בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה דן באחרונה בתביעה של אב להכיר בו כבעלים של דירה שהית שייכת לבנו, שנפטר בגיל צעיר ממחלת הסרטן. השופט רן ארנון הבהיר כי הדירה רשומה בטאבו על שם הבן וכי התובע לא הביא ראיות כדי לסתור את הרישום הנ"ל. עם זאת, הוא קיבל את עתירתו החלופית של האב לקבלת החזר של כ-1.2 מיליון שקל שהשקיע בדירה, אם גרושתו לא תסתלק מעיזבון הבן.

התובע ואחת הנתבעות בתיק הם בני זוג לשעבר והורים לשניים, שהתגרשו לפני כ-14 שנה. הנתבעת הנוספת היא בתם המשותפת, שאחיה נפטר באפריל 2021 אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. הוא היה בן 28 בלבד במותו, רווק וללא ילדים. הנפטר לא הותיר אחריו צוואה. למרות גילו הצעיר, היתה רשומה על שמו דירה. כשנה וחצי לאחר מותו, ניתן צו ירושה שלפיו הוריו יורשים אותו בחלקים שווים.

בתביעה שהגיש האב לבית המשפט, הוא טען כי מימון הרכישה של הדירה ושיפוצה נעשה מכספו בלבד, מבלי שלבנו או גרושתו היה חלק בכך. הוא ציין כי בעת רכישת הדירה, בנו היה חייל, ורישומה על שמו נעשה משיקולי מס בלבד. יתרה מכך, הוא החתים את הבן על הסכם הלוואה ועל מסמך התחייבות שבו נקבע כי הדירה שייכת לאב. בשילוב העובדה שהבן לא השאיר צוואה, האב טען שצריך לקבוע כי הנכס שייך למעשה לו. לחלופין, עתר האב בדרישה לשלם לו מהעיזבון את החזר ההלוואה שנתן לטובת הרכישה והשיפוץ, בסכום של 1,225,501 שקל.

מנגד, טענו האם ובתה כי הרצון של המנוח, הלכה למעשה, היה להוריש את הדירה לאחותו, ומשכך יש לתקן את צו הירושה באופן שהיא תהיה היורשת הבלעדית.

בתחילה דן השופט בטענה לגבי הבעלות של האב על הדירה. הוא קבע כי הדירה נרשמה בטאבו על שם הבן, ושהתובע לא הגיש ראיות משכנעות שיביאו לסתירת הרישום. כתב ההתחייבות שבו הצהיר לכאורה המנוח על בעלות אביו בדירה לא נחתם על ידו, וממילא אף לא אומת באמצעות עורך דין.

• רכשו את חלקה של אחותם בנכסים - וישלמו ריבית והצמדה
• ישראלי-צרפתי נפטר בחו"ל - לפי איזה דין יחולק רכושו?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יתרה מכך, האב לא פירט מהם אותם שיקולים אישיים או שיקולי מס שהביאו אותו לרשום את הדירה על השם של בנו. בנוסף, השופט הבהיר כי בית המשפט לא ישתף פעולה עם תכנוני מס פסולים. לכן, מסקנתו היתה כי יש לדחות את תביעת הבעלות.

לגבי תביעה הכספית, קבע השופט כי ההכרעה בה תלויה בהתנהלות האם. לדבריו, הסכם ההלוואה קובע שאם הבן ימות לפני אביו, והאב ובתו בלבד יהיו יורשיו, הרי שאין צורך בהחזר ההלוואה. לעומת זאת, ככל שיהיו יורשים נוספים – ובפרט האם – ההלוואה תוחזר. במועד ההסכם ההורים היו כבר גרושים, והמחשבה מאחורי ההסכם היה שלא להעניק לאם נתח מנכס שבו השקיע האב הון עתק.

"לא מצאתי כל עילה שבדין לביטול ההסכם", כתב השופט. האם ובתה טענו כי מדובר בהסכם פיקטיבי, מכיוון שהוא קובע החזר של 250 שקל בחודש בלבד - כך שיידרשו 616 שנה לצורך החזר ההלוואה, אך מנגד השופט קבע כי הטענה לא מסייעת להן, משום שלא עתרו לבטל את ההסכם מלכתחילה.

• ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
• השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

לכן קבע השופט כי בהתאם להסכם ההלוואה, אם האם תסתלק מהעיזבון של הבן לטובת בתה – התוצאה תהיה שהתביעה הכספית תידחה. לעומת זאת, אם האם תישאר רשומה כיורשת של הבן, התביעה הכספית תתקבל באופן שהדירה תימכר ומתוך התמורה תשולם לאב יתרת ההלוואה בסך 1,225,501 שקל.

במקרה אחר, שנדון בשנה שעברה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הגיש אדם תביעה בדרישה לביטול צוואתו של אביו המנוח. התובע טען כי אביו העניק לבתו, אחותו של התובע, דירה בתל אביב, וזאת בניגוד לצוואה המקורית, שלפיה היתה אמורה להתחלק ביניהם שווה בשווה. השופטת בתיק דחתה את טענת התובע וכתבה כי: "התובע עצמו אינו עומד מאחורי טענתו לעניין היעדר כשירות להבחין בטיבה של צוואה, והוא אף מודה שהתובע קבע בענייני הרכוש והורשתו". בנוסף, ציינה השופטת כי התובע טען שהצוואה נכתבה תחת השפעה לא הוגנת של הנתבעת. התובע תלה השפעה בלתי הוגנת זו בקרבתה הפיסית של הנתבעת למקום מגוריו של המנוח. חוסר עצמאותו ותלותו הפיסית המוחלטת של המנוח בנתבעת, בכך שלמעשה נדרש המנוח לתמיכה וסיוע של הנתבעת בעניינים שונים. לעומת זאת, בחקירתו אישר כי המנוח לא היה מבודד מסביבתו ומקשרים חברתיים עם אחרים, לרבות התובע עצמו. "התובע הודה כי התקיים קשר חופשי בינו למנוח, ללא הפרעה כלשהי".