"גם אם הסנקציות הכלכליות על איראן יוסרו, זה עדיין לא יפתור את מצבה הכלכלי הבעייתי". כך אומר ד"ר רז צימט, חוקר בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי, ה-INSS, ומומחה לאיראן.

לדברי צימט, נהוג לומר כי הסנקציות הכלכליות הן הסיבה המרכזית למצבה הכלכלי הבעייתי של איראן, ואולם אין זה נכון. " זה לא שלסנקציות אין השפעה דרמטית על המצב הכלכלי של המדינה, אך גם אם הן יוסרו, עדיין חלק מהבעיות של כלכלת איראן לא ייפתרו.

"איראן סובלת כבר שנים ארוכות ממשבר כלכלי שהולך ומחריף כל הזמן, זה לא ליניארי, ובהיבטים מסויימים המצב השתפר, בעוד באחרים הוא הורע, אבל עדיין, הכלכלה של איראן היא כלכלה חולה שסובלת מבעיות מבניות של שחיתות, שליטה מוגזמת של מוסדות ממשלתיים או סמי ממשלתיים בכלכלה האיראנית, ובעיות של ניהול כושל. כל אלה יחד ,לצד הסנקציות, פוגעות מאוד בכלכלת איראן".

לדבריו, איראן סובלת ממספר בעיות מרכזיות בכלכלה: "האחת - אינפלציה כרונית. במהלך שנות שלטונו של רוחאני, מדדי האינפלציה השתפרו ולראשונה מזה שנים האינפלציה הגיעה לשיעור חד ספרתי. ואולם בשנים האחרונות שיעור האינפלציה נע סביב ה-40%.

"עניין נוסף הוא תנודות המטבע על רקע המצב הבטחוני. הריאל האיראני נסחר כעת (לאחר המתקפה האיראנית אמש) בסדר גודל של 700,000 ריאל לדולר. לאורך שנים המטבע נסחר סביב 400-500 אלף ריאל לדולר, והם לא מצליחים להתמודד עם השפל של המטבע".

לעומת זאת, הוא אומר, שיעור האבטלה דווקא נמצא בשליטה. "השיעור הרשמי הוא 9%-10%. הבעיה החמורה של האבטלה היא בקרב צעירים משכילים, וזה כמובן נובע מכך שהממשלה לא מצליחה לייצר לאורך שנים מספיק מקומות עבודה. מעבר לזה, איראן חווה ירידה משמעותית בגידול האוכלוסיה ונתונה בבעייה של הזדקנות האוכלוסיה".

במה שנוגע לצמיחה, אומר צימט, "בשנים האחרונות יש איזו התאוששות. אחרי הפרישה של טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018, בשל הירידה הדרמטית בייצוא נפט, היתה צניחה משמעותית של כ-5% בכלכלה האיראנית. הם התאוששו מזה בהמשך, ובשנים 2019-2020 הצליחו למצוא פתרונות, בעיקר מול סין, וכיום הם עומדים על צמיחה שנתית של 3.5%.

"השורה התחתונה של כל אלה, הוא שוודאי שיש משבר כלכלי באיראן, אך זה לא שהיא נמצאת על סף קריסה כלכלית, ובהקשר הזה אומר שהכלכלה האיראנית, בגלל שהיא נתונה הרבה שנים תחת סנקציות, מצאה פתרונות שיגוונו את מקורות ההכנסה שלה. היא פחות תלוייה בנפט, ובשנים האחרונות היא חיזקההתעשיות מקומיות. כך למשל, אם בעבר נהגו לייבא חלפים לתעשיית הרכבים, הרי שכיום, דווקא בגלחל הסנקציות, הם התחילו לייצר חלפים בתוך איראן".

צימט מציין עוד, שבשל המשבר הכלכלי ואובדן הכנסות מנפט, האיראנים לא מצאו משאבים דרושים כדי להשקיע בתשתיות לאומיות נדרשות: "החל בשדות נפט וגז וכלה בתשתיות קריטיות אחרות שאין להן כסף. התוצאה היא, ש מדי קיץ הם מתמודדים עם מחסור של מים וחשמל, מה שפוגע בסוף באזרח הפשוט. יש שם בהחלט עוני בשנים האחרונות, בין היתר בגלל תופעה של התכווצות מעמד הביניים, שחלקים ממנו הופכים לעניים. במידה רבה זו תוצאה של האינפלציה, שתוספת היוקר לא מדביקה את הקצב שלה. עדיין, איראן היא לא מדינה שיש בה רעב, ובסה"כ מערכת הרווחה אחרי המהפכה מאוד השתפרה. יש עוני, אבל זה לא צפון קוריאה.

"אם שואלים אותי, איך אם ככה יש להם כסף להשקיע בטילים ובנשק, אז אני משיב שזה הכל עניין של סדרי עדיפויות. אני נותן כדוגמה מדינה אחת במזרח התיכון, שבתקופת הצנע השקיעה בטקסטיל בדימונה".

-מה לגבי הגירה שלילית מאיראן?

"זו אחת התופעות החמורות, שמאוד התגברה בשנים האחרונות, במיוחד אחרי הקורונה. יש נתונים מטרידים של עובדים שעוזבים את איראן, ומאחר שאין פתרונות בתוך איראן, יש בריחת מוחות. זו לא בעיה חדשה, כבר עשרות שנים שיש את התופעה הזו, ויש גם תופעה של צעירים משכילים שיש להם הזדמנויות בחו"ל, או שיוצאים ללמוד בחו"ל ונשארים שם, פחות בגלל המצב הכלכלי ויותר בגלל הדיכוי הפוליטי והיעדר תקווה לשינוי".

על פי הדו"ח של הבנק העולמי, שפורסם בנובמבר שנה שעברה, כ-10 מיליון איראנים נפלו אל מתחת לקו העוני, על רקע שילוב של שלושה גורמים - סנקציות, ניהול כלכלי גרוע ותנודתיות במחירי הנפט הבינלאומיים,

על פי הדו"ח, שעיקריו פורסמו בבלומברג, בתחילת המאה הושג שיפור במדד העוני במדינה, וחלקם של העניים באוכלוסיה, ירד מכ-40% לכ-20%. ואולם הסנקציות שהוטלו על איראן בעשור הקודם, הביאו להגדלת השיעור, עד לרמה של 28% מהאוכלוסיה שנמצאת על קו העוני, ועוד 40% מהאוכלוסיה שצפויים להידרדר לעוני בשנתיים הקרובות.