זה התנאי שהציבו אביו ואחותו של נפטר לזוגתו כדי שתהרה מזרעו
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התיר באחרונה לבת 42 להיכנס להיריון מזרע של בן הזוג שלה שהלך לעולמו. התביעה הוגשה לבית המשפט בעקבות אי הסכמתה של בת הזוג לקבל את דרישת אביו של המנוח ואחותו, שלפיה היא תחתום על מסמך המתנה את השימוש בזרע בוויתור על דרישת כלשהי מהירושה של בן זוגה. סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד, מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות של בני המשפחה של המנוח, תוך שהוא מאשים אותם בלא פחות מסחר בזרע של בן משפחתם.
התובעת והמנוח הכירו ב-2018, וכעבור כשנה עברו לגור ביחד בשכירות. בשלב מסוים התלונן הבחור על קוצר נשימה חריף, והוא אושפז לסירוגין בבית החולים לבדיקות וטיפולים. כשמצבו הרפואי הידרדר והוא הורדם והונשם, מיהרו אביו ואחותו לפנות לבית המשפט כדי למנות אותם לאפוטרופוסים עליו, לצורך שאיבת זרעו. בית המשפט אישר את הבקשה והזרע נלקח מגופו כבר למחרת הדיון בנושא. כחודש לאחר מכן הלך המנוח לעולמו בגיל 42 בלבד.
לאחר מותו ניהלו הצדדים משא ומתן בעניין השימוש בזרעו לצורך הפריית בת הזוג שלו. לשם כך, ניסחו האב והאחות בין היתר "הסכם בין יורשים", שלפיו כתנאי לשימוש בזרע הם ייחשבו היורשים היחידים, בעוד שבת הזוג תירש רק 1% מהעיזבון. האחרונה סירבה לחתום על המסמך והגישה את התביעה לבית המשפט במאי 2023.
לטענתה, המנוח הבהיר במהלך חייו בצורה ברורה ביותר כי ברצונו להביא עמה ילדים לעולם, ולכן על בית המשפט להתיר לה להשתמש בזרע שלו. היא הוסיפה כי ההתנגדות של אבי המנוח ואחותו לבקשתה כרוכה בשיקולים כלכליים בלבד, ואינה קשורה לרצונו של המנוח. בת הזוג ציינה בכתב התביעה גם כי כבר עברה את גיל 40, ולכן עצם ניהול התביעה המיותרת מפחית באופן ניכר את הסיכויים שלה להיכנס להיריון, וביקשה לחייב את הנתבעים בהוצאות משמעותיות בשל כך.
- "המשמעות הכי חשובה של AI היא במודל התמחור של משרדי עורכי דין"
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טענו האבא ואחות כי התובעת והמנוח כלל לא היו בני זוג, אלא רק שותפים לדירה. הנתבעים הוסיפו כי המנוח לא רצה להביא לעולם ילדים לאחר שימות. הסכמתם בזמנו לשאיבה של הזרע מגופו נבעה מהחשש שלהם כי הטיפולים בו יגרמו לו לעקרות בחייו, ולא כדי שהתובעת תוכל להיכנס להיריון ממנו לאחר מותו.
"הליך זה הוא דוגמה להתנהלות חסרת תום לב ואף פוגענית של הנתבעים", כתב השופט שקד בתחילת פסק דינו. "לצערי הרב, הראיות הברורות שהונחו לפתחי לימדו כי הנתבעים ניסו לסחור בזרעו של המנוח משל היה 'זרע עובר לסוחר', תוך שהם 'מסכימים' לעשיית שימוש בזרעו של המנוח לשם הפרייתה של התובעת ובלבד שזו תיאות 'להתפשר איתם'. התניות מסוג זה אמורות להרעיד כל מי שלב פועם בחזהו".
בנוסף, השופט אף דחה את הטענה של ההגנה, שלפיה התובעת לא היתה בת הזוג של המנוח. לדבריו, האב והאחות הודו בעצמם בקשר הזוגי בין השניים במסגרת "הסכם היורשים" שעליו ניסו להחתים את בת הזוג. יתר על כן, התובעת צירפה ראיות רבות שמוכיחות כי היא והמנוח קשרו את גורלם זה בזו, בהן תמונה שלהם ביחד על חוף הים, שבה המנוח מנשק אותה. לגבי טענת הנתבעים כי השניים חלקו דירה מטעמי נוחות, קבע השופט כי היא מופרכת בעליל, שכן הם תכננו להביא ביחד ילד וברור שהיו יותר מסתם ידידים.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופט הסביר כי לאחר שהוכח כי התובעת היתה בת הזוג של המנוח, היה על אביו ואחותו להוכיח כי הוא לא רצה להביא ילדים עמה לאחר מותו, ואולם לדבריו הם כשלו בכך. בעקבות כך הוא התיר לתובעת להשתמש בזרע של בן הזוג המנוח והטיל על הנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 56,189 שקל.
