עיריית ראשון לציון תפרסם מחדש מכרז עקב עתירה נגדה ונגד הזוכה
השופט מיכאל קרשן, מבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, קיבל באחרונה עתירה שהוגשה נגד עיריית ראשון לציון בעניין מכרז לאספקת מערכות פלנטריום. המכרז יצא לדרך לפני כשנתיים וניגשו אליו שתי חברות. החברה שהפסידה במכרז עתרה נגד העירייה ונגד החברה שזכתה בו, וטענה כי ההצעה הזוכה שינתה את תנאי המכרז. העירייה טענה כי מדובר בשינויים זניחים, אך השופט דחה את עמדתה.
באוקטובר 2022 פרסמה העירייה קול קורא באתר האינטרנט הרשמי שלה, והודיעה על כוונתה להתקשר עם חברת ברקת אסטרו בהסכם לאספקת שלוש מערכות פלנטריום, ללא מכרז. זאת בהסתמך על חוות דעת של ברקת אסטרו, שלפיה היא הספק היחיד בארץ.
הדבר נודע לחברת קוסמוס טלסקופים, והיא פנתה לעירייה בטענה כי גם היא מספקת מערכות מסוג זה. בהמשך לכך, פרסמה העירייה מכרז שאליו ניגשו רק ברקת וקוסמוס. בנובמבר 2023 החליטה העירייה לבחור בהצעה של ברקת להצעה הזוכה.
במסגרת העתירה שהגישה, טענה קוסמוס כי בהצעה של ברקת ובהתנהלות של העירייה נפלו כשלים חמורים. נטען כי העירייה פעלה בניגוד לדיני המכרזים כדי להכשיר את הצעת ברקת, וזאת כהמשך ישיר של הרצון שלה להתקשר עמה ללא מכרז. כך, בין היתר, ברקת לא הפקידה ערבות בנקאית כפי שנדרש, והגישה הצעה שמתיימרת לשנות את תנאי המכרז ולהתנות עליהם.
מנגד, העירייה ביקשה לדחות את העתירה, וטענה כי ברקת צרפה ערבות בנקאית כפי שנדרש. כמו כן לדבריה, ההסתייגויות של ברקת ממתווה המכרז אינן מהותיות, ואין בהן כדי לפסול את ההצעה שלה, וכי לא היה בתהליך כולו שום משוא פנים או העדפה של חברת ברקת על פני העותרת.
השופט קרשן הבהיר כי העירייה הציגה ערבות בנקאית תקינה, כך שהדיון התמקד בטענה שלפיה הצעת ברקת כללה שינויים מהותיים בתנאי המכרז. הוא כתב כי אין מחלוקת סביב העובדה שההצעה שהגישה ברקת כללה שינויים בהסכם ההתקשרות שצורף למכרז. הוא הבהיר כי בניגוד לטענת העירייה, השינויים האלה אכן מהותיים ביותר.
כך למשל, ברקת ביטלה סעיף שקבע כי חצי השנה הראשונה של תקופת ההסכם תהווה תקופת ניסיון לזוכה, וכי העירייה תהיה רשאית להודיעו על הפסקת ההתקשרות 14 יום מראש. במקום זאת, הוסיפה ברקת כיתוב שלפיו המערכות מיוצרות בהזמנה מיוחדת ומותאמות ללקוח - ולא ניתנות להחזרה.
כמו כן, ברקת סייגה את אחד הסעיפים שקבע מסגרת זמן מוגדרת - שלוש שעות מרגע הקריאה - להגעת טכנאי של החברה במקרה הצורך, והכפיפה אותו לכתב האחריות שלה. היא גם מחקה את סעיפי השיפוי הנרחבים שכלל ההסכם, וכן את סעיף הקיזוז.
השופט הדגיש כי התוצאה הטבעית של הגשת הצעה במכרז הכוללת הסתייגות מהותית מתנאי המכרז, היא פסילת ההצעה. זאת, בין היתר, נוכח עקרון השוויון, שהוא אחד היסודות של דיני המכרזים. "על ההצעות להתאים לתנאי המכרז, שכן רק על ידי כך נקבע בסיס שווה לתחרות בין המציעים השונים המשתתפים במכרז...ורק על ידי כך מגנים על האינטרסים של מתחרים פוטנציאליים, שנמנעו מלקחת חלק במכרז בשל תנאיו", כתב השופט בפסק הדין שפרסם.
כמו כן, הוא הבהיר כי על ועדת המכרזים לשקול אם ההסתייגות מהווה פגם מהותי, שעשוי להוביל לפסילת ההצעה; או פגם טכני, שאינו יורד לשורשו של עניין, ואינו מחייב את פסילת ההצעה. השופט הבהיר כי ההסתייגויות שכללה ברקת בהצעתה אינן בגדר טעויות קולמוס, טעויות חשבונאיות, סטיות טכניות או כאלה שהשפעתן על התחרות זניחה. "מדובר בשינויים מהותיים להוראות הסכם ההתקשרות המהווה חלק בלתי נפרד מן המכרז", כתב.
בסופו של דבר ביטל השופט את החלטת ועדת המכרזים, וקבע כי הצעת ברקת תיפסל והעניין יושב לוועדת המכרזים. כמו כן, כל אחת מהמשיבות - עיריית ראשון לציון וברקת - חויבו בהוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית משפט השלום בירושלים במקרה שבו עיריית בית שמש נתבעה על ידי חברת מוקד יגל ביטחון, שעמה היא ניהלה קשרים ממושכים לצורך הצבה ותחזוקה של לחצני מצוקה בגני הילדים ברחבי העיר. בנובמבר 2016 פנתה העירייה למוקד יגל, שעוסקת בהתקנת מערכות מיגון ואבטחה, וביקשה לקבל הצעת מחיר להתקנה של לחצני מצוקה בגני ילדים בעיר. כעבור כחודש חתמו שני הצדדים על זיכרון דברים שלפיו עבור הקמת מערכת הלחצנים תקבל החברה כ-138 אלף שקל, ועבור שירותי אחזקה ישולם לה תשלום נפרד לפי תעריף מסוים. בהמשך אף נחתם הסכם למתן שירותי מוקד. שבמסגרתו התחייבה העירייה לשלם לחברה תשלום נוסף עבור טיפול שוטף בקריאות מצוקה המתקבלות דרך הלחצנים. החברה פעלה כדי לקיים את חלקה בהסכם, אלא שהעירייה שילמה רק עבור התקנת הלחצנים ונמנעה מלהעביר תשלומים עבור שירותי האחזקה והמוקד שהיא סיפקה. עקב כך, בינואר 2020, כשלוש שנים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים, החברה הפסיקה להעניק את השירותים לעירייה. בתביעה שהגישה לבית המשפט באמצעות עו"ד מיכאל בן עדי, החברה טענה כי מכוח ההסכמות השונות שנחתמו מול העירייה, היא זכאית לקבל סכום של כ-135 אלף שקל שעדיין לא הועברו לה.
- 2.הרץ מרשלץ 10/07/2024 13:51הגב לתגובה זוראש עיר ושני סגנים שרוצים להיות מולטי מיליונרים עד גיל 50 אייך יגמר 433 דחוף
- 1.לפי דעתי אחת מהרשויות שמתנהלת כמו בזאר טורקי (ל"ת)דש 09/07/2024 20:02הגב לתגובה זו

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
