זה התנאי שהציבו אביו ואחותו של נפטר לזוגתו כדי שתהרה מזרעו
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התיר באחרונה לבת 42 להיכנס להיריון מזרע של בן הזוג שלה שהלך לעולמו. התביעה הוגשה לבית המשפט בעקבות אי הסכמתה של בת הזוג לקבל את דרישת אביו של המנוח ואחותו, שלפיה היא תחתום על מסמך המתנה את השימוש בזרע בוויתור על דרישת כלשהי מהירושה של בן זוגה. סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד, מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות של בני המשפחה של המנוח, תוך שהוא מאשים אותם בלא פחות מסחר בזרע של בן משפחתם.
התובעת והמנוח הכירו ב-2018, וכעבור כשנה עברו לגור ביחד בשכירות. בשלב מסוים התלונן הבחור על קוצר נשימה חריף, והוא אושפז לסירוגין בבית החולים לבדיקות וטיפולים. כשמצבו הרפואי הידרדר והוא הורדם והונשם, מיהרו אביו ואחותו לפנות לבית המשפט כדי למנות אותם לאפוטרופוסים עליו, לצורך שאיבת זרעו. בית המשפט אישר את הבקשה והזרע נלקח מגופו כבר למחרת הדיון בנושא. כחודש לאחר מכן הלך המנוח לעולמו בגיל 42 בלבד.
לאחר מותו ניהלו הצדדים משא ומתן בעניין השימוש בזרעו לצורך הפריית בת הזוג שלו. לשם כך, ניסחו האב והאחות בין היתר "הסכם בין יורשים", שלפיו כתנאי לשימוש בזרע הם ייחשבו היורשים היחידים, בעוד שבת הזוג תירש רק 1% מהעיזבון. האחרונה סירבה לחתום על המסמך והגישה את התביעה לבית המשפט במאי 2023.
לטענתה, המנוח הבהיר במהלך חייו בצורה ברורה ביותר כי ברצונו להביא עמה ילדים לעולם, ולכן על בית המשפט להתיר לה להשתמש בזרע שלו. היא הוסיפה כי ההתנגדות של אבי המנוח ואחותו לבקשתה כרוכה בשיקולים כלכליים בלבד, ואינה קשורה לרצונו של המנוח. בת הזוג ציינה בכתב התביעה גם כי כבר עברה את גיל 40, ולכן עצם ניהול התביעה המיותרת מפחית באופן ניכר את הסיכויים שלה להיכנס להיריון, וביקשה לחייב את הנתבעים בהוצאות משמעותיות בשל כך.
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טענו האבא ואחות כי התובעת והמנוח כלל לא היו בני זוג, אלא רק שותפים לדירה. הנתבעים הוסיפו כי המנוח לא רצה להביא לעולם ילדים לאחר שימות. הסכמתם בזמנו לשאיבה של הזרע מגופו נבעה מהחשש שלהם כי הטיפולים בו יגרמו לו לעקרות בחייו, ולא כדי שהתובעת תוכל להיכנס להיריון ממנו לאחר מותו.
"הליך זה הוא דוגמה להתנהלות חסרת תום לב ואף פוגענית של הנתבעים", כתב השופט שקד בתחילת פסק דינו. "לצערי הרב, הראיות הברורות שהונחו לפתחי לימדו כי הנתבעים ניסו לסחור בזרעו של המנוח משל היה 'זרע עובר לסוחר', תוך שהם 'מסכימים' לעשיית שימוש בזרעו של המנוח לשם הפרייתה של התובעת ובלבד שזו תיאות 'להתפשר איתם'. התניות מסוג זה אמורות להרעיד כל מי שלב פועם בחזהו".
בנוסף, השופט אף דחה את הטענה של ההגנה, שלפיה התובעת לא היתה בת הזוג של המנוח. לדבריו, האב והאחות הודו בעצמם בקשר הזוגי בין השניים במסגרת "הסכם היורשים" שעליו ניסו להחתים את בת הזוג. יתר על כן, התובעת צירפה ראיות רבות שמוכיחות כי היא והמנוח קשרו את גורלם זה בזו, בהן תמונה שלהם ביחד על חוף הים, שבה המנוח מנשק אותה. לגבי טענת הנתבעים כי השניים חלקו דירה מטעמי נוחות, קבע השופט כי היא מופרכת בעליל, שכן הם תכננו להביא ביחד ילד וברור שהיו יותר מסתם ידידים.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
השופט הסביר כי לאחר שהוכח כי התובעת היתה בת הזוג של המנוח, היה על אביו ואחותו להוכיח כי הוא לא רצה להביא ילדים עמה לאחר מותו, ואולם לדבריו הם כשלו בכך. בעקבות כך הוא התיר לתובעת להשתמש בזרע של בן הזוג המנוח והטיל על הנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 56,189 שקל.
