תומר פפר
צילום: ג'ני רוחלין
אנשים

"לא מאמין ב-Best practice"

תומר פפר,  בן 41, מנכ"ל תן ביס, נשוי פלוס שניים, מתגורר בתל אביב; על להקת הרוק שהקים בתיכון, המילואמניקים שהציעו לו לבוא לעבוד בתן ביס, הצורך לאתגר את הסטטוס קוו, ומה היה שואל את ג'ף בזוס של פעם

הדס מגן |
נושאים בכתבה תומר פפר תן ביס

רקע: נולדתי בתל אביב למשפחה של ארבעה בנים. אבי עסק במכירות, וכיהן כמנכ"ל חברות יבוא, ואמא שימשה בתפקידי משאבי אנוש וניהלה בית ספר להנדסאים. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת ומגובשת."

"בתיכון הקמתי להקת רוק בשם 'הכבשים השחורות'.  את השירות הצבאי התחלתי בקורס טייס, אבל כעבור שנה עברתי ליחידה לוחמת מוטסת בחיל האוויר, שם אני עדיין עושה מילואים. במהלך השירות פגשתי ביחידה שני מילואימניקים שעבדו בזמנו בתן ביס, וסיפרו  שהחברה מחפשת עובדים. 

                                                                                                               

"תוך כדי לימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב, שני המילואימניקים חזרו אליי והציעו לי לבוא לעבוד בתן ביס. לא היה לי רקע טכנולוגי רשמי, אבל כן יצרתי מערכת ממוחשבת לאנשי המילואים,  והם התרשמו. נעניתי להצעה והתחלתי לעבוד כאיש תוכנה. זה היה ב-2006 ותן ביס הייתה חברה קטנה, בת 30 עובדים,  מהם שלושה בפיתוח. הפעילות התמקדה אז בכרטיס תן ביס שמעסיקים נתנו לעובדים, ואני דחפתי  להרחבת הפעילות לכיוון ביצוע הזמנות ממקומות עבודה באופן מקוון, וגם על ידי פרטיים. וב-2012 קיבלתי אחריות על תחום המוצרים והטכנולוגיה, ואח"כ גם על השיווק, ולאחר שהמייסד מכר נתח מהחברה למשקיע חדש, מוניתי למנכ"ל משותף. 

"ב-2018 תן ביס נרכשה על ידי חברה הולנדית, ובהמשך מוזגה עם חברה בריטית. אני הקמתי את מרכז הפיתוח והחדשנות בישראל,  ושם פיתחנו  כרטיס המקביל לתן ביס, שמיועד לשימוש באירופה, והחדרנו את הקונספט לגרמניה, שווייץ, והולנד. בסוף 2021 עזבה המנכ"לית המשותפת, ומאז מאי 2022 אני המנכ"ל. 

 

המהלך המקצועי המשמעותי שלך: "המינוי שלי למנכ"ל. עברתי מניהול טכנולוגי לניהול של החברה, שזה עולם תוכן שונה, שהיה ךלגמרי חדש עבורי. שמחתי על האתגר."

 

מהלך שאתה מצטער עליו: "לא מאמין בחרטה, זה לא תורם ולא מקדם. אני מסתכל על כל מהלך כמהלך בונה, מכל טעות למדתי והשכלתי."

 

הזדמנות שלא ניצלת: "לפני כמה שנים, עוד בתפקיד הקודם שלי, הייתה לי אופציה לעשות רילוקיישן לאמסטרדם או לונדון, ולא ניצלתי אותה, כי בדיוק הבת הקטנה שלי נולדה, והעדפנו להישאר בארץ."

 

דמות שהשפיעה עליך ולמה: "המייסד של תן ביס, תמיר כרמל, שבנה את העסק מאפס, בלי משקיעים, צעד אחר צעד. למדתי ממנו הרבה, הרבה מהתפיסה המסחרית שיש לי הגיעה ממנו. גם המיקוד במטרה ולא ליד המטרה. זה משהו שלקחתי ממנו."

 

מוטו בעבודה ובאישי: "לאתגר את הסטטוס קוו. זה חלק משמעותי ממה שאני עושה, אני לא מקבל שום דבר כמובן מאליו, גם בעבודה וגם בחיים האישיים."

