הרוכש דרש להכיר בחוזה חתום כהסכם מכר מחייב - זה מה שקבע השופט
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל באחרונה תביעה שהוגשה בדרישה להכיר במסמך מ-2013 כהסכם מחייב למכירת קרקע בנתניה. בעל הקרקע טען להגנתו כי לא מדובר בהסכם אלא בטיוטה בלבד, וכי הכסף ששילם לו התובע לאחר החתימה על ההסכם היה לפירעון הלוואות ולא עבור הקרקע. השופט הבכיר יעקב שפסר קבע כי ישנן שלל אינדיקציות, כמו כותרת המסמך ("הסכם") וחתימות הנתבע עליו, המלמדות כי הלכה למעשה מדובר בהסכם מחייב.
הפרשה החלה באפריל 2013, אז חתמו התובע והנתבע על מסמך שכותרתו "הסכם", ולפיו הראשון יקנה מהאחרון קרקע ברחוב בני בנימין שבנתניה תמורת 300 אלף שקל. המוכר הערים קשיים על הוצאת העסקה לפועל, ובעקבות כך הגיש נגדו התובע את התביעה לבית המשפט.
לטענת הרוכש, המסמך נשוא התביעה מהווה הסכם מכר לכל דבר ועניין. מדובר בהסכם בכתב, שלם, גמור ומפורט, והוא אף שילם במסגרתו לנתבע 300 אלף שקל. הרוכש טען כי המוכר התעלם במשך השנים מהתחייבויותיו בהסכם, ולפיכך אחרי שהגיעו מים עד נפש מבחינתו, הוא דיווח בעצמו לרשויות המס אודות העסקה, שילם את מס הרכישה, רשם הערת אזהרה לטובתו בטאבו - ובהמשך הגיש את התביעה לבית המשפט.
מנגד, טען המוכר כי לא מדובר בהסכם מכר אלא בטיוטה בלבד. ראיה לכך שמדובר בטיוטה, טען, היא שבתקופה שלאחר החתימה על אותו "הסכם", הוחלפו בין הצדדים טיוטות נוספות. עוד הדגיש הנתבע כי הרוכש לא שילם לו עבור הקרקע, וכי הסכום שהתקבל אצלו הוא למעשה החזר של הלוואות שאביו של הרוכש היה חייב לו.
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- רוכשת דירה טענה שהמוכר הסתיר רטיבות, מה ההכרעה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט שפסר קבע כי הן נוסח המסמך והן התנהלות הצדדים לפני, במהלך ואחרי החתימה עליו, מעידות כי הם אכן התכוונו לראות במסמך הסכם מכר מחייב. לדבריו, יש כמה אינדיקציות שמוכיחות זאת.
בראש ובראשונה עמד השופט על כותרת המסמך, שבה כתוב "הסכם". לעומת זאת, אין במסמך אזכור כלשהו לכך שמדובר בטיוטה או במסמך עקרונות בלבד. בנוסף, אין בו שום הפניה למסמך אחר שאמור להיחתם בין שני הצדדים.
השופט הוסיף כי שני הצדדים חתמו המסמך - דבר שמהווה ראיה חזקה לכך שהם קיבלו החלטה. "הגם שאין בחתימה קדושה במובן זה שניתן להסיק גמירות דעת גם בהיעדרה, הימצאותה היא אינדיקציה חזקה להסכמה להתחייב", כתב השופט שפסר. לדבריו, במסמך נכללו כל הפרטים המהותיים בעסקה, כך שגם הדרישה הנוספת להחשבתו כחוזה מחייב – מתקיימת לגביו.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בתוך כך, השופט דחה את טענת המוכר שלפיה הסכם של 300 אלף שקל ששולמו לו לא היו עבור רכישת הקרקע, אלא פירעון הלוואות שנטל ממנו אבי הרוכש. הוא הגיע למסקנה זו על רקע טיוטות נוספות שהוחלפו בין הצדדים בשנים שלאחר חתימת המסמך שבמרכז התביעה, שבהן נכתב במפורש כי הרוכש שילם למוכר את מלוא התמורה עבור הקרקע.
בעניין זה הבהיר השופט כי החלפת הטיוטות בין הצדדים אחרי המסמך מ-2013 אינה סותרת את היותו הסכם מחייב, שכן מתקיימים לגביו התנאים להחשבתו ככזה. לעומתו, שאר הטיוטות לא הבשילו לכדי חוזה מחייב. לפיכך, השופט הכיר בהסכם המכר שנחתם על ידי הצדדים כמחייב. הוא הורה למוכר להשלים את רישום הקרקע על שם הרוכש בטאבו, ולשלם לו בנוסף 30 אלף שקל עבור הוצאות משפט.
חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קובע כי כל מי שמוכר או רוכש זכות במקרקעין מחויב לתת הצהרה לגבי העסקה. יש למסור את ההצהרות בתוך 30 יום מרגע ביצוע העסקה. איחור במועד ההגשה של ההצהרה של מוכר זכות במקרקעין עלול לגרור חיוב בקנס כלפיו. בהתאם לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), ההצהרות יוגשו באופן מקוון. אם המוכר/הרוכש מיוצג על ידי עורך דין, תוגש ההצהרה באמצעותו. מוכרים או רוכשים של זכות במקרקעין שלא מיוצגים על ידי עורך דין, יגישו את ההצהרה באמצעות המחשבים שבמשרדי מיסוי מקרקעין. רק המוכר/הרוכש עצמו יכול להגיש את ההצהרה. יש להגיע אל החוליה המרכזית במשרד האזורי של מיסוי המקרקעין.
בעקבות החשיבות הרבה של הסכם מכר למכירת מקרקעין, נקבעו כמה דרישות חובה במסגרת החוק, בכל הנוגע לחוזה מסוג זה. הסכם מכר מקרקעין שונה מהסכמים אחרים, כך שבנוסף לדרישות החלות עליו מכוח דיני חוזים, הוא כולל דרישות נוספות שנקבעו בדיני המקרקעין, לצד פעולות חשובות לביצוע של מעבר לניסוח החוזה ולפני החתימה עליו. עבור מי שעומד לקראת עסקת רכישה או מכירה של דירה, בית או קרקע, כדאי להכיר את הדרישות על פי החוק של הסכם מכר, לדעת מה ההיבטים שחשוב לכלול בהסכם ומהן הפעולות שנדרשות ממנו לטובת חתימה על החוזה. בעקבות האופי המורכב והדרישות המשפטיות של ההסכם, את כל אחד מהצדדים (הרוכש והקונה) מלווה עורך דין המתמחה במקרקעין.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