במקרים של פטירה פתאומית עולה מעת לעת בקשה לנטילה ושימור של זרע של גבר לצורך אפשרות להשתמש בו בעתיד. ואכן, גם לאחר המוות ניתן לעתים להפיק תאי זרע חיים, להעביר אותם להקפאה עמוקה כדי להשתמש בהם בהמשך, לצורך הולדת צאצאים לנפטר.
סוגיה זו מעוררת שאלות מורכבות מתחומים שונים כמו: משפט, רפואה, פילוסופיה, דת, כבוד האדם וכבוד המת, המשכיות ומשפחה. עדיין לא ניתן מענה על ידי המחוקק בישראל לסוגיה מוסרית-חברתית זו, ולכן המדינה פועלת בהתאם להנחיות של היועץ המשפטי לממשלה בנושא "נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו" מ-2003.
מי שיכולים לבקש ליטול זרע מאדם הם האלמנה או בת הזוג קבועה של הנפטר. בדרך כלל אין צורך בפנייה לבית משפט, אלא אם אחד או יותר מקרובי המשפחה של הנפטר מתנגדים להליך, ואז יש לבקש את אישור בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, גם הורי הנפטר (או כל קרוב אחר) יכולים לבקש לבצע את נטילת הזרע, אך הם צריכים לפנות לבית משפט לענייני משפחה לשם כך.
מתחילת מלחמת חרבות ברזל הונחו בתי החולים כי עד סוף החודש הזה - ה-31 למאי, הם יוכלו לאשר נטילת זרע מנפטר גם לבקשת הוריו, מבלי להפנות אותם לבית המשפט, ורק אם הם סבורים כי הפנייה לבית המשפט עלולה לסכל את אפשרות הנטילה, בעקבות הזמן שעלול לעבור ממועד הפטירה, ולמעט במצבים שבהם ידוע על קיומם של בת/בן זוג או בן/בני משפחה שמתנגדים לנטילה, או כאשר קיימת מחלוקת בין ההורים עצמם.
לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, לצורך שימוש בזרע שניטל לאחר המוות, נדרש אישור של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יבחן את רצונו של הנפטר בהמשכיות, כחלק מהעיקרון של כיבוד רצון הנפטר וזכות האדם על גופו. לגבי בקשה של מי שהיתה בת הזוג הקבועה של אדם במועד פטירתו, יש הנחה שככלל הבאת ילדים לעולם מבת זוגו, גם לאחר מותו, עולה בקנה אחד עם רצונו. הנחה זו תהיה תקפה כל עוד אין אינדיקציה לכך שהמנוח היה מתנגד לכך. לגבי בקשה של הורי הנפטר, נכון להיום, יהיה ניתן להשתמש בזרע רק אם יוכח שזה היה רצון הנפטר, ובאישור בית המשפט. השימוש יהיה באמצעות אשה שאינה קרובת משפחה של הנפטר, שתלד ותהיה אם הילד שייוולד לכל דבר ועניין. אם הנפטר התנגד לשימוש בזרעו לאחר מותו, לא יאושר שימוש.
- 4.קרב ירושה 10/05/2024 02:29הגב לתגובה זוהשיקולים האגוצנטרים של האמא צריכים להידחות למען שלומו וטובתו של הילד. גם לא ברור כלל ,כמה באמת האב הנפטר היה מעונין להוליד ילד אחרי מותו ואפילו אם כן לא ברור למה שהמדינה תצא מגדרה לאפשר להם להקים תא משפחתי חד הורי שתמיד יצטרך להגנתה וחסדה של המדינה
- 3.המוסר הוא פשוט 09/05/2024 10:04הגב לתגובה זוהמנוח לא היה כשיר להסכים לשאיבת זרע, ולכן נדרשה הסכמת המשפחה. המשפחה עשתה זאת מתוך הנחה שהמנוח ישיב את נשמתו לבורא, וזה אכן מה שקרה. המשפחה עסקה בפרוצדורה רפואית תפלה כשהמנוח היה שכיב מרע. כעת הם מטילים דופי בכוונות בת הזוג. הם פוסלים במומם.
- 2.יוסי 09/05/2024 08:29הגב לתגובה זוגם אנונימית היא קייס לירושה
- 1.פעם הייתי מאמין לשופטים (ל"ת)המבקר 09/05/2024 08:00הגב לתגובה זו

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