 

שעות הפנאי: "נהנה לרכוב על אופניים עם הבן שלי, בן ה-6. אנחנו רוכבים בעיר וגם בשטח. אני גם אוהב לקרוא ספרות מקצועית על עסקים. בסופו של דבר, עם שני ילדים קטנים, לא נשאר הרבה זמן פנוי, אבל הגידול שלהם ממלא אותי יותר מהכל". 

אתה בעתיד: "פועל לקידום צעירים בעולם הטכנולוגיה ומלווה סטרטאפים בתחילת דרכם. כבר היום אני פעיל בתחום ועד כה ליוויתי עשרות סטרטאפים וחברות בתחילת דרכם, כיועץ וכחבר דירקטוריון. אני שמח לתרום לדור הבא ובעתיד אשמח לעשות את זה בהיקף רחב יותר."

 

אם לא היית מנכ״ל תן ביס היית...: "בעולמות הפסיכולוגיה ו/או יעוץ ארגוני, שמאוד מעניינים אותי.  חלק גדול ממה שעשיתי כמנכ"ל, זה לבחון את דרכי העבודה של המחלקות כמי שמגיע מ'בחוץ'."

 

חייב תודה ל...: "יעל, אשתי. היא השותפה שלי לחיים במלוא מובן המילה. יחד אנחנו מצליחים למצוא את הדרך לנהל את הבית המשותף לצד הקריירה שלנו."

 

הייתי רוצה להיפגש עם: "ג׳ף בזוס בתחילת דרכו באמזון, עוד כשמכר בגראז׳ שלו ספרים, כדי להבין מאיפה הדרייב שהיה לו לא לוותר, לאורך שנים שזה לא התרומם, ודווקא מתוך פרספקטיבה של ג׳ף בזוס של פעם."

 

התכונות שהביאו אותך למקום שלך: "חדשנות תפיסתית - אני מזהה את הצורך מהשטח ופועל במוד 'אג׳ילי' (מודל של פיתוח מהיר של פתרונות - ה.מ) כדי למצוא פתרון ייחודי למצב. אני לא מאמין ב best practice, אלא בלהתאים את הפיתרון למצב, אני מבין את הצורך של הלקוח ומוצא פתרון עם חדשנות תפיסתית."

 

התכונות החשובות בעיניך למנהל: "אומץ וחוסן. החוכמה של מנהל היא לדעת איך לנהל את מערכת היחסים עם מה שקורה בחוץ, יחד עם השותפים שלו בהנהלה,  לשאול את השאלות הנכונות, לקבל החלטות אמיצות שמאתגרות את הסטטוס קוו, ולגלות חוסן בתהליך. אם יש לך את החזון, סמוך על התהליך ועל האנשים שלצידך בדרך אליו."

התכונות שמזיקות לך: "חוסר סבלנות לפתרון בעיות - אני רוצה לראות את הפיתרון מגיע מהר, ולפעמים, בטח בארגון גדול, דברים לוקחים זמן."

 

אוהב ולא אוהב בתפקיד הנוכחי: "למרות שתן ביס נוסדה לפני שני עשורים, מדהים לראות עד כמה הארגון גמיש. אנחנו לא קופאים על השמרים, ועשינו הרבה שינויי כיוון במהלך השנים כדי להתאים את עצמנו לשוק. תמיד שואפים לעוד, ולכן יש עדיין עוד מטרות ויעדים להגיע אליהם."

 

 הדבר שמניע אותך לקום בבוקר: "הרעב לעוד, להצלחה, לעוד שירותים שאפשר לפתח ולתת ללקוחות ולצרכנים שלנו. בסופו של דבר, התחרות היא מול עצמנו והיעדים זה משהו שאנחנו מציבים לעצמנו, וזה נותן את הדרייב להמשיך וליצור עוד."

 

מזל או שכל: "מזל מגיע כשאנחנו עובדים בצורה מתואמת ועם המון שכל."

 

אם היית מתחיל היום  את המסלול המקצועי....: "הייתי הולך ללמוד רפואה". 

 

כבוד כוח או כסף: "בסוף כסף מניע את העולם, זה לא חייב להיות כסף שלך, אפשר לגייס, אבל בלי משאבים קשה לזוז."

