המנכ"ל סירב לשלם על שירותי ייעוץ שניתנו לחברה - מה קבע בית המשפט?
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל באחרונה תביעה נגד מנכ"ל פיסנטרה ומייסדה. החברה משווקת את מוצרי רב-קו אונליין. התובע, שמתמחה בייעוץ אסטרטגי, טען כי המנכ"ל פנה אליו באוקטובר 2018 וביקש את עזרתו על רקע משבר שאליו נקלעה החברה, והבטיח לו בעל פה שיקבל תמורת שירותיו 10% ממניות החברה. השופטת קבעה כי לא נחתם הסכם בעניין המניות, אבל התובע זכאי לשכר עבור הפעולות שהוא ביצע עבור החברה לאורך כחצי שנה.
בתביעה, שהוגשה על סכום של 10 מיליון שקל, סיפר היועץ כי לפני כשש שנים קידם משרד התחבורה רפורמה לביטול אפשרות התשלום לנהג האוטובוס במזומן או להטענת כרטיס הרב-קו באוטובוס. בתחילת 2018 הוחלט ליישם את הרפורמה באזור גוש דן, תוך הגברת פעילות החברות שמאפשרות טעינת הכרטיס באמצעות כלים חלופיים. בשוק פעלו אז פיסנטרה וחברות נוספות, ובכלל זה הופ-און, שהיא חברה בת של חברת התחבורה דן. הרפורמה הנ"ל יצאה לדרך בסוף 2018.
היועץ ציין כי באותה העת היתה פיסנטרה ערוכה בצורה טובה יותר מהופ-און ליישום הרפורמה, אך היישום שלה עוכב על די משרד התחבורה, כך לפחות לטענת הנתבע, ללא שום הצדקה עניינית. הנתבע חשד כי מאחורי העיכוב עומדים שיקולים לא ענייניים, שקשורים לקשרים אישיים שקיימים בין בכירים במשרד התחבורה ובדן.
בשלב זה, כך לטענת היועץ, פנה אליו הנתבע כדי שהוא יסייע לו לגרום ליישום הרפורמה בהקדם. הם נפגשו באוקטובר 2018 בבית קפה, ובפגישה זו גובש ביניהם חוזה בעל פה שלפיו הוא יקבל 10% ממניות פיסנטרה באופן מיידי, ובתמורה הוא יטפל במשבר העסקי שפקד את החברה. הוא ציין כי הסתפק בהבטחה בעל פה מכיוון שהוא מיודד עם אביו של הנתבע, ובין הצדדים שררו יחסי אמון. לדבריו, לאחר שהוא קיים את חלקו והחברה יצאה מהמשבר, הכחיש הנתבע את ההסכם ביניהם, התחמק ממנו וסירב להעביר לו את התמורה המוסכמת.
- העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
- פוטרה יומיים לפני שגילתה על היריון, ותקבל פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, הנתבע טען כי לא נכרת שום חוזה בין הצדדים, וכי הרקע לפגישות ביניהם היה ניסיונו של התובע "להידחף לחברה", בטענה כי הוא "יודע למכור חברות". לדבריו, הפגישה בבית הקפה היתה בגדר החלפת רעיונות ראשוניים ובלתי מחייבים.
השופטת יעל בלכר קבעה כי התובע הוכיח שהנתבע ביקש את עזרתו בהליך הקידום של יישום הרפורמה בנסיבות של משבר. לדבריה, מחומר הראיות עלה כי מנקודת מבטו של הנתבע בזמן אמת, יישום הרפורמה עוכב או נדחה מטעמים לא ענייניים על רקע קשרים מושחתים, לדעתו, בין משרד התחבורה לבין דן והופ-און. השופטת הדגישה כי לחשדות לא נמצא בסיס בפועל, אך לעניין התביעה די בכך שהוכחה תחושתו הסובייקטיבית של הנתבע שכן זה היה הרקע לפנייה שלו אל התובע.
במקביל, קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח שבפגישה שהתקיימה בבית הקפה גובש הסכם שלפיו הוא זכאי לקבל 10% ממניות החברה. היא ציינה, בין היתר, כי האופן שבו הציגו הצדדים את התובע כלפי צדדים שלישיים לא מלמד שהם ראו בו שותף בזמן אמת.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
לעומת זאת, הוכח כי לאחר הפגישה בפרק זמן של כחצי שנה, התובע עסק בענייני החברה והשקיע מזמנו ומרצו, מתוך הנחה שהתמורה עבור הפעולות האלה שביצע, תיכלל בחוזה שייחתם בין הצדדים בעתיד. בנסיבות אלה, קבעה השופטת בלכר בפסק הדין שפרסמה, התובע זכאי לשכר בהתאם לעילה של עשיית עושר ולא במשפט. היא פסקה לטובת התובע סכום של מיליון שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסכום של 140 אלף שקל והוצאות משפט.
- 2.יותם 01/07/2024 07:31הגב לתגובה זומיליון שקל על חצי שנה עבודה.. יפה..
- 1.אם 29/06/2024 09:40הגב לתגובה זומוקדש זמן כה רב ויריעה ארוכה,אזי אנא אנו באים בעולם המשפט שהופך ל משפח

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

האם בן הזוג שהורחק בצו יקבל דמי שימוש עבור הדירה?
בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל דחה את תביעתו של גבר שביקש לחייב את זוגתו לשעבר בתשלום של כ-160 אלף שקל בגין שימוש בדירת המגורים המשותפת. השופט מחמוד שדאפנה קבע כי מאחר שהגבר הורחק בצו הגנה בעקבות אלימות, ובהמשך בחר מרצונו לשכור דירה אחרת ולא ביקש
לשוב לביתו - הרי שהוא ויתר למעשה על זכותו לדמי שימוש. "התובע יצר מצג של ויתור, הן במשתמע והן בהתנהגותו", כתב השופט
כשמ. ק. עזב את ביתו באפריל 2020, אחרי שנים של זוגיות שנגמרו רע, הוא אולי לא שיער שיום אחד ימצא את עצמו מתדיין בבית המשפט על שאלת השאלות: האם מגיע לו תשלום עבור הזמן שבו גרה בת זוגו לשעבר לבדה בדירה המשותפת. במשך כמעט חמש שנים היא המשיכה להתגורר שם עם ילדיהם, והוא, מצדו, שכר דירה אחרת, התבסס מחדש והמתין לרגע שבו יוכל לממש את חלקו בדירה. אלא שכשהגיעה העת, הוא דרש גם דמי שימוש - ובית המשפט סירב.
פסק הדין שניתן באחרונה על ידי השופט מחמוד שדאפנה מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, עוסק בתביעה יוצאת דופן, אך גם כזו שמוכרת במצבים של פירוד בין בני זוג שאינם נשואים אך מוכרים כידועים בציבור. השופט דחה את תביעת הגבר וחייב אותו לשלם לאשתו לשעבר 8,000 שקל הוצאות משפט, תוך שהוא קובע כי, "התובע ויתר במשתמע על דמי השימוש, הן בהתנהגותו והן בעצם החלטתו לשכור דירה אחרת ולחיות בה".
מ. ק. וי. א. ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך מספר שנים, והיו כמה מוכרים כידועים בציבור מ-2015. הם גרו ביחד בדירה של עמידר, הרשומה על שמם בחלקים שווים. במהלך חייהם המשותפים נולדו להם שני ילדים. אלא שבאפריל 2020 נפרדו דרכיהם לאחר אירוע אלימות שבגינו הוצא נגד הגבר צו הגנה. הנתבעת, י. א., הגישה בקשה לצו בעקבות האירוע, ובית המשפט נענה לה במעמד צד אחד. בדיון שהתקיים מאוחר יותר במעמד של שני הצדדים, בוטל הצו, אך במקומו ניתנה התחייבות הדדית: הצדדים לא יטרידו או יאיימו זה על זו, והגבר התחייב שלא להיכנס לדירת המגורים למשך שישה חודשים. ההתחייבות, כך קבע השופט, ניתנה מרצונו החופשי של התובע. "אין מקום לטענה כי הוא נאלץ לצאת מדירת המגורים", הוא כתב בהכרעתו. "גם אם טענתו כי לא הפגין אלימות נכונה, התובע היה יכול לנהל את ההליך, לחקור את הנתבעת ולהוכיח את צדקתו. הוא בחר שלא לעשות כן, והסכים במפורש שלא להיכנס לדירה למשך חצי שנה".
לא התכוון לשוב לדירה
במרכז פסק הדין עמד גם ממצא חשוב נוסף: במהלך ההליכים, התברר כי הוגש נגד התובע כתב אישום בגין האלימות כלפי הנתבעת, שבמסגרתו הוא הודה והורשע במעשים. "התובע ובא כוחו בחרו שלא לציין עובדה מהותית זו בכתבי הטענות", הדגיש השופט שדאפנה. "הסתרת עובדות מהותיות מעיני בית המשפט היא התנהלות המעידה על חוסר תום לב מובהק". השופט הוסיף כי עצם העובדה שהתובע הורשע בפלילים על אותה פרשה שוללת את טענתו כי יציאתו מהדירה נעשתה "על לא עוול בכפו". לדבריו, מדובר במקרה שבו הגבר לא רק הסכים להתרחק מהדירה, אלא גם פעל מאוחר יותר באופן שמוכיח כי לא התכוון לשוב אליה.
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר עזיבתו, שכר התובע דירה סמוכה כדי להישאר קרוב לילדיו. לדבריו, הוא שילם דמי שכירות של 2,300 שקל לחודש ובהמשך 2,400 שקל. במשך השנים הוא לא פנה לבת זוגו בדרישה כלשהי לקבלת דמי שימוש. רק כארבע שנים מאוחר יותר, לאחר שבית המשפט הורה על פירוק השיתוף בדירה, החליט האיש להגיש תביעה ולדרוש ממנה סכום של כ-160 אלף שקל בגין תקופת השימוש בדירה. אלא שהשופט לא השתכנע. הוא קבע כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובלי כל הצדקה. "התובע לא עשה מאומה מאז תמה תקופת ההרחקה ועד להגשת התביעה", נכתב בפסק הדין שפורסם. "התנהגותו מעידה כי גמר בלבו שאינו עוד מעוניין לשוב לדירת המגורים. לא זו בלבד שלא תבע, אלא שגם לא ביקש לחזור לבית המגורים או לדרוש דמי שימוש. תחת זאת, בחר לשכור לעצמו דירה אחרת ולהמשיך בחייו". השופט הדגיש כי התובע לא הציג שום הוכחה לכך שהנתבעת מנעה ממנו לשוב לביתו לאחר שפג תוקף ההרחקה. "לא הובאה כל ראיה כי היתה מניעה ממשית לחזרתו לדירת המגורים. אם אכן חשש ממנה, מדוע לא הגיש תביעה בזמנו? הימנעותו מלפעול מלמדת כי השלים עם מצבו ועם המשך מגוריה של הנתבעת בבית לבדה", הוא קבע.