במקרים של פטירה פתאומית עולה מעת לעת בקשה לנטילה ושימור של זרע של גבר לצורך אפשרות להשתמש בו בעתיד. ואכן, גם לאחר המוות ניתן לעתים להפיק תאי זרע חיים, להעביר אותם להקפאה עמוקה כדי להשתמש בהם בהמשך, לצורך הולדת צאצאים לנפטר.
סוגיה זו מעוררת שאלות מורכבות מתחומים שונים כמו: משפט, רפואה, פילוסופיה, דת, כבוד האדם וכבוד המת, המשכיות ומשפחה. עדיין לא ניתן מענה על ידי המחוקק בישראל לסוגיה מוסרית-חברתית זו, ולכן המדינה פועלת בהתאם להנחיות של היועץ המשפטי לממשלה בנושא "נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו" מ-2003.
מי שיכולים לבקש ליטול זרע מאדם הם האלמנה או בת הזוג קבועה של הנפטר. בדרך כלל אין צורך בפנייה לבית משפט, אלא אם אחד או יותר מקרובי המשפחה של הנפטר מתנגדים להליך, ואז יש לבקש את אישור בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, גם הורי הנפטר (או כל קרוב אחר) יכולים לבקש לבצע את נטילת הזרע, אך הם צריכים לפנות לבית משפט לענייני משפחה לשם כך.
מתחילת מלחמת חרבות ברזל הונחו בתי החולים כי עד סוף החודש הזה - ה-31 למאי, הם יוכלו לאשר נטילת זרע מנפטר גם לבקשת הוריו, מבלי להפנות אותם לבית המשפט, ורק אם הם סבורים כי הפנייה לבית המשפט עלולה לסכל את אפשרות הנטילה, בעקבות הזמן שעלול לעבור ממועד הפטירה, ולמעט במצבים שבהם ידוע על קיומם של בת/בן זוג או בן/בני משפחה שמתנגדים לנטילה, או כאשר קיימת מחלוקת בין ההורים עצמם.
לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, לצורך שימוש בזרע שניטל לאחר המוות, נדרש אישור של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יבחן את רצונו של הנפטר בהמשכיות, כחלק מהעיקרון של כיבוד רצון הנפטר וזכות האדם על גופו. לגבי בקשה של מי שהיתה בת הזוג הקבועה של אדם במועד פטירתו, יש הנחה שככלל הבאת ילדים לעולם מבת זוגו, גם לאחר מותו, עולה בקנה אחד עם רצונו. הנחה זו תהיה תקפה כל עוד אין אינדיקציה לכך שהמנוח היה מתנגד לכך. לגבי בקשה של הורי הנפטר, נכון להיום, יהיה ניתן להשתמש בזרע רק אם יוכח שזה היה רצון הנפטר, ובאישור בית המשפט. השימוש יהיה באמצעות אשה שאינה קרובת משפחה של הנפטר, שתלד ותהיה אם הילד שייוולד לכל דבר ועניין. אם הנפטר התנגד לשימוש בזרעו לאחר מותו, לא יאושר שימוש.
- 4.קרב ירושה 10/05/2024 02:29הגב לתגובה זוהשיקולים האגוצנטרים של האמא צריכים להידחות למען שלומו וטובתו של הילד. גם לא ברור כלל ,כמה באמת האב הנפטר היה מעונין להוליד ילד אחרי מותו ואפילו אם כן לא ברור למה שהמדינה תצא מגדרה לאפשר להם להקים תא משפחתי חד הורי שתמיד יצטרך להגנתה וחסדה של המדינה
- 3.המוסר הוא פשוט 09/05/2024 10:04הגב לתגובה זוהמנוח לא היה כשיר להסכים לשאיבת זרע, ולכן נדרשה הסכמת המשפחה. המשפחה עשתה זאת מתוך הנחה שהמנוח ישיב את נשמתו לבורא, וזה אכן מה שקרה. המשפחה עסקה בפרוצדורה רפואית תפלה כשהמנוח היה שכיב מרע. כעת הם מטילים דופי בכוונות בת הזוג. הם פוסלים במומם.
- 2.יוסי 09/05/2024 08:29הגב לתגובה זוגם אנונימית היא קייס לירושה
- 1.פעם הייתי מאמין לשופטים (ל"ת)המבקר 09/05/2024 08:00הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
