וסטו יניב ברטלה
צילום: יחצ

בית המשפט דחה על הסף את דרישת וסטו לעיקולים על בכירים לשעבר בחברה

סגן נשיא המחוזי תל אביב קבע כי הראיות נגד הבכירים לשעבר, בהם המנכ"ל לשעבר, יניב ברטלה, והסמנכ"ל לשעבר, אלון ליפשיץ, אינן ברורות. החברה ביקשה להטיל עיקולים בהיקף של 120 מיליון שקל
עוזי גרסטמן | (1)

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה אתמול (ב') על סילוק על הסף של ההליך שיזמה חברת האינשורטק וסטו (Vesttoo) נגד מייסד החברה, הסמנכ"ל לשעבר אלון ליפשיץ, וכן נגד מנכ"ל החברה לשעבר ואחד ממייסדיה, יניב ברטלה, ובכירים נוספים לשעבר בחברה, בטענה לאחריותם למעשי תרמית וזיוף שהובילו לקריסת החברה. החברה דרשה כי הבכירים לשעבר וכן מתווך שעבד איתה ישלמו 768 מיליון שקל. סגן נשיא בית המשפט, השופט חגי ברנר, הורה על הסרתם המיידית של העיקולים שהוטלו על ליפשיץ, וקבע כי החקירה הנגדית של יוזם ההליך, המנכ"ל הזמני של החברה, עמי בר-לב, הראתה כי הראיות בעניין אלון אינן ברורות כלל, כפי שטענה החברה, ודורשות בחינה מעמיקה. דרישת החברה הוגשה כבקשה למתן הוראות כחלק מהליכי חדלות הפירעון של וסטו ולא כתביעה אזרחית נפרדת. ואולם לפי השופט ברנר, לא ניתן לברר את הנושא במסגרת זאת, מכיוון שהוא מחייב בירור עובדתי מורכב. במסגרת החלטת בית המשפט נקבע כי חברה שמונתה בהליכים זרים כנאמן, לא יכולה לנקוט הליכים כנגד צדדים שלישיים בדרך של בקשה למתן הוראות, שבמקרה זה הוגשה בניגוד עניינים בוטה. בספטמבר 2023, במקביל לפתיחת הליך חדלות הפירעון של החברה בארה"ב, פתחה החברה, בהובלת בר-לב, בהליך משפטי בישראל נגד בכירים בחברה, בהם ליפשיץ. במסגרת ההליך, תבעה מהם וסטו כ-768 מיליון שקל. היא דרשה להטיל על הנתבעים עיקולים בסך 120 מיליון שקל. בית המשפט סילק את ההליך על הסף, וקבע כי לפי הדין הסמכות לנקוט הליך זה נתונה לממונה ולנאמן חיצוני נטול פניות, ולא לחברה. ביחס לליפשיץ, קבע בית המשפט כי החברה לא הצליחה להציג ראיות מספיקות, והורה על הסרת העיקולים שהוטלו על נכסיו בראשית ההליך. בית המשפט אף חייב את החברה בתשלום הוצאות בגין ההליך. באי כוחו של ליפשיץ, עורכי הדין נתי חיים וגיא אזולאי ממשרד אגמון עם טולצ'ינסקי, מסרו: "מדובר בהחלטה חשובה וצודקת, המשרטטת את גבולות הגזרה של השימוש בהליך הזר במסגרת הליכי חדלות פירעון, ואת המסגרת הראויה לשימוש בכלי של בקשה למתן הוראות. בהחלטה זו יש גם כדי לעגן את זכויות הקניין של הצדדים להליך, בייחוד בשלב המקדמי, שבו הראיות עדיין לא התבררו עד תום".

מהחברה נמסר: "החברה מקבלת ומכבדת את החלטת בית המשפט הנכבד. יחד עם זאת, עסקינן בהחלטה פרוצדוראלית בעיקרה אשר דנה בסוג ההליך המוגש ופרוצדורת ההגשה. ההחלטה לגופה לא דנה בראיות העצומות והחותכות שדוח החקירה העלה כנגד הנתבעים (ובקרוב יוגש גם דוח החקירה הסופי המציג את כל הראיות שנמצאו) - אלא דנה בעיקרה בסוגיה המשפטית של פרוצדורת ההגשה. מעבר לכך, ההחלטה לא סילקה את התובעים אלא העבירה את המסגרת לניהול הליך תחת בית משפט אחר. עצם ההחלטה אינה משנה דבר וחצי דבר ביחס להיקף הראיות המתועדות הקשות שנמצאו במסגרת החקירה, לרבות ראיות בדבר התחזות, זיוף מסמכים וכיו"ב. בית המשפט קבע כי הואיל והתביעה עוסקת במעשי תרמית וזיוף חמורים ביותר שביצעו יניב ברטלה, אלון ליפשיץ, אודי גינתי, ג'וש רורקה וטל עזר ברחבי העולם, התביעה צריכה להתברר בהליך אזרחי רגיל ולא בהליך מקוצר ומהיר שננקט על ידי החברה. יצוין, כי מההחלטה עולה כי הנתבעים גרמו על פניו נזקים משמעותיים לחברה ולנושיה וכי על החברה להביא לעדות את הגורמים הרבים אותם רימו, ביניהם מוסדות פיננסיים בינלאומיים, במסגרת הליך אזרחי רגיל. במסגרת ההליך, הנתבעים אף לא הצליחו לשלול את הראיות שהוצגו נגדם".

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    מוזר וגם מטריד.ההליך נראה לא ברור ויש לשאלות שאלות רבות (ל"ת)
    קשקש 20/02/2024 16:19
    הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.