 

בעוד 3 שנים אני אהיה…: "בטיול קרוואנים עם המשפחה באוסטרליה".  

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
יבגני דיברוב ארמיס
צילום: ארמיס
ראיון

סוד ההצלחה של ארמיס: "הרעב. חייבים להיות 'רעבים' כדי להצליח"

יבגני דיברוב הוא יזם רעב; הוא היה העובד הראשון של אסף רפפורט באדאלום ("הזדמנות גדולה"), הקים את ארמיס עם נדיר יזרעאל ומכר אותה אתמול לפי שווי של כ-7.8 מיליארד דולר. הוא הפך למיליונר - ייפגש עם 465 מיליון דולר, כשלאחר מכירות קודמות, כנראה שהונו מעל 600 מיליון דולר - חזרנו לראיון מרתק עם דיברוב שמלמד על סוד ההצלחה
ליאור דנקנר |

לפני כשנה דיברנו עם יבגני דיברוב, שהקים את חברת הסייבר ארמיס לפני כעשור על רקע השלמת גיוס לפי שווי של כ-4.3 מיליארד דולר. אתמול דיווחה החברה על מכירה לסרוויס נאו בתמורה ל-7.75 מיליארד דולר. דיברוב יקבל כ-465 מיליון דולר ויחד עם מימושים קודמים יגיעו הונו ל-600 מיליון דולר. ההתחלה היתה אחרת לגמרי. מאיפה הוא התחיל ולאן הגיע ומה התכונות שצריך יזם?     

"זה היה חלום מאז שהייתי בצבא ביחידה 81. היו שם כמה מדורים שבסוף יצאו משם הרבה חברות. אסף רפפורט היה ראש הצוות שלי ועשינו דרך ארוכה ביחד. ככה זה בעצם התחיל. להרבה אנשים שם היה חלום ליזום משהו. אני חושב שזה נובע משילוב של הרצון ליזום משהו לצד היכולת הטכנולוגית ולזה מצטרפת ראייה עסקית

"בסוף 2012 נפתחה לי הזדמנות - אסף עמי, רועי וינון (אסף רפפורט, עמי לוטבק, רועי רזניק וינון קוסטיקה) הקימו את אדאלום, אסף התקשר ואמר יש הזדמנות אני רוצה שתהיה העובד הראשו של אדאלום וזה היה הבית ספר הכי טוב למנהל עסקים שיכול להיות. עשיתי שם הכל, גם מכירות, שיווק, פיתוח עסקי. הייתי אחראי על הצד העסקי בפעילות באסיה ואירופה. אחרי שנתיים ותשעה חודשים היה האקזיט". 

היזמים מקבלים המון, העובדים מקבלים מעט יחסית. זה לא הפריע? 

"לא. מגיע להם. זו היתה הזדמנות מבחינתי. עבדתי כמו מייסד, אין שעות ואין לילה ולמדתי מזה. יש שלבים לכל דבר, אתה כעובד מתפתח וצומח. אבל בסוף זה מסלול ואתה מקבל הזדמנות כדי ללמוד ולהיות מוכן להיות יזם בעצמך. אגב, לא כולם צריכים להיות יזמים. זה נשמע מאוד נוצץ, אבל יש דברים פחות נעימים. הניסיון והתקופה שלי באדאלום הכינו אותי קדימה ואני הייתי הכי שמח בשביל היזמים כשהם עשו אקזיט כספי. מגיע להם". 

מה צריך יזם כדי להצליח? 

"יש את הדברים מסביב כמו כישרון, יכולות טכנולוגיות חזקות. צריך לדעת לעבוד עם אנשים, אבל צריך בעיקר 'רעב'. אי אפשר בלי להיות עם 'רעב'. זה מאפשר את היכולת לעבוד כל הזמן קשה גם בנקודות נמוכות ובאתגרים. אני תמיד פרנואיד, אם חושב שאם אעבוד פחות קשה יעקפו אותי". 

זה קשור גם למקום שממנו מגיעים? אם מגיעים דווקא ממקומות פחות חזקים, עם קשיים, יש יותר רעב להצליח?