות השונות שנחתמו מול העירייה, היא זכאית לקבל סכום של כ-135 אלף שקל שעדיין לא הועברו לה.
- 2.הרץ מרשלץ 10/07/2024 13:51הגב לתגובה זוראש עיר ושני סגנים שרוצים להיות מולטי מיליונרים עד גיל 50 אייך יגמר 433 דחוף
- 1.לפי דעתי אחת מהרשויות שמתנהלת כמו בזאר טורקי (ל"ת)דש 09/07/2024 20:02הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